אחריק צווייבה: שחקן אחד, ארבעה דגלים
בתוך שמונה שנים בלבד, אחריק צווייבה (Akhrik Tsveiba) לבש את מדי נבחרות ברית המועצות, חבר המדינות, אוקראינה ורוסיה – לא מפני ששינה את נאמנויותיו ארבע פעמים, אלא משום שהמדינה ששיחק עבורה התפרקה תחתיו. הוא מעולם לא ביקש את המעמד הזה. הוא הוענק לו על ידי קריסתה של אימפריה, והוא במקרה היה בלם מרכזי טוב מספיק כדי להיות על המגרש בכל פעם שהונף דגל חדש.
ילד מגודאיתה
צווייבה נולד ב-10 בספטמבר 1966 בגודאיתה, עיר בחוף הים השחור של אבחזיה, שהייתה אז רפובליקה אוטונומית בתוך גאורגיה הסובייטית. הוא החל לשחק כדורגל מאורגן בגיל 11 בבית הספר לספורט לנוער בגודאיתה תחת המאמן ולדימיר שמבה, ובשנת 1983 הפך למקצוען בדינמו סוחומי, מועדון הבית של אבחזיה. מעבר קצר לסק"א חברובסק ב-1984 פינה את מקומו לחמש עונות בדינמו טביליסי (1985–1989), מה שביסס אותו כבלם מרכזי יציב מספיק כדי למשוך את תשומת ליבו של המועדון הגדול ביותר בכדורגל הסובייטי.
דינמו קייב ואלופי ברית המועצות האחרונים
צווייבה הצטרף לדינמו קייב ב-1990, ונכנס לסגל שנבנה תחת המאמן האגדי ולרי לובנובסקי, שזכה באליפות הליגה הסובייטית העליונה ב-1990 – האליפות האחרונה של ברית המועצות לפני פירוק האיחוד. באותה עונה הוא גם זכה במדליית הגביע הסובייטי. לאורך הקריירה שלו בליגה הסובייטית הבכירה הוא רשם 123 הופעות בליגה, 91 מהן במדי דינמו קייב, וזכה בדרך בתואר אמן ספורט של ברית המועצות. בראיון שנים לאחר מכן, צווייבה נזכר ברוגע של לובנובסקי גם בכישלונות: לאחר הופעה חלשה בתל אביב, תגובתו היחידה של המאמן הייתה, "דברים כאלה קורים עם שחקנים צעירים. שום דבר נורא. תמשיכו לעבוד". זהו סוג הפרטים ששחקן זוכר עשורים לאחר מכן דווקא בגלל שהיה נדיר.
הוא נבחר לכדורגלן השנה באוקראינה ב-1991 וזכה בגביע האוקראיני ב-1992, תקופה שבה המדינה שבה שיחק בליגה כבר הכריזה על עצמאותה – הסימן הראשון לטלטלה הגיאופוליטית שתפזר בקרוב את הקריירה הבינלאומית שלו על פני ארבע נבחרות נפרדות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארבעה דגלים בשמונה שנים
ברית המועצות התפרקה ב-26 בדצמבר 1991. צווייבה כבר נכלל בסגל ברית המועצות למונדיאל 1990 מבלי לשחק, בשל פציעה, ו-17 הופעות ושער אחד בנבחרת ברית המועצות עמדו לזכותו עד שהאיחוד חדל להתקיים. מה שבא לאחר מכן היה חסר תקדים במנהל הכדורגל: נבחרת חבר המדינות שהורכבה בחופזה, ונוהלה לטורניר יורו 1992 בשוודיה על ידי ויאצ'סלב קולוסקוב מההתאחדות הרוסית, עלתה למגרש במקום ברית המועצות ללא דגל וללא המנון – פקידים השתמשו בסימפוניה התשיעית של בטהובן בטקסי הענקת הגביעים. צווייבה היה חלק מאותו סגל, שסיים בתיקו 1–1 עם גרמניה, תיקו 0–0 עם הולנד לאחר סדרת הצלות של השוער דמיטרי חארין, ולאחר מכן הובס 0–3 מול סקוטלנד והודח בשלב הבתים. הוא רשם שבע הופעות במדי חבר המדינות וכבש שער אחד.
באוגוסט 1992, כאשר אוקראינה החלה להציב נבחרת משלה, צווייבה שיחק עבורה במשחק ידידות מול הונגריה – הופעה אחת המייצגת את המדינה שאת בירתה, קייב, הוא עדיין כינה בית כשחקן מועדון וששהליגה שלה בדיוק בחרה בו לשחקן המצטיין שלה. זה לא נמשך זמן רב: ככל שהסדרי חבר המדינות הסתיימו והשחקנים התפזרו בתריסר מדינות, דרכו הובילה לרוסיה, עבורה רשם בסופו של דבר שמונה הופעות במהלך קמפיין מוקדמות מונדיאל 1998. בהסבירו, עשורים מאוחר יותר, כיצד דור של שחקנים סובייטים התפצל בין כל כך הרבה חולצות, הצביע צווייבה על הנסיבות הפשוטות: חברים לקבוצה כמו אלכסיי מיכאיליצ'נקו ואולג קוזנצוב היו, עד אז, כבר בריינג'רס הסקוטית, רחוקים מהשאלה איזו התאחדות פוסט-סובייטית בכלל תתבע אותם.
