יוסף אל-קרדאווי: השייח' שהטיף לשישים מיליון מסכים
עד מותו של יוסף אל-קרדאווי (Yusuf al-Qaradawi) בספטמבר 2022 בגיל 96, הוא בילה עשורים בעשיית דבר שכמעט אף חוקר אסלאם אחר במאה ה-20 לא הצליח לעשות: הפיכת תוכנית טלוויזיה שבועית לאחת הבמות המשפיעות ביותר בעולם המוסלמי. תוכניתו ברשת אל-ג'זירה, "השריעה והחיים" (Al-Sharia wal Hayat), הגיעה בשיאה לכ-60 מיליון צופים, ודרכה הפך ילד יחף ויתום מהכפר במצרים עבור מיליונים לקול שקבע כיצד צריכה להיראות הפרקטיקה האסלאמית המודרנית. אותה חשיפה הפכה אותו לאחת הדמויות הדתיות השנויות ביותר במחלוקת, כאשר ממשלות מסוימות גינו אותו כתומך טרור, בעוד אחרות העריצו אותו כרפורמטור מתון.
יתום ששינן את הקוראן
אל-קרדאווי נולד בספטמבר 1926 בספת טוראב (Saft Turab), כפר בדלתת הנילוס במצרים, בן יחיד למשפחת איכרים ענייה. הוא התייתם בצעירותו וגודל על ידי דוד ודודה, ולפי ספרו האוטוביוגרפי הוא שינן את כל הקוראן לפני גיל עשר — הישג שסימן אותו מוקדם כמי שנועד ללימודי דת. הוא למד באוניברסיטת אל-אזהר (Al-Azhar University) בקהיר, המוסד היוקרתי ביותר באסלאם הסוני, וקיבל תואר ביסודות הדת בשנת 1953, כשהוא מסיים ראשון בכיתה של 500 סטודנטים בלימודי שפה ערבית בשנה שלאחר מכן. הוא השלים דוקטורט שם בשנת 1973. דרכו לאחים המוסלמים (Muslim Brotherhood) החלה מוקדם עוד יותר: הוא נכלא פעמים רבות החל משנת 1949 בשל קשריו עם התנועה, מאסר שעיצב הן את התאולוגיה שלו והן את השקפתו הפוליטית לשארית חייו.
גלות בקטר ובמה עולמית
בשנת 1961, בשל לחץ מתמשך במצרים של נאצר, עבר אל-קרדאווי לדוחה שבקטר, שם חי את שארית חייו במה שהסתכם כגלות מרצון. שם הוא בנה תשתית אקדמית שלמה: הוא ניהל את המכון ללימודי דת, עמד בראש המחלקה למחקר אסלאמי באוניברסיטת קטר משנת 1973, וב-1977 הקים את הפקולטה לשריעה ולימודי אסלאם באוניברסיטת קטר. בשנת 1989 הקים מרכז מחקר המוקדש לחייו ומסורותיו של הנביא מוחמד. השפעתו המוסדית המשיכה להתרחב בעולם — הוא עמד בראש המועצה האירופית לפתווה ומחקר (European Council for Fatwa and Research), שבסיסה בדבלין, משנת 1997, וב-2002 הפך ליו"ר המייסד של האיגוד הבינלאומי של חכמי המוסלמים (International Union of Muslim Scholars), ובכך מיצב את עצמו כמעין פוסק הלכה עליון טרנס-לאומי לאסלאם הסוני מחוץ לשליטתה של מדינה כלשהי. הוא גם עמד בראש אתר האינטרנט המשפיע IslamOnline.com, דרכו פרסם למעלה מ-150 פסקי הלכה (פתוות), וכתב כ-170 ספרים במהלך חייו, שהמפורסם שבהם הוא "החלאל והחראם באסלאם" (1960), טקסט יסוד של ההלכה המעשית המודרנית שנלמד עד היום בתוכניות ללימודי האסלאם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →רפורמטור לפי עדותו
אל-קרדאווי הגדיר את עצמו כמרכזן בהלכה האסלאמית, והתנגד לדוקטרינה האלימה של ה"תכפיר" (takfir) — הפרקטיקה של הכרזת מוסלמים אחרים ככופרים — תוך שהוא מציב את עצמו במפורש נגד האידיאולוגיה של אל-קאעידה. הוא תמך בזכויות נשים להשכלה ותעסוקה, גם בעודו מחזיק בעמדות שמרניות יותר בנוגע לחיג'אב ומפרסם פסיקות המגנות הומוסקסואליות. הוא תמך בהתקוממויות האביב הערבי בשנת 2011, ולפי דיווחים מאותה תקופה, תמך בהתנגדות מזוינת נגד אלימות שלטונית בלוב ובסוריה, כשהוא מציג את עצמו כבעל ברית של שינוי דמוקרטי ברחבי העולם הערבי, גם בעוד אהדתו הופנתה בבירור כלפי תנועות פוליטיות אסלאמיסטיות, בראשן האחים המוסלמים שמעולם לא עזב באמת.
