אדם סנדלר (Adam Sandler): מהאיש המפוטר ביותר מ-SNL ועד "יהלום בלתי מלוטש" (Uncut Gems)
אדם סנדלר היה, לפי הערכת רשת השידור שלו עצמה, כל כך לא מצחיק עד ש"סאטרדיי נייט לייב" (Saturday Night Live) פיטרה אותו בשל רייטינג נמוך וחיכוכים פנימיים. בתוך שלוש שנים הוא הפך לקומיקאי המרוויח ביותר בקולנוע האמריקאי, ובתוך שלושה עשורים המבקרים כבר כינו את הופעתו במותחן של האחים ספדי (Safdie brothers) אחת הטובות של השנה. מעט קריירות בקומדיה המודרנית ספגו זלזול רב כל כך ועדיין נותרו עמידות עד כדי כך.
ניו המפשייר, לא הוליווד
סנדלר נולד ב-9 בספטמבר 1966 בברוקלין (Brooklyn) לסטנלי (Stanley), מהנדס חשמל, ולג'ודי (Judy), גננת. המשפחה עברה כשהיה בן חמש למנצ'סטר, ניו המפשייר (Manchester, New Hampshire), שם גדל כיהודי בעיר קטנה של מעמד הפועלים, רחוקה מכל תעשיית בידור. בגיל שבע עשרה הוא כבר הופיע בסטנד-אפ במועדונים ועל במות אוניברסיטה, ועבד כנגן רחוב כדי להסתדר. הוא לקח את הרגל הקומדיה הזה איתו לאוניברסיטת ניו יורק (New York University), שם קיבל תואר בוגר באמנויות ב-1991 תוך שהוא ממשיך לבנות מופע סטנד-אפ המבוסס על חיקוי קולי, שירים ודמות של אגרסיביות עליזה, כמעט ילדותית.
סאטרדיי נייט לייב והפיטורים
הקומיקאי דניס מילר (Dennis Miller), שראה את המופע של סנדלר בלוס אנג'לס (Los Angeles), המליץ עליו ללורן מייקלס (Lorne Michaels), וסנדלר הצטרף ל"סאטרדיי נייט לייב" תחילה ככותב בטרם עבר לקדמת המצלמה. במהלך המחצית הראשונה של שנות ה-90 הוא בנה כמה מהדמויות ומהשירים ההומוריסטיים המצוטטים ביותר בתוכנית, כולל "איש האופרה" (Opera Man) ו"שיר החנוכה" (The Chanukah Song), חומרים שהפכו אותו לאחד מחברי הצוות המוכרים ביותר של התקופה עבור קהל צעיר, אף שמבקרים מבוגרים יותר פטרו את כיוון התוכנית בביטול. הזלזול הזה השיג אותו: סנדלר פוטר מ-SNL בצל ירידה ברייטינג ודיווחים על עימותים לגבי הכיוון הקומי של התוכנית, דחייה פומבית מאוד שהייתה יכולה לסיים קריירה של אדם פחות עקשן.
בניית מכונת קופות
במקום זאת, סנדלר פנה ישירות לקולנוע, ואותה דמות רחבה, ילדותית אך מתוקה, שפיצלה את קהל הצופים ב-SNL, תורגמה להצלחה מסחרית עצומה. "בילי מדיסון" (Billy Madison, 1995) ו"האפי גילמור" (Happy Gilmore, 1996) קיבעו את התבנית — ילד-מבוגר מגודל שמנצח באמצעות כנות וזעם במידה שווה — ו"נער המים" (The Waterboy, 1998), "ביג דאדי" (Big Daddy, 1999) ו"זמר החתונות" (The Wedding Singer, 1998) הפכו אותו לאחד הכוכבים הרווחיים ביותר בקומדיה. המבקרים נדיר שאימצו סרטים אלה עם יציאתם, אך הקהל אימץ אותם, שוב ושוב וברווחיות, במשך יותר מעשור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האפי מדיסון ולהקת שחקנים נאמנה
בשנת 1999 ייסד סנדלר את חברת "האפי מדיסון פרודקשנס" (Happy Madison Productions), חברה שאיפשרה לו לשלוט בפרויקטים שלו, ולא פחות חשוב, הזרמיה עבודה קבועה לקבוצה חוזרת של שותפים לדרך — קווין ג'יימס (Kevin James), רוב שניידר (Rob Schneider), דיוויד ספייד (David Spade) ואחרים שהופיעו בסרטיו בסדירות של להקת תיאטרון רפרטוארי. ההסדר עורר לגלוג חריף ומתמשך מצד המבקרים על עלילות נוסחתיות והומור נמוך, אך הוא בנה אופרציה עצמאית מבחינה מסחרית ששרדה מעבר למגמות שסבבו אותה והעניקה לסנדלר עצמאות יצירתית יוצאת דופן עבור כוכב קומדיה מיינסטרים.
