זדנק פרנק (Zdeněk Fránek): לבנות עם האור עצמו
מאתיים מטרים מעל יער מורביה, רמפת עץ מתפתלת מעלה אל עבר השמיים הפתוחים. "שביל השמיים" (Sky Walk) בדולני מורבה (Dolní Morava), שהושלם בשנת 2015, הוא ספירלה להליכה שמסתיימת בנוף בלבד — מגדל תצפית שמתנהג פחות כמו מבנה ויותר כמו מחווה המצוירת באוויר. זהו הפריט המצולם ביותר שזדנק פרנק תכנן אי פעם, וגם המטעה ביותר, שכן האדריכל שיצר אותו בילה ארבעה עשורים בהתעקשות שאדריכלות מתרחשת מבפנים, במסע האיטי של אור היום על פני קיר.
התחלה פרובינציאלית
פרנק נולד ב-26 באוגוסט 1961 בבוסקוביצה (Boskovice), עיירה קטנה ברמות מורביה במה שהיה אז צ'כוסלובקיה. הוא נכנס לפקולטה לאדריכלות באוניברסיטה הטכנית של ברנו (Technical University of Brno) בשנת 1980 וסיים את לימודיו ב-1985 — הכשרה שהתקבלה כולה תחת מדינה שלא מצאה שימוש רב בניסויים אדריכליים. תפקידו המקצועי הראשון היה צנוע בהתאם: בין השנים 1986 ל-1989 עבד במחלקת האדריכל הראשי של בלנסקו (Blansko), המשרד המוניציפלי של עיירת מחוז ליד עיר הולדתו, שם טיפל בעסקים השגרתיים של בנייה פרובינציאלית.
ואז המדינה שהעסיקה אותו קרסה. בשנת 1989 הקים פרנק משרד אדריכלים פרטי, הסטודיו שהפך ל-Fránek Architects. העיתוי הוא הסיפור כולו של דורו: הוא הוכשר לעבוד בתוך בירוקרטיה תכנונית ומצא את עצמו, בגיל עשרים ושמונה, חופשי לתכנן כל מה שיצליח לשכנע מישהו לבנות.
הפלסטיות של אובייקטים
מה שרצה לבנות לא היה מה שהסגנונות הבינלאומיים החוזרים הציעו. גישתו של פרנק, כפי שמתאר אותה "מדריך האדריכלות של ליטומישל" (Litomyšl Architecture Manual), מדגישה התנסות בצורה ובחומר; הוא נמשך למה שהמדריך מכנה "הפלסטיות של אובייקטים", והוא מתעדף את החוויה של החלל הפנימי על פני הדימוי החיצוני. הכוח המניע בעבודתו הוא "אור והתמרה שלו בחלל הפנימי לאורך היום והלילה".
דבר זה מציב אותו בזווית מוזרה לתנועות ששלטו באדריכלות הצ'כית לאחר 1989. תחומי העניין שלו נוטים לעבר אדריכלות דמוית פיסול ומורפולוגיה אורגנית, ולא לדבקות בתוכנית מודרניסטית כלשהי. מבנה של פרנק הוא בדרך כלל גוף מוצק שגולף או תפח ולא הורכב — צורה שקוראים בעזרת היד לא פחות מאשר בעין. "בית הבטון" (Concrete House) בפראג (2005) ובית המשפחה על צ'רווני קופץ (Červený kopec) בברנו, שנבנה במשך שש שנים מ-1998 עד 2004, הם תרגילים בדיוק בכך: מסה המטופלת כדבר גמיש.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המעבדה הביתית
בתים היו המעבדה שלו. לצד הבית בצ'רווני קופץ, "הבית עם הסטודיו" ברחוב קאמנה (Kamenná) בברנו העסיק אותו מ-1999 עד 2005, ומתחם הדירות "אוקון" (Eucon) בפראג מתוארך ל-2005. אלו תקופות הבשלה ארוכות להזמנות פרטיות, והן מעידות על מעצב שאינו מוכן לסגור בעיה מוקדם מדי. עבודה ציבורית הגיעה במקביל — אולם התעמלות עבור בית הספר היסודי ביארומיירז'יצה (Jaroměřice) בשנת 2004, תוכנית לא זוהרת שבכל זאת אפשרה לו לבחון נפח פנימי בעל מפתח רחב.
ליטומישל (Litomyšl)
העיירה הבוהמית ליטומישל, שבילתה שלושה עשורים בהזמנת אדריכלות עכשווית כמדיניות אזרחית מכוונת, העניקה לפרנק את המבנים הבולטים ביותר שלו. "בית התפילה עבור האחים הצ'כים" (House of Prayer for the Czech Brethren), שתוכנן ונבנה בין 2008 ל-2009 ברחוב מורבסקה (Moravská), הוא העבודה שמשוכפלת לעיתים הקרובות ביותר: נוכחות פיסולית בולטת ש, כפי שמציין בזהירות מדריך האדריכלות של ליטומישל, שומרת בכל זאת על "אופי אזרחי בבסיסו". כדאי להתעכב על תצפית זו. הצורות של פרנק אינן שגרתיות, אך הן אינן צועקות. האחים הם זרם דתי המקדש פשטות, והמבנה שומר אמונים לפשטות הזו גם תוך כיפוף קירותיו.
