אבי קורניש: נערת החווה שניהלה שתי קריירות
בגיל שבע-עשרה היא זכתה בפרס השחקן הצעיר של מכון הקולנוע האוסטרלי. בגיל עשרים ושתיים היא זכתה בפרס ה-AFI לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי. איפשהו באמצע, תחת השם Dusk, היא הצטרפה לקולקטיב היפ-הופ והחלה לכתוב בתים. שני עשורים לאחר מכן היא עדיין עושה את שניהם — אנסמבל זוכה אוסקר בצד אחד, EP סולו בצד השני — מה שמהווה או כישלון להתרכז או הדבר המעניין ביותר בה, תלוי איך מסתכלים על זה.
לוצ'ינוואר
אבי קורניש נולדה ב-7 באוגוסט 1982 בלוצ'ינוואר, ניו סאות' ויילס, השנייה מבין חמישה ילדים של שלי ובארי קורניש. היא גדלה בחווה של שבעים דונם לפני שהמשפחה עברה לניוקאסל. כדאי לעצור על הנתון הזה: שבעים דונם הם לא בלוק תחביב, וילדות שעברה על כל כך הרבה אדמה נוטה לייצר או חוסר מנוחה או הסתפקות עצמית. במקרה שלה נראה שזה הפיק את שניהם. אחותה הצעירה איזבל הפכה גם היא לשחקנית.
כנערה היא יצאה לחפש משהו שעמק האנטר לא יכול היה לספק, נמשכת לעבר קולנוע עצמאי ובינלאומי — לא המוצר ההוליוודי שנערה אוסטרלית כפרית הייתה נתקלת בו כברירת מחדל, אלא הדברים הקשים והמוזרים יותר שאדם צריך לחפש במכוון.
דוגמנות, והיציאה ממנה
בגיל שלוש-עשרה היא הגיעה לגמר תחרות של מגזין Dolly ועברה לדוגמנות. זהו מסלול הכניסה הסטנדרטי לבנות אוסטרליות עם עצמות לחיים, והיעד הסטנדרטי הוא קריירת קטלוגים. קורניש השתמשה בזה כדלת ועברה ישר לתוך משחק.
עד 1999 היא זכתה בפרס השחקן הצעיר של מכון הקולנוע האוסטרלי על עבודתה בסדרת הטלוויזיה Wildside, וההכרה סיפקה לה את תפקיד הסרט העלילתי הראשון שלה, ב-The Monkey's Mask. ב-2001 היא שיחקה את פני בסדרה האוסטרלית Life Support. היא עדיין הייתה נערה, וכבר נשאה פרס תעשייתי.
סומרסולט
הסרט שהחליט על צורת הקריירה שלה היה סומרסולט (Somersault) ב-2004. הוא זיכה אותה בפרס ה-AFI לשחקנית הטובה ביותר בתפקיד ראשי יחד עם הכרה בפרסי Inside Film ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי של מיאמי. היא הייתה בת עשרים ושתיים. במונחים אוסטרליים היא עברה, בחמש שנים, מנערה מבטיחה בדרמה טלוויזיונית לשחקנית הראשית הטובה ביותר במדינה לפי הצבעת תעשיית הקולנוע שלה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנתיים לאחר מכן הגיע קנדי (2006), מול הית' לדג'ר, שהביא שבחים ביקורתיים ונושא — התמכרות, תלות, אהבה כירידה משותפת — שדרש ממנה לעבוד בקצה הרחוק של החשיפה. לאחר מכן ב-2009, כפאני ברון ב-כוכב בהיר (Bright Star), היא זכתה לשבחים נרחבים בתפקיד שרוב המבקרים עדיין מציינים ראשון כשהם כותבים עליה. זוהי הופעה של איפוק תקופתי, המשמעת ההפוכה ל-קנדי, והשילוב של השניים הוא העדות הטובה ביותר לטווח שלה.
הוליווד, בתנאים של הוליווד
מה שבא לאחר מכן הוא הקשת המוכרת לשחקנית אוסטרלית שפורצת בינלאומית: סרטים גדולים יותר, חלקים קטנים יותר, חומר מעורב. ב-2011 היא הופיעה גם ב-סאקר פאנץ' וגם ב-ללא גבולות. ב-2012 היא עבדה עם מרטין מקדונה על שבעה פסיכופתים. ב-2014 היא שיחקה את קלרה מרפי ברימייק ל-רובוקופ, וב-2017 היא הייתה בסרט האסונות גיאוסטורם.
