יאנג שיונג (Yang Xiong): המלומד מהאן שבנה מערכת מתחרה ל-I Ching
משורר פרובינציאלי מגמגם מסצ'ואן בילה את מחצית חייו בכתיבת רפסודיות חצר שנועדו לשכנע קיסרים לחדול מהבזבזנות, הגיע למסקנה שהאסטרטגיה נכשלה לחלוטין, ולאחר מכן הקדיש את זקנתו לבניית מערכת קוסמולוגית חדשה לחלוטין מאפס – חלופה בת 81 סמלים ל-I Ching שסיומה דרש את שארית חייו. יאנג שיונג זכה בתקופתו לתואר "קונפוציוס מהמערב", אך מאוחר יותר הודר על ידי האורתודוקסיה הקונפוציאנית כמשתף פעולה, ושני פסקי הדין הללו נתונים לוויכוח עד היום.
עילוי מגמגם מסצ'ואן
יאנג שיונג נולד בשנת 53 לפנה"ס ליד צ'נגדו, ב-Shu (שו) – מחוז סצ'ואן המודרני – למשפחה שייחסה את מוצאה למדינת ג'ין (Jin) הקדומה לפני הגירה דרומה במאה השישית לפנה"ס. הוא סבל מליקוי דיבור בולט ולדבריו המאוחרים, לא ייחס חשיבות לעושר, למשרה או למוניטין, והעדיף ללמוד לשם הלמידה בלבד. הוא למד אצל ז'ואנג זון (Zhuang Zun), חוזה עתידות מתבודד שלימד סגולה דרך ניחוש, וביסס את שאיפותיו הספרותיות המוקדמות על שתי דמויות: המשורר מתקופת המדינות הלוחמות צ'ו יואן (Qu Yuan), שאותו העריץ, ובן מחוז שו, סימה שיאנגרו (Sima Xiangru), הסופר המהולל ביותר של רפסודיות "פו" (fu) מעוטרות בספרות האן.
משורר חצר שיצא נגד השירה
סביב שנת 20 לפנה"ס, המוניטין של יאנג שיונג כמשורר הגיע לבירה, צ'אנג-אן, והוא נקרא לחצרו של הקיסר צ'נג, שם החזיק בתארים "ג'נטלמן מלווה" ו"משרת בשער הצהוב". הוא כתב רפסודיות פו במסורת שהקים ג'יה יי (Jia Yi), תוך שימוש בשירה חצרונית משוכללת ולעיתים בזבזנית ככלי לביקורת מוסרית סמויה על מותרות הקיסרות. זה לא עבד. מודאג מבזבזנות החצר ומשוכנע יותר ויותר כי תוכחותיו נופלות על אוזניים ערלות, נטש יאנג שיונג כליל את כתיבת הרפסודיות המעוטרות והפנה עשרות שנים של אנרגיה אינטלקטואלית לעבר פילוסופיה וקוסמולוגיה – מקרה נדיר של משורר חצר מהולל המגיע למסקנה שהז'אנר שלו חסר תועלת פוליטית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →יקום ב-81 טטרגרמות, ואמרות המתחרות בקונפוציוס
התפנית הניבה את שתי יצירותיו השאפתניות ביותר. ה-Taixuanjing, "קלאסיקה של המסתורין העליון", שהושלמה סביב שנת 2 לפנה"ס, היא מדריך ניחושים הבנוי סביב 81 טטרגרמות בעלות ארבע שורות במקום 64 ההקסגרמות של ה-I Ching המסורתי; כל שורה מסומנת כשלמה, שבורה פעם אחת, או שבורה פעמיים כדי לייצג שמים, ארץ ואנושות. הספר מקשר את סמליו לקבוצות כוכבים, ללוח השנה, לתווים מוזיקליים ולחמשת הפאזות בסינתזה משוכללת של קוסמולוגיה טאואיסטית ומחשבה מתאמת. ה-Fayan, "אמרות מופת", שהושלם סביב שנת 8 או 9 לספירה ונוצר בהשראת ה"אנלקטות" של קונפוציוס, אסף אפוריזמים ודיאלוגים שביקרו את המופרזות של מלומדי "הטקסט החדש" בני זמנו – על חיבתם לאותות ולספקולציות על-טבעיות – תוך דרישה לממשל קונפוציאני רציונלי וחסכוני, המבוסס על שושלת ג'ואו המוקדמת.
