ז'ורס אלפרוב
ז'ורס איבנוביץ' אלפרוב (במרס 1930 – 1 במרס 2019) היה פיזיקאי יישומי רוסי שתרם תרומה משמעותית ליצירת הפיזיקה והאלקטרוניקה המודרנית של הטרו-מבנים. בשנת 2000 חלק אלפרוב את פרס נובל לפיזיקה על פיתוח הטרו-צומת מוליך למחצה עבור אופטו-אלקטרוניקה. מאוחר יותר בחייו הפך גם לפוליטיקאי, וכיהן בדומה הממלכתית כחבר המפלגה הקומוניסטית משנת 1999.
ביוגרפיה
ז'ורס איבנוביץ' אלפרוב נולד ב-15 במרס 1930 בוויטבסק, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הבלארוסית (כיום בלארוס), בנם של איוון קרפוביץ' אלפרוב ואנה ולדימירובנה. בשנת 1952 סיים אלפרוב את לימודיו במחלקה לאלקטרוניקה במכון האלקטרוטכני על שם ו. א. אוליאנוב (כיום אוניברסיטת סנקט פטרבורג האלקטרוטכנית). בשנה שלאחר מכן הצטרף לסגל מכון יופה, והפך למנהלו בשנת 1987. הוא קיבל את תואר מועמד למדעים בטכנולוגיה בשנת 1961, ואת תואר דוקטור למדעים בפיזיקה ומתמטיקה בשנת 1970, שניהם ממכון יופה.
אלפרוב נבחר לחבר בהתכתבות של האקדמיה למדעים של ברית המועצות בשנת 1972, ולחבר מלא בשנת 1979. בשנת 1973 מונה לראש הקתדרה לאופטו-אלקטרוניקה במכון האלקטרוטכני, ובשנת 1988 הפך לדקאן הפקולטה לפיזיקה וטכנולוגיה במכון הפוליטכני קלינין (כיום האוניברסיטה הפוליטכנית של סנקט פטרבורג על שם פטר הגדול). החל מ-1989 כיהן כסגן נשיא האקדמיה למדעים וכנשיא המרכז המדעי שלה בסנקט פטרבורג.
מחקר
אלפרוב עבד עם קבוצה בראשות ולדימיר טוצ'קביץ', שהפך למנהל מכון יופה בשנת 1967, על מגברי מוליכים למחצה מישוריים לשימוש במקלטי רדיו. מגברי מוליכים למחצה מישוריים אלו יכונו כיום טרנזיסטורים. תרומתו כללה עבודה על דיודות גרמניום לשימוש כמיישר.
בראשית שנות ה-60 ארגן אלפרוב מאמץ במכון יופה לפתח הטרו-מבנים של מוליכים למחצה. טרנזיסטורי הטרו-צומת אפשרו שימוש בתדרים גבוהים יותר מאשר קודמיהם בעלי הומו-צומת, ויכולת זו ממלאת תפקיד מפתח בתקשורת טלפונים ניידים ולוויינים מודרנית. אלפרוב ועמיתיו עבדו על הטרו-צמתים של גליום-ארסניד (GaAs) ואלומיניום-ארסניד (AlAs) מסוג III-V. דגש מיוחד הושם על השימוש בהטרו-צמתים ליצירת לייזרי מוליכים למחצה המסוגלים לפעול בטמפרטורת החדר. בשנת 1963 הגיש אלפרוב בקשת פטנט המציעה לייזרי הטרו-מבנה כפול; הרברט קרומר הגיש פטנט אמריקאי באופן עצמאי חודשים ספורים לאחר מכן. בשנת 1966 יצרה המעבדה של אלפרוב את הלייזרים הראשונים המבוססים על הטרו-מבנים, אם כי הם לא פעלו ברציפות. לאחר מכן, בשנת 1968, ייצרו אלפרוב ועמיתיו את לייזר הטרו-צומת המוליך למחצה הראשון הפועל ברציפות בטמפרטורת החדר. הישג זה הגיע חודש לפני שאיצואו היאשי ומורטון ב. פאניש ממעבדות בל ייצרו גם הם לייזר הטרו-צומת רציף בטמפרטורת החדר.
עבור עבודה זו קיבל אלפרוב את פרס נובל לפיזיקה לשנת 2000 יחד עם הרברט קרומר "על פיתוח הטרו-מבנים של מוליכים למחצה המשמשים באלקטרוניקה במהירות גבוהה ובאופטו-אלקטרוניקה."