הוא חזר לעיירה בשנת 2012 עם "המגדל הבלתי נראה" (Invisible Tower), וב-2016 בנה את "אנדרטת יאן קוביצ'ק" (Jan Kubíček Memorial) בקולין (Kolín).
העלייה האקדמית
קריירת ההוראה של פרנק נקראת ככיבוש שיטתי של החינוך האדריכלי הצ'כי. הוא היה מרצה אורח בפקולטה לאדריכלות בברנו בין 1994 ל-1996, החל ללמד באוניברסיטה הטכנית של ליברץ (Technical University of Liberec) ב-2006, קיבל דרגת המביליטציה באקדמיה לאמנויות יפות בפראג ב-2008, הדריך באוניברסיטה הטכנית של אוסטרבה (Ostrava) ב-2008–2009, לימד במכון לאדריכלות בפראג ב-2011–2012, והפך לפרופסור באקדמיה לאמנויות, אדריכלות ועיצוב (VŠUP) בפראג ב-2011. בשנת 2012 מונה לדיקן הפקולטה לאדריכלות באוניברסיטה הטכנית של ליברץ. הוא הרצה ב-AVU, VŠUP, ČVUT, VUT Brno, אוסטרבה וזלין, ומחוץ למדינה בגנט, אוטרכט, הילדסהיים, וינה, לייפציג וניו דלהי.
אדריכלות בגלריה
הוא גם התייחס לאדריכלות כאמנות שניתן להציג כשלעצמה. התערוכה "פרספקטיבות" נפתחה בפראג ב-2007; "קרבי האדריכלות" הוצגה בבית האמנויות של ברנו מ-2011 עד 2012; הוא הציג בגלריית CCC בבייג'ינג ב-2012, אותה שנה בה השתתף בביתן הצ'כי והסלובקי בביאנלה של ונציה, ובקונסטווריין (Kunstverein) לייפציג ב-2013. גלריה פרטית שתכנן בבייג'ינג מתוארכת ל-2011, ומרכז צ'כיה-סין העסיק אותו ב-2011–2012. עבודתו חוזרת ומופיעה בספרי השנה של האדריכלות הצ'כית.
מדוע זדנק נקרא גאון
הגרסה הכנה של הטענה היא צרה וספציפית. הכישרון הייחודי של פרנק הוא דמיונו של פסל המיושם על מבנה סגור: היכולת לתפוס בניין כגוף פלסטי מוצק, מבפנים החוצה, ואז לגרום לצורה הזו להיבנות בפועל בבטון, עץ וזכוכית. רוב האדריכלים שחושבים כך מייצרים שרטוטים; הקושי אינו בהמצאת העקומה אלא בפתרונה לכדי מבנה, ניקוז, בידוד ועלות. העובדה שפרנק עשה זאת שוב ושוב, מסטודיו שנוסד בפרקטיקה מורבית פרובינציאלית ולא במשרד מטרופוליני, היא המדד האמיתי לכישרון.
יש לומר בבירור שזו טענה על המצאה צורנית ומלאכת כפיים, לא על בניית מערכות אינטלקטואליות. המקורות הזמינים אינם מתעדים גוף של תיאוריה אדריכלית, מניפסט או אסכולה של ממשיכי דרך; הם מתעדים בניינים, תערוכות וקריירת הוראה. הם גם לא מתעדים את הפרסים הבינלאומיים הגדולים שבדרך כלל מלווים את המילה. עיסוקיו המוצהרים — הפלסטיות של אובייקטים, תנועת האור דרך חלל פנימי לאורך יום — הם הדאגות של יוצר המעדן את רגישותו, לא של הוגה המציע חשבון חדש של מה האדריכלות נועדה לו.
מקרה הנגד הוא לפיכך פשוט: פרנק הוא אדריכל אזורי מקורי ביותר שהמוניטין שלו נשען על קומץ של אובייקטים חיים, שאחד מהם במקרה הוא מגדל פוטוגני להפליא לאינסטגרם. האם זה מהווה גאונות או פשוט כישרון יוצא דופן, תלוי בכמה משקל נותנים לדמיון צורני טהור. מה שאינו שנוי במחלוקת הוא שהבניינים שלו אינם דומים לאף אחד אחר.
מורשת
השפעתו של פרנק פועלת כיום דרך המוסד לא פחות מאשר דרך תיק העבודות. כדיקן בליברץ וכפרופסור בפראג, הוא מעצב את הכשרתם של אדריכלים צ'כים שיבנו זמן רב לאחר שהעץ של "שביל השמיים" יתבלה. המבנים עצמם — בית תפילה בליטומישל, בית בטון בפראג, ספירלה מעל העצים בדולני מורבה — מציגים טיעון ששרד את סיומו של סדר פוליטי אחד ואת הגעתו של אחר: שהחובה הראשונה של האדריכלות היא כלפי האדם העומד בתוכה, וצופה באור נע.