מילון דיאלקטים של יבשת, ודרך אמצע על טבע האדם
טווח השפעתו של יאנג שיונג התרחב לבלשנות ולפילוסופיה. ה-Fangyan שלו קיבץ אוצר מילים אזורי מכל רחבי אימפריית האן, עבודה מוקדמת ושיטתית באופן יוצא דופן של דיאלקטולוגיה סינית, לצד פירוש מילוני בשם Cang Jie xun zuan. עמדתו הפילוסופית המצוטטת ביותר, המופיעה ב-Fayan, הציבה דרך אמצע בין שני המחנות הקונפוציאניים הדומיננטיים בנושא טבע האדם: במקום שבו מנציוס (Mencius) טען כי האדם טוב מיסודו ושוּן-דזה (Xunzi) טען כי הוא רע מיסודו, יאנג שיונג טען שטבע האדם הוא "תערובת של נטיות טובות ורעות", המעוצבות לסגולה או לשחיתות לפי הנטיות שהאדם בוחר לטפח – עמדה אורתודוקסית מספיק כדי להישמע סבירה, אך הטרודוקסית מספיק כדי להותירו מחוץ לזרם המרכזי של הקונפוציאניזם.
שערורייה, ניסיון התאבדות וצילו של ואנג מאנג
חייו המאוחרים של יאנג שיונג הביאו עמם צרות אישיות ופוליטיות בצרורות. לאחר מות בנו, הוא הפך מאוכזב מהרעיון ששירה, או כתיבה בכלל, יכולה באמת לשנות את החברה. מאוחר יותר הוא היה מעורב בשערורייה שכללה תלמיד לשעבר שנתפס במזימה הקשורה לוואנג מאנג (Wang Mang), העוצר שעתיד היה לגזול את כס המלוכה של האן, ושרד ניסיון התאבדות לפני שוואנג מאנג ביטל את האישומים נגדו. הקרבה לעלייתו של ואנג מאנג גרמה נזק מתמשך למוניטין שלו: מכיוון שיצירותיו העיקריות הושלמו בשנים שבהן ואנג מאנג ביסס את כוחו, מלומדים מאוחרים דנו רבות בשאלה האם הפסקאות ב-Fayan המשוות את ואנג מאנג לשרים סגפנים מהעת העתיקה היו דברי חנופה כנים, תוכחה זהירה, או משהו דו-משמעי עוד יותר.
מדוע יאנג שיונג נחשב לעילוי
הטיעון לזכותו של יאנג שיונג נשען על טווח אינטלקטואלי עצום: אדם ששלט בשירה חצרונית מעוטרת מספיק כדי להיות מדורג יחד עם סימה שיאנגרו, ולאחר מכן בנה לבדו מערכת קוסמולוגית שלמה המתחרה ב-I Ching, כתב יצירה פילוסופית המבוססת על האנלקטות, וערך את אחד ממילוני הדיאלקטים השיטתיים הראשונים של סין – דיסציפלינות שונות שמעט מלומדים בכל תקופה שילבו בהצלחה בחיים אחת. "ספר האן" העניק לו סיקור שעלה על זה של גנרלים מפורסמים, ובן זמנו, הואן טאן (Huan Tan), כינה אותו "קונפוציוס מהמערב", הערכה שמעט סופרי האן קיבלו. הסבוך הכנה הוא שהערצת בני דורו לא תורגמה להשפעה: מקורות מתארים אותו כמי ש"לא השפיע רבות בזמנו", הוא הודר ברובו מהקנון הקונפוציאני, ומלומדים ניאו-קונפוציאניים מאוחרים, ביניהם ג'ו שי (Zhu Xi), פסלו אותו כ"שר של ואנג מאנג" בשל תזמון יצירתו ולא בשל פגם בעבודה עצמה. עילוי במקרה זה פירושו טווח ללא תחרות המוצל בחשד פוליטי לא פתור.
מורשת
יאנג שיונג מת בשנת 18 לספירה בגיל 71, כשהוא מותיר אחריו את ה-Taixuanjing וה-Fayan כמורשתו המעוררת ויכוחים ביותר – יצירות שזכו להערכה מצד מלומדי "אסכולת הטקסט הישן" בשל הרציונליזם שלהן, אך שזורים באופן קבוע בשאלה מה באמת חשב על האיש שעלייתו חפפה לשנותיו הפוריות ביותר. מאות שנים מאוחר יותר, הקוראים עדיין אינם יכולים להפריד לחלוטין בין הפילוסוף שבנה מתחרה ל-I Ching לבין איש החצר ששבחו לשרים סגפנים נחת, עם כל חוסר הצדק, קרוב מדי לוואנג מאנג מכדי להרגיש בנוח.