אחרי קייב: יפן, סין ותלוש שכר שונה מאוד
קריירת המועדונים של צווייבה אחרי דינמו קייב (1990–1993) עברה דרך קמאז נברז'ני צ'לני, גמבה אוסקה ביפן (1994–1996), אלניה ולאדיקווקז, מועדון פודונג משנגחאי בסין, אוראלאן אליסטה ולבסוף דינמו מוסקבה, שם פרש ב-2001. הוא היה ישיר לגבי הסיבות למעברים האלה: "ביפן הרווחתי 30 אלף דולר בחודש, בעוד שבקמאז – אלפיים, ובקייב – אלף", אמר, כתזכורת לכך שאפילו שחקן במעמדו ניווט בין הריסות הכלכלה הסובייטית לא פחות מאשר בין החלטות טקטיות. הוא נבחר לנבחרת הכוכבים של פיפ"א ב-1997, כבוד שנשא עמו גם כשכדורגל המועדונים משך אותו מאוסקה לשנגחאי ולאליסטה, בערבה הקלמיקית, במרדף אחר משכורות שהפכו למצרך נדיר במפת כדורגל מפוצלת.
משחקן לסגן נשיא התאחדות
פרישתו של צווייבה לא סיימה את מעורבותו במשחק. הוא עבד כסקאוט-מאמן בטורפדו-מטאלורג מוסקבה מ-2003, מאוחר יותר עמד בראש מחלקת הסקאוטינג בדינמו מוסקבה – התאחדות מחודשת עם המאמן סטניסלב צ'רצ'סוב בין 2014 ל-2015 – והשתתף בטורנירי ותיקים, כולל בנבחרת רוסיה בגביע האגדות ב-2009. חשוב מכך, הוא חזר לאבחזיה, טריטוריה בדלנית שבה נולד ושנלחמה במלחמת התנתקות עקובה מדם מול גאורגיה ב-1992–1993, והפך לסגן נשיא התאחדות הכדורגל האבחזית, שם ארגן טורניר ילדים על שמו. הוא מודה בכנות שהמערכה השנייה הזו עוסקת בכדורגל, לא בפוליטיקה: בראיון ב-2013, כאשר כלי תקשורת גאורגיים הציעו את השתתפותו במשחק פרידה של שחקן העבר הגאורגי קאחה קאלדזה כמחווה סמלית לפיוס, צווייבה סירב, ואמר בפשטות: "אני לא פוליטיקאי, אני ספורטאי". על מצב הטריטוריה לאחר המלחמה אמר "בגלל המלחמה, אבחזיה נסוגה לאחור שנים רבות", וציין את בניית תשתיות הכדורגל שם בראש סדר העדיפויות שלו. דיווחים בעיתונות האזורית עדיין מדרגים אותו ככדורגלן המפורסם ביותר באבחזיה אחרי ויטאלי דאראסליה – מעמד שהוא נושא עמו גם לאוקראינה, שם הוא זכור כקפטן דינמו קייב לשעבר, ואפילו לגאורגיה, שבה שנותיו בדינמו טביליסי לא נשכחו.
מדוע אחריק נקרא גאון
איש אינו מכנה את צווייבה גאון במובן השמור לפליימייקר שמכריע משחק מתוך אינסטינקט. הוא היה בלם: המטבע שלו היה מיקום, תזמון תיקולים ומשמעת בחיפוי על חבריו לקבוצה שלקחו סיכונים בהתקפה – קריאת המשחק בדרכים שבאות לידי ביטוי בתוצאות, לא בסרטוני היילייטס. מה שבאמת מייחד אותו, והעובדה שמשאירה את שמו במחזור, אינה קשורה כמעט לטכניקה. ייצוג ארבע נבחרות לאומיות בשמונה שנים אינו עדות לכישרון כמו להישרדות – תאונה של גיאוגרפיה וקביעת אמנות שהציבה בלם יליד הים השחור תחילה במערכת הליגה הסובייטית של גאורגיה, אחר כך בליגה העצמאית החדשה של אוקראינה, אז בקצרה תחת התאחדות ללא דגל שהומצאה כדי לספק את הניירת של פיפ"א, ולבסוף בצבעי רוסיה לאחר שהאבק שקע. החשבון הכנה הוא שצווייבה היה בלם טוב מאוד וחרוץ, שבמקרה שיחק בדיוק בקו השבר של הקריסה הסובייטית, ושניווט את השבר הזה עם מספיק מקצועיות כדי להמשיך להיבחר על ידי מי שעסק בבחירה באותה עת. זוהי הבחנה אמיתית. זה לא, בשום מדד סביר, גאונות כדורגל במובן שבו משתמשים במונח עבור גדולי המשחק – ושום דבר בהצהרותיו הפומביות מעולם לא טען אחרת.
מורשת
שמו של צווייבה נשמר פחות כדמות של סרטוני ביצועים ויותר כחפץ חי של מפה שנעלמה – שחקן שהקריירה הבינלאומית שלו נקראת כמו סילבוס על האופן שבו ברית המועצות התפרקה. בנו, סנדרו צווייבה, נשא את שם המשפחה לכדורגל מקצועני בדינמו סנט פטרסבורג, ובאבחזיה, שבה אחריק צווייבה עוזר כעת לנהל את מערך המשחק, הוא נותר גשר נדיר בין תרבות כדורגל סובייטית שכבר אינה קיימת לבין הרפובליקה המפוצלת ובלתי המוכרת שהוא מכנה בית.