הרקורד עליו מצביעים מבקריו
החשבון הכנה לגבי אל-קרדאווי שנוי במחלוקת עמוקה, והמחלוקת רחוקה מלהסתיים. נאסר עליו להיכנס לארצות הברית כבר בשנת 1999, ובהמשך נאסרה כניסתו לממלכה המאוחדת, לצרפת ולתוניסיה. בשנת 2017, ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, מצרים ובחריין הגדירו אותו באופן רשמי כטרוריסט, ואיחוד האמירויות הגדיר בנפרד את האיגוד הבינלאומי של חכמי המוסלמים שבראשו עמד כארגון טרור בשנת 2014. הוא אישר פיגועי התאבדות נגד אזרחים ישראלים כ"פעולות הקרבה" לגיטימיות במהלך האינתיפאדה השנייה, עמדה שאותה תיקן רק בחלקה בשנת 2016, באומרו שלפלסטינים יש "יכולות אחרות" כמו רקטות ושאין עוד צורך בטקטיקות כאלו. בשנת 2004 הוא פרסם פתווה שהכריזה כי "כל האמריקאים בעיראק הם לוחמים" שהריגתם היא "חובה דתית", הצהרה שחיזקה את התפיסות המערביות כלפיו ללא קשר לגינויים שפרסם במקביל להתקפות בסגנון אל-קאעידה על אזרחים במקומות אחרים. הוא גם הוקלט כשהוא משמיע הצהרות אנטישמיות המזמנות ענישה אלוהית נגד העם היהודי, והוא הביע תמיכה בחיזבאללה וסיוע כספי ללוחמי ג'יהאד. לאחר שההפיכה הצבאית במצרים ב-2013 הדיחה את הנשיא מוחמד מורסי המקושר לאחים המוסלמים, הביקורת החריפה של אל-קרדאווי על הממשלה החדשה הובילה את בתי המשפט במצרים לגזור עליו מוות שלא בפניו בשנת 2015 ומאסר עולם בשנת 2018; הוא מעולם לא חזר למצרים ומת בגלות בקטר.
מדוע יוסף מכונה גאון
המילה "גאון" דבקה באל-קרדאווי כמעט אך ורק בשל כישרון תקשורתי ספציפי ולא בשל פריצת דרך תאולוגית מקורית: יכולת יוצאת דופן לתרגם הלכה אסלאמית קלאסית ודחוסה לשפה פשוטה ומוכנה לטלוויזיה, שקהל עצום דובר ערבית — עשרות מיליוני אנשים ללא השכלה דתית פורמלית — יכול היה לספוג ולפעול לפיו מדי שבוע במשך למעלה מעשור. מעריציו בתוך מסורת האחים המוסלמים והספדים אוהדים, כולל מצד כלי תקשורת כמו אל-ג'זירה עצמה, מתארים אותו כאחד המוחות הדתיים המשפיעים ביותר בדורו בדיוק במונחים אלו: טווח השפעה, בהירות ותפוקה פורייה ולא דוקטרינה חדשנית. זוהי מיומנות אמיתית ונדירה — רוב החוקרים עם הכשרתו הקלאסית מעולם לא בונים קהל מעבר למומחים. אך הטיעון הנגדי אינו הערת שוליים כאן; הוא מרכזי לכל חשבון כנה. הפתוות של אל-קרדאווי המאשרות פיגועי התאבדות, המכריזות על אנשי צבא אמריקאים בעיראק כמטרות לגיטימיות, והשמעת הצהרות אנטישמיות אינן פגמים קלים ברקורד מתון אחרת — הן הסיבה לכך שממשלות רבות, כולל מדינות בעלות רוב מוסלמי סוני, מיתגו אותו רשמית כטרוריסט, וסיבת המניעה של ממשלות מערביות את כניסתו במשך למעלה משני עשורים. טענתו שלו למרכזיות יושבת בחוסר נוחות לצד אותו רקורד. כל כישרון קוגניטיבי שהיה לו היה רטורי ופדגוגי, לא כוח ממתן נגד האלימות שחלק מפסיקותיו אישרו.
מורשת
אל-קרדאווי מותיר אחריו ארכיטקטורה מוסדית — המועצה האירופית לפתווה ומחקר, האיגוד הבינלאומי של חכמי המוסלמים, מדף ספרים שנקראים בהרחבה — שממשיכה לעצב את האופן שבו מתנהל הוויכוח על ההלכה האסלאמית הסונית מחוץ לרשויות דתיות מסורתיות שבשליטת המדינה. הוא מותיר אחריו גם רקורד משפטי ומוניטין, חתום על ידי הגדרות טרור וגזר דין מוות במדינת מולדתו, המבטיחים ששמו יישאר שנוי במחלוקת במותו כפי שהיה ברוב שנות חייו.