בשנות ה-60 וה-70 המשיך אלפרוב את עבודתו על הפיזיקה והטכנולוגיה של הטרו-מבנים של מוליכים למחצה במעבדתו במכון יופה. מחקריו על תכונות ההזרקה של מוליכים למחצה ותרומתו לפיתוח לייזרים, תאים סולאריים, נוריות LED ותהליכי אפיטקסיה הובילו ליצירת הפיזיקה והאלקטרוניקה המודרנית של הטרו-צמתים. פיתוח הטרו-צמתים של מוליכים למחצה חולל מהפכה בתכנון מוליכים למחצה, והיה לו מגוון יישומים מסחריים מיידיים - כולל נוריות LED, קוראי ברקוד ותקליטורים. הרמן גרימייס מהאקדמיה המלכותית השוודית למדעים, המעניקה את פרסי נובל, אמר: "ללא אלפרוב, לא ניתן היה להעביר את כל המידע מלוויינים אל כדור הארץ או להחזיק כל כך הרבה קווי טלפון בין ערים."
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לאלפרוב הייתה תפיסה כמעט משיחית של הטרו-מבנים, וכתב: "מדענים רבים תרמו להתקדמות יוצאת דופן זו, אשר לא רק קובעת במידה רבה את הסיכויים העתידיים של פיזיקת מצב מוצק, אלא במובן מסוים משפיעה גם על עתיד החברה האנושית."
מינהל מדעי
בשנת 1987 הפך אלפרוב למנהל החמישי של מכון יופה. בשנת 1989 השיג אלפרוב את התפקיד המינהלי של יו"ר המרכז המדעי של לנינגרד, המכונה כיום המרכז המדעי של סנקט פטרבורג. באזור לנינגרד, מרכז מדעי זה הוא ארגון גג הכולל 70 מוסדות, ארגונים, מפעלים ואגודות מדעיות.
אלפרוב פעל לטיפוח יחסים בין מוסדות חינוך מוקדמים למוסדות מחקר מדעיים כדי להכשיר את הדור הבא של מדענים, כשהוא מצטט את חזונו של פטר הגדול שהאקדמיה הרוסית למדעים תאורגן עם גרעין מחקר מדעי בקשר הדוק עם גימנסיה (בית ספר תיכון). בשנת 1987 הקימו אלפרוב ועמיתיו במכון יופה בית ספר תיכון בסנקט פטרבורג, בית הספר לפיזיקה וטכנולוגיה, תחת חסות אמנת יופה. בשנת 1997 ייסד אלפרוב את המרכז למחקר וחינוך במכון יופה, ובשנת 2002 הפך מרכז זה רשמית לאוניברסיטה האקדמית של סנקט פטרבורג לאחר שקיבל אישור להעניק תארים שני ודוקטורט.
בשנות ה-2000, באמצעות תפקידו במינהל האקדמי ובפרלמנט, דגל אלפרוב ופעל לקידום מגזר הננוטכנולוגיה של רוסיה. אמנת המחקר העיקרית של האוניברסיטה האקדמית של סנקט פטרבורג, אותה ייסד אלפרוב, הייתה פיתוח ננוטכנולוגיה. אלפרוב סיפק קול עקבי בפרלמנט בעד הגדלת המימון המדעי. בשנת 2006 הודיע ראש הממשלה מיכאיל פרדקוב על הקמת סוכנות פדרלית, רוסננוטק (Rosnanotekh), כדי לקדם יישומי ננוטכנולוגיה.
קריירה פוליטית
אלפרוב נבחר לפרלמנט הרוסי, הדומה הממלכתית, בשנת 1995 כציר מטעם המפלגה הפוליטית "הבית שלנו – רוסיה", שנחשבה בדרך כלל כתומכת במדיניותו של הנשיא בוריס ילצין. בשנת 1999 נבחר שוב, הפעם ברשימת המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית. הוא נבחר מחדש ב-2003 ושוב ב-2007, כאשר הוצב במקום השני ברשימת הבחירות הפדרלית של המפלגה מאחורי גנאדי זיוגאנוב ולפני ניקולאי חריטונוב, אף על פי שלא היה חבר במפלגה.
שירות ללא מטרות רווח
אלפרוב כיהן במועצה המייעצת של CRDF Global.
חיים אישיים
שם אשתו היה תמרה דארסקאיה. יחד היו להם שני ילדים; בן, איוון, ובת, אולגה.
אלפרוב היה אתאיסט והביע התנגדות לחינוך דתי. הוא היה אחד החתומים על המכתב הפתוח לנשיא ולדימיר פוטין מחברי האקדמיה הרוסית למדעים נגד הדתת רוסיה.
מוות
מאז נובמבר 2018 סבל אלפרוב מיתר לחץ דם חריף. הוא נפטר ב-1 במרס 2019 בסנקט פטרבורג בגיל 88.
בתרבות הפופולרית
השיר «World That Was Made By Alferov» של לנינגרד נייטס מהאלבום הרביעי פיזיקה (2025) מוקדש לז'ורס אלפרוב.
הכרה
### פרסים בינלאומיים
### פרסים רוסיים
### חברות בארגונים