אותה שנה הביאה את הצידוק. כחלק מהאנסמבל של שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי — שיתוף הפעולה השני שלה עם מקדונה — היא זכתה בפרס גילדת שחקני המסך הראשון שלה. מ-2018 עד 2023 היא שיחקה את קאתי מולר לאורך העונות הראשונה והרביעית של ג'ק ראיין של אמזון, וב-2021 היא הופיעה מול אנתוני הופקינס ב-הוירטואוזו.
Dusk
מאז 2000 היא הקליטה כראפרית Dusk. בין הגילאים שמונה-עשרה לעשרים ושתיים — בדיוק השנים שבהן הפכה לשחקנית המסך הצעירה המעוטרת ביותר באוסטרליה — היא הייתה חברה בקולקטיב ההיפ-הופ Blades. זה לא היה פרויקט יהירות פוסט-תהילה; זה רץ במקביל מההתחלה, והיא עשתה את זה לפני סומרסולט.
היא חיממה את נאז (Nas) בסיבוב ההופעות האוסטרלי שלו ב-2015, שזהו אישור משמעותי: פתיחה עבור אחד הליריקנים המוערכים ביותר מבחינה טכנית בצורה אינה הזמנה שניתנת על סמך סלבריטאי בלבד. ההוצאות שלה כוללות את הסינגלים "Evolve", "Way Back Home", "MVP" ו-"Zombies" (2020), וה-EP Key of the Sun (2021).
בעלי חיים, אוכל והרשעות
ב-2006 היא הפכה לשגרירה של ארגון זכויות בעלי החיים Voiceless. היא מזדהה כפסקטריאנית ללא מוצרי חלב וב-2019 הייתה שותפה לכתיבת Pescan: A Feel Good Cookbook, טיעון לאכילה מבוססת צמחים בצורת מתכון — ילדות החווה המגיעה למסקנה בלתי צפויה.
היא יצאה עם השחקן ראיין פיליפה מ-2006 עד 2010, וב-2019 הודיעה על אירוסיה ללוחם אמנויות הלחימה המשולבות עאדל אלתמימי.
מדוע אבי מכונה גאון
זהו המקרה שדורש את מירב הזהירות, וניפוחו יהיה עוול. קורניש מעולם לא תוארה על ידי קונצנזוס של מבקרים כגאונה, והשיא אינו מכיל את סוג הטענה שהמילה הזו בדרך כלל נשענת עליה — ללא פרס אוסקר, ללא גוף עבודה שהפנה מחדש צורת אמנות. מה שהשיא כן מכיל הוא מצוינות מוקדמת ומאומתת שאושרה על ידי תעשיית הקולנוע הלאומית שלה פעמיים לפני שמלאו לה עשרים ושלוש, וזה נדיר מספיק כדי להתייחס אליו ברצינות.
האיכות הספציפית היא שקיפות רגשית תחת מצלמה סטטית. קנדי ו-כוכב בהיר דורשים טכניקות הפוכות — אחת גולמית ולא מוגנת, אחת מוחזקת על ידי נימוסים תקופתיים — והיא זכתה לשבחים על שתיהן בתוך שלוש שנים. זוהי מיומנות קוגניטיבית אמיתית: היכולת למדל חיים פנימיים בצורה מדויקת מספיק כדי שקהל יקרא אותם ללא דיאלוג, ולכייל מחדש כמה מהם לשחרר בהתאם לעולם הסרט.
הטענה השנייה, הקשה יותר, היא קומפוזיציונית. היא קיימה תרגול היפ-הופ רציני תחת שמה מאז שהייתה בת שמונה-עשרה, כתבה והוציאה חומר משלה, וחיממה את נאז — הכל תוך כדי עבודה כשחקנית מסך. מעט מאוד אמנים עושים את המעבר בכיוון הזה ושורדים בדיקה. מקרה הנגד הכנה הוא שאף קריירה לא הפיקה יצירת מופת ללא עוררין: עשור הוליווד שלה כולל את סאקר פאנץ', גיאוסטורם ורימייק ל-רובוקופ, פרס ה-SAG היחיד שלה הוא פרס אנסמבל משותף, והמוזיקה שלה, בעוד שהיא אמיתית, לא הפכה אותה לדמות משמעותית בצורה. היא שחקנית יוצאת דופן עם חיים שניים יוצאי דופן, שזה לא אותו דבר כמו גאונה — ואמירת אחרת תשטח את מה שבאמת מעניין בה.
מורשת
מקומה בטוח בבית: סומרסולט נותר ציון דרך של הקולנוע האוסטרלי וההופעה שהכריזה על דור של כישרונות מסך אוסטרליים. בחו"ל היא הייתה נוכחות עמידה ולא כוכבת, ונראה שהיא השלימה עם זה בתמורה לחיים עם שני עיסוקים עובדים בתוכם. החווה של שבעים הדונם הפיקה אישה עם יותר מדבר אחד לעשות.