זוזנה צ'פוטובה: עורכת הדין שסגרה את המזבלה
בתוך שבוע אחד, עורכת דין מסלובקיה מהעיר הקטנה פזינוק (Pezinok) גילתה שדודה ואשת עמית קרוב אובחנו שניהם כחולים בסרטן. היא התגוררה בעיר, עיר כרמים שבה מזבלה לא מורשית משנות ה-60 שכנה במרחק של כ-150 מטרים מבתי התושבים, ושבה שכיחות סוג מסוים של לוקמיה הייתה גבוהה פי שמונה מהממוצע הלאומי. יזם בעל קשרים אזוריים דחף להקמת מזבלה שנייה. זוזנה צ'פוטובה בילתה את העשור הבא בפירוק המהלך הזה, ושלוש עשרה שנים לאחר מכן היא הפכה לראש המדינה.
פזינוק
צ'פוטובה נולדה ב-21 ביוני 1973 בברטיסלבה (Bratislava) וגדלה בפזינוק, במערב סלובקיה. היא תיארה את הבית שממנו הגיעה כבית בעל ראש פתוח. היא למדה משפטים באוניברסיטת קומניוס (Comenius University) בברטיסלבה, סיימה את לימודיה ב-1996, ופנתה לעבוד לטובת הציבור ולא במגזר הפרטי – בסופו של דבר כעורכת דין בארגון VIA IURIS, ארגון לקידום משפטי בסלובקיה.
המאבק במזבלה הגיע אליה כיוון שזה היה המקום שבו חיה. בפזינוק היו שני אתרי פסולת. הישן שבהם נבנה בשנות ה-60 ללא היתרים וללא אמצעי הגנה סביבתיים, בצמוד לבתי מגורים. בשנת 2002 העבירה העיר תקנה האוסרת על מתקנים כאלה בתוך גבולות העיר; יזם עשיר השיג אישור למזבלה חדשה בכל מקרה, ללא התייעצות עם האנשים שהיו אמורים לגור לצדה. שיעורי הסרטן, מחלות הנשימה והאלרגיות באזור היו גבוהים באופן בולט.
מזבלות לא שייכות לערים
מה שצ'פוטובה בנתה בתגובה לא היה תביעה משפטית עם הפגנה נלווית, אלא קמפיין שבו שני החלקים נועדו להזין זה את זה. היא גייסה אמנים, יצרני יין, עסקים מקומיים, סטודנטים ומנהיגי כנסייה. היו הפגנות שקטות, קונצרטים ותערוכות צילום. שמונת אלפים חתימות נשלחו לפרלמנט האירופי תחת הסלוגן מזבלות לא שייכות לערים. ומתחת לפעילות הציבורית התנהלה סדרה בלתי פוסקת של אתגרים משפטיים בבתי המשפט בסלובקיה ובאיחוד האירופי.
התאוריה המשפטית הייתה החלק המעניין. במקום להתווכח רק על זיהום – שקשה להוכיח וקל לערער עליו – היא תקפה את התהליך: לציבור יש זכות להשתתף בהחלטות הנוגעות לסביבה שלהם, וזכות זו נרמסה. בית הדין לצדק של האיחוד האירופי אישר בדיוק את העיקרון הזה. בשנת 2013 פסק בית המשפט העליון של סלובקיה כי המזבלה המוצעת אינה חוקית, ביטל את היתר ההפעלה שלה והורה על סגירת המזבלה המקורית.
פרס גולדמן (Goldman Environmental Prize) לאיכות הסביבה, שהעניק לה כבוד בשנת 2016, תיאר את ההתגייסות שהובילה כגדולה ביותר של אזרחי סלובקיה מאז מהפכת הקטיפה של 1989. העיתונות הבינלאומית הגיעה, באופן בלתי נמנע, להשוואה עם ארין ברוקוביץ' (Erin Brockovich). זה הפחית בערך המקרה: ברוקוביץ' הייתה עוזרת משפטית שמצאה ראיות; צ'פוטובה בנתה וניהלה אסטרטגיה משפטית דרך שני בתי משפט עליונים תוך כדי איחוד של עיר שלמה מאחוריה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קוציאק
ואז נרצח העיתונאי החוקר יאן קוציאק (Ján Kuciak). הרצח הזה, יותר מכל דבר אחר, הוא שדחף את צ'פוטובה לפוליטיקה הלאומית. היא הייתה ממייסדות המפלגה הליברלית סלובקיה הפרוגרסיבית (Progressive Slovakia) וכיהנה כסגנית יושב הראש שלה; ב-2019 היא התמודדה לנשיאות כשהיא כמעט לא מוכרת מחוץ למעגלים הסביבתיים והמשפטיים.