התפנית הדרמטית
מדי פעם השתמש סנדלר בעצמאות זו כדי לצאת לחלוטין מהנוסחה. "מוכה אהבה" (Punch-Drunk Love, 2002), בבימויו של פול תומאס אנדרסון (Paul Thomas Anderson), ליהק אותו בניגוד לטיפוס המוכר שלו כבעל עסק קטן חרד ופכפך, ומפנה תשומת לב ביקורתית רצינית לצד במשחקו שהקומדיות הסתירו. "אנשים מצחיקים" (Funny People, 2009) דחף עוד יותר לתוך מלנכוליה. מעקפים אלה הגיעו לשיאם ב"יהלום בלתי מלוטש" (2019), המותחן הקדחתני של האחים ספדי על תכשיטן המכור להימורים, שבו סיפק סנדלר את מה שמבקרים רבים כינו ההופעה הטובה בקריירה שלו — מאנית, נואשת ומפורקת לחלוטין מהמתיקות שהגדירה את עבודתו המוקדמת. כישלונו של הסרט להעניק לו מועמדות לאוסקר הפך לאחת ההתעלמויות המדוברות ביותר באותה עונת פרסים, סימן לכמה ברצינות נלקחה ההופעה על ידי אנשים שבילו שנים בלי לקחת את סנדלר ברצינות כלל.
נטפליקס ושיא מסחרי שני
בשנות ה-2010 חתם סנדלר על עסקה נרחבת עם נטפליקס (Netflix), הפיק וכיכב בשורה של סרטים מקוריים, ולאחר מכן חזר לנוסחת קומדיית הספורט האופיינית שלו עם "השיא" (Hustle, 2022) וסרט המשך שהתעכב זמן רב, "האפי גילמור 2" (Happy Gilmore 2, 2025). שותפות הסטרימינג העניקה לו קהל ישיר, המופעל על ידי אלגוריתמים, מבודד במידה רבה מדעת המבקרים, מה שחיזק דפוס שהגדיר את הקריירה כולה שלו: ביקוש מסחרי מתמשך מקדים בהרבה את ההערכה הביקורתית. בשנת 2023 הכיר מרכז קנדי (Kennedy Center) במכלול הזה על ידי הענקת פרס מארק טוויין להומור אמריקאי (Mark Twain Prize for American Humor), הכבוד הגבוה ביותר במדינה להישג קומי.
משפחה ותדמית ציבורית
סנדלר התחתן עם השחקנית ג'קי סנדלר (Jackie Sandler) בשנת 2003, ושתי בנותיהם של בני הזוג הופיעו בכמה מסרטיו, כולל סרט העלילה "את ממש לא מוזמנת לבת מצווה שלי" (You Are So Not Invited to My Bat Mitzvah, 2023). מחוץ למסך, סנדלר מתואר לעיתים מזומנות כפרטי ומופנם באופן יוצא דופן עבור כוכב במעמדו המסחרי, בניגוד לאנרגיה הרועשת והמאנית של דמויות המסך האופייניות לו.
מדוע אדם נקרא גאון
כינויו של סנדלר "גאון" אינו טענה לגבי אינטלקט במובן המקובל — זוהי טענה לגבי אינסטינקט קומי וכיול קהל שהוכחו כעמידים להפליא וקשים לשחזור. מיומנותו טמונה בבניית פרסונה, חציה ילד-מבוגר וחציה איד, שמתחברת באופן אמין לאורך מחזורי קופות שהרסו את מרבית בני זמנו הקומיקאים, ובחשיפה מזדמנת, בסרטים כמו "מוכה אהבה" ו"יהלום בלתי מלוטש", של מגוון דרמטי אמיתי שמבקרים מודים פתוחות שהפתיע אותם. יוצרי קולנוע כמו פול תומאס אנדרסון והאחים ספדי דיברו עליו במונחים של כישרון גולמי ולא מעובד ולא כעל אומנות נרכשת. הטענה הנגדית הכנה היא משמעותית: במשך מרבית הקריירה שלו, המבקרים התייחסו לסרטיו כנוסחתיים, ילדותיים וציניים מבחינה מסחרית, המבוססים על חזרתיות ולא על חדשנות, והתפוקה הקומית שלו נשפטת בדרך כלל לפי התמדה מסחרית ולא לפי תעוזה יצירתית. התווית "גאון" מתאימה לאינסטינקט שלו לגבי מה שהקהל הרחב רוצה וליכולתו להמצאה דרמטית מחדש הרבה יותר מאשר לכל טענה לשאיפה אמנותית עקבית.
מורשת
הקריירה של סנדלר עומדת כאחת הדוגמאות הברורות ביותר בבידור האמריקאי לכוח עמידה מסחרי שגובר על קונצנזוס ביקורתי, ולמבצע קומי המשתמש בכוח עמידה זה כדי להוכיח מדי פעם, בתנאים שלו, שהוא מסוגל לעשות יותר ממה שהקהל הניח. המסלול מחבר צוות מפוטר ב-SNL לחתן פרס מרכז קנדי לוכד קריירה שנבנתה פחות על המצאה מחדש ויותר על סירוב להידחות.