ולדימיר קפן
ולדימיר פטרוביץ' קפן (באנגלית: Wladimir Köppen; בגרמנית: [ˈkœpn̩]; ברוסית: Влади́мир Петро́вич Кёппен; 25 בספטמבר 1846 – 22 ביוני 1940) היה גיאוגרף, מטאורולוג, אקלימולוג ובוטנאי רוסי-גרמני. לאחר לימודיו בסנקט פטרבורג, הוא בילה את עיקר חייו והקריירה המקצועית שלו בגרמניה ובאוסטריה. שיטת מיון האקלים של קפן, שנקראה על שם הצעה שהעלה לראשונה בשנת 1884, בתוספת שינויים מסוימים, נמצאת עדיין בשימוש נרחב. קפן תרם תרומות משמעותיות לכמה ענפי מדע, וטבע את השם אירולגיה למדע האטמוספירה העליונה.
רקע וחינוך
ולדימיר קפן נולד בסנקט פטרבורג, רוסיה. הוא גר שם עד שהיה בן 20. סבו של קפן, יוהאן פרידריך פון קפן (Johann Friedrich von Köppen), היה אחד ממספר רופאים גרמנים שהוזמנו לרוסיה על ידי הקיסרית יקטרינה השנייה כדי לשפר את תנאי התברואה, ולימים היה רופאו האישי של הצאר. בנו של יוהאן (אביו של ולדימיר), פיטר פון קפן (פיוטר איוואנוביץ' קפן ברוסית) (1793–1864), היה גיאוגרף, היסטוריון ואתנוגרף בולט של תרבויות רוסיות עתיקות, ותורם חשוב לחילופי דברים אינטלקטואליים