היא קיבלה 40.57 אחוזים בסיבוב הראשון והביסה את מרוש שפצ'וביץ' (Maroš Šefčovič), מועמד הממסד הפוליטי, ב-58 אחוזים מול 42 בסיבוב השני. היא הפכה לנשיאה החמישית של סלובקיה ולאישה הראשונה בתפקיד.
הנשיאות
הנשיאות הסלובקית אינה תפקיד ניהולי, וחמש השנים של צ'פוטובה בתפקיד היו רצופות במצבי חירום שהיא לא יצרה: מגפת הקורונה, הפלישה הרוסית לאוקראינה בגבולה הקרוב של סלובקיה, משבר האנרגיה שהתלווה לכך והאינפלציה. ממשלות סלובקיות באו והלכו במהירות סביבה.
היא השתמשה בבמה שהייתה לה במקום בסמכויות שלא היו לה. היא פעלה למען הגנת הסביבה, כולל הפסקת השימוש בפחם בסלובקיה עד 2023. היא תמכה בשותפויות רשומות לזוגות חד-מיניים באחת המדינות השמרניות חברתית באיחוד האירופי, והגנה על הגישה הקיימת להפלות. בנושא שלטון החוק היא הייתה עקבית, דבר שבמדינה שהפוליטיקה שלה עוצבה מחדש על ידי רצח עיתונאי, היה התפקיד המרכזי של המשרה.
עזיבה
ב-20 ביוני 2023 היא הודיעה שלא תבקש כהונה שנייה, תוך שהיא מציינת את הלחץ המצטבר של המשברים שדרכם הנהיגה. היא הייתה בת חמישים, והיא עזבה בחירות שיכלה בסבירות גבוהה להתמודד בהן. היא גרושה, אם לשתי בנות, והמשיכה להתגורר בפזינוק לאורך כל תקופת נשיאותה.
מדוע זוזנה מכונה גאונה
הטענה לזכותה של צ'פוטובה נשענת על עבודה אינטלקטואלית אמיתית וספציפית, דבר נדיר בקרב פוליטיקאים מכפי שהמילה "גאון" מרמזת בדרך כלל. מול מאבק שהצד שלה לא היה לו דרך ברורה לנצח – יזם עשיר, תהליך מקומי צייתני, נזק בריאותי שייקח שנים להוכיח – היא זיהתה את הטיעון היחיד שיכול היה להחזיק מעמד ובנתה כל דבר אחר סביבו. היא לא התדיינה על רעילות. היא התדיינה על הליך: שלטריטוריה אזרחים יש זכות אכיפה להשתתף בהחלטות סביבתיות המשפיעות עליהם, זכות שבית המשפט הגבוה של האיחוד האירופי אישר. זוהי תובנה משפטית מהדרגה הראשונה, והיא הפיקה פסק דין של בית המשפט העליון שסגר מזבלה לא חוקית לאחר עשור של עבודה שוחקת.
החלק השני של הכישרון היה ארגוני. היא הבינה שתיק משפטי ללא ציבור מאחוריו יכול להיסגר בשקט, ושהפגנה ללא תיק משפטי מאחוריה יכולה להימשך עד דעיכה – אז היא ניהלה את שניהם, במשך עשר שנים, בעיר בגודל צנוע, וסיימה עם ההתגייסות האזרחית הגדולה ביותר בסלובקיה מאז 1989.
יש להציג את טיעון הנגד בכנות. נשיאותה של צ'פוטובה לא הייתה שווה להישגיה כפעילה. המשרה היא ברובה טקסית, והיא השיגה פחות בחמש שנים בצמרת המדינה ממה שהשיגה בעשור כעורכת דין מחוזית; והמשרה לא נתנה לה מנוף על הממשלות שהוקמו ונפלו סביבה. היא סירבה לרוץ שוב, מה שמעריציה פירשו כיושרה ומבקריה כנסיגה ממאבק שהפך למתיש. "גאון" היא כנראה מילה גדולה מדי לכל זה. אינטליגנציה אסטרטגית יוצאת דופן, המיושמת על בעיה שרוב עורכי הדין היו נוטשים, היא בדיוק התיאור הנכון – והאינטליגנציה הזו, לא הנשיאות, היא הסיבה לכך שהיא חשובה.
מורשת
האנדרטה האמיתית של צ'פוטובה היא מזבלה סגורה בעיר כרמים ועיקרון משפטי אירופי ששרד את המאבק: לאנשים שנושמים את האוויר יש זכות להשמיע קול. היא תרגמה זאת לנשיאות ולפרס גולדמן, ולאחר מכן החזירה את המשרה בזמן. לסלובקיה היו נשיאים חזקים יותר. לא הייתה לה נשיאה שהגיעה במסלול כה לא צפוי, או שהוכיחה בצורה כה מוחלטת שטיעון בודד שנבחר היטב, שנלחצו עליו במשך עשר שנים, יכול לנצח כסף.