יורי מלישב: האיש שביצע עגינה ידנית
ב-5 ביוני 1980 שיגרה ברית המועצות את הטיסה המאוישת הראשונה של חללית בעיצוב מחדש, ומחשב ה'ארגון' החדש שלה – אחד משדרוגי המפתח – כשל בגישה הסופית לתחנת החלל, והותיר את החללית במנח ניצב למטרה. המפקד, בטיסתו הראשונה לחלל לאחר שלוש-עשרה שנות המתנה, נטל את השליטה והטיס אותה בעצמו. יורי מלישב (Yury Vasilyevich Malyshev) טס פעם נוספת, כשהוא מפקד על המשימה שהציבה את ההודי הראשון במסלול סביב כדור הארץ, ופרש בשקט מחיל הקוסמונאוטים בגיל ארבעים ושש.
מניקולאייבסק לטגנרוג
מלישב נולד ב-27 באוגוסט 1941 בניקולאייבסק, במחוז וולגוגרד – כלומר, בשבועות הקשים ביותר של ההתקדמות הגרמנית, כמה מאות קילומטרים מהמקום שבו התחולל הקרב על סטלינגרד. אביו, וסילי איוואנוביץ', היה אלקטרומכנאי; אמו, אנה סרגייבנה, הייתה גננת. המשפחה הגיעה לטגנרוג שעל ים אזוב, שם סיים את בית הספר התיכון מספר 24 בשנת 1959. מדובר בחינוך סובייטי פרובינציאלי רגיל, והרגילות הזו הייתה קרובה יותר להסמכה מאשר למכשול: חיל הקוסמונאוטים של שנות ה-60 גויס ברובו הגדול בדיוק ממעמד זה.
מסלול טייס הקרב
הוא התקבל לבית הספר הגבוה לתעופה צבאית בקאצ'ינסקויה ב-1960, עבר לבית הספר הגבוה לתעופה צבאית בחרקוב וסיים את לימודיו ב-1963, ומאוחר יותר קיבל תעודה מהאקדמיה הצבאית לחיל האוויר על שם גגארין. זה היה המסלול הסטנדרטי – בית ספר לטיסה צבאית, שירות בשורות החיל, ואז האקדמיה שהפכה טייסים מבטיחים למהנדסים שיכלו להתווכח עם מתכננים. באמצע שנות ה-60 מלישב היה בדיוק הפרופיל שמרכז הכשרת הקוסמונאוטים חיפש.
שלוש-עשרה שנים על הקרקע
הוא נבחר לקבוצת הסטודנטים-קוסמונאוטים של מרכז ההכשרה ב-7 במאי 1967 והשלים הכשרה כללית לחלל בין מאי 1967 ליולי 1969. לאחר מכן שובץ לתוכנית 'ספירל' (Spiral) – תוכנית מעבורת החלל הסובייטית – שם התאמן מ-1969 עד 1973 והוסמך כטייס ניסוי. 'ספירל' מעולם לא נשאה איש למסלול. זהו החלק בביוגרפיה של מלישב שראוי לתשומת הלב הרבה ביותר: מהבחירה ב-1967 ועד לשיגור ב-1980 חלפו שלוש-עשרה שנים של הכנה, רובה עבור כלי רכב שבוטל. קוסמונאוטים שנשרו בטווח זמן זה אינם זכורים. מלישב נשאר מעודכן, נשאר מוסמך, ועדיין היה חד מספיק כדי לקבל את המשימה העדינה ביותר בתוכנית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סויוז T-2: ארבעה ימים שקבעו
הסויוז T הייתה עיצוב מחדש משמעותי – מערכות מנוע משודרגות, קיבולת לשלושה קוסמונאוטים, ובקרת מחשב ה'ארגון' החדשה. מישהו היה צריך להטיס אותה מאוישת בפעם הראשונה. מלישב פיקד, יחד עם מהנדס הטיסה ולדימיר אקסיונוב, בשיגור מבייקונור ב-5 ביוני 1980 בשעה 14:19:30 UTC. בגישה לסאליוט 6 כשל מחשב העגינה 'ארגון', והותיר את החללית ניצבת לתחנה. מלישב ואקסיונוב בחרו לעגון ידנית במקום להסתכן במערכת האוטומטית, והביאו את החללית פנימה ביד. הם נחתו ב-9 ביוני כ-120 מיילים דרומית-מזרחית לג'זקזגן, לאחר שלושה ימים ועשרים ושתיים שעות. הוא הוכרז כטייס-קוסמונאוט של ברית המועצות ב-16 ביוני 1980 והוענק לו תואר גיבור ברית המועצות.
סויוז T-11 וההודי הראשון בחלל
ארבע שנים מאוחר יותר הוא פיקד שוב. סויוז T-11 שוגרה ב-3 באפריל 1984 כשעל סיפונה מלישב, גנאדי סטרקאלוב וראקש שארמה (Rakesh Sharma), ההודי הראשון שטס לחלל, במשלחת השישית לסאליוט 7. הצוות שהה שבעה ימים, עשרים ואחת שעות וארבעים דקות על סיפון התחנה, שבמהלכם שארמה ניהל תוכנית תצפית על כדור הארץ ממוקדת בהודו, עבודה במדעי החיים, ניסויי עיבוד חומרים כולל בדיקות היתוך צורן, ובפרט המפורסם ביותר של המשימה – תרגל יוגה כדי לנטרל את ההשפעות הפיזיולוגיות של הטיסה לחלל. הם חזרו ב-11 באפריל בחללית סויוז T-10. מלישב קיבל תואר גיבור ברית המועצות שני, עיטור לנין שני, ועיטור אשוקה צ'קרה (Ashoka Chakra) של הודו. מאוחר יותר הוא היה שותף לכתיבת ספר על הטיסה, 'ברית המועצות-הודו. במסלול חלל'.
מקורקע
הוא שוחרר מחיל הקוסמונאוטים ב-20 ביולי 1988 מסיבות בריאותיות, לאחר שטס פעמיים במשך זמן מצטבר של פחות משנים-עשר ימים. הוא נשאר במרכז ההכשרה לקוסמונאוטים על שם גגארין כראש מחלקה ומנהל, ועזב את השירות הצבאי ב-31 באוקטובר 1992 בדרגת אלוף-משנה. הוא מת ב-8 בנובמבר 1999, בגיל חמישים ושמונה, מהרעלת דם כתוצאה מפצע שקיבל בבית הקיץ שלו – סוף בנאלי להעליב עבור אדם שפעמיים שוגר למסלול על גבי טיל.
מדוע יורי מכונה גאון
כל טיעון שקיים כאן נשען על מיומנות פסיכומוטורית ועצבים, לא על אינטלקט, ויש לנסח זאת במונחים אלו. עגינה ידנית במסלול היא קשה באמת. שני עצמים במסלולים שונים לא מתקרבים זה לזה כמו שני כלי רכב על כביש; דחף לעבר מטרה משנה את המסלול שלך ולכן את גיאומטריית הסגירה, לכן על הטייס לפעול בניגוד לאינסטינקטים שנכונים בכל מצב אחר בחיים. מלישב התבקש לעשות זאת בטיסה המאוישת הראשונה של חללית לא מוכחת, כשהאוטומציה מושבתת, החללית לא מכוונת וניצבת לתחנה, עם דלק מוגבל, ותחנה שהוא יכול להשמיד יחד עם עצמו. הוא שפט עגינה ידנית כאופציה הבטוחה יותר והיה צודק. זו רפלקס מאומן פלוס חשיבה מרחבית תלת-ממדית שבוצעה בתנאים שבהם ניסיון שני עשוי שלא להתקיים.
טיעון הנגד הוא אמיתי. אף מקור שנסקר כאן לא משתמש במילה גאון לגבי מלישב, והפקידים הסובייטים לאחר מכן הטילו דופי בהישג בטענה שהמערכת האוטומטית הייתה עובדת אילו המפעילים היו מתרגלים את רצף הגישה הספציפי הזה – מה שאם נכון, הופך את העגינה להחלטה נכונה בתנאי אי-ודאות ולא להצלה. עגינה ידנית הייתה גם מיומנות שהחיל התאמן עליה; מלישב ביצע תרחיש חירום שהוא תורגל עליו, לא אלתור ללא תקדים. קריירת הטיסה שלו הסתכמה בשתי משימות ופחות משנים-עשר ימים, ושחרורו הרפואי בגיל ארבעים ושש סגר את כל מה שהוא היה יכול להפוך להיות. התיאור המדויק הוא טייס ניסוי מוכן להפליא שביצע בדיוק כנדרש בהזדמנות האחת שזה נחשב – שזה מה שהתפקיד דורש, וזה לא זהה לגאונות.
מורשת
שמו של מלישב נקשר לשתי ראשוניות שהוא לא בחר בהן: הסויוז-T המאוישת הראשונה וההודי הראשון בחלל. השנייה הפכה אותו לדמות בזיכרון הציבורי ההודי באופן שמעולם לא היה לגמרי בבית, ועיטור האשוקה צ'קרה על חזהו של קולונל סובייטי נותר אחד החפצים המוזרים של דיפלומטיית המלחמה הקרה. הראשונה שייכת להיסטוריה של הנדסת חלליות – עדות, שנשמרה בכל סקירת עיצוב שלאחר מכן, לכך שבני אדם בעמדת השליטה הם עדיין היתירות האחרונה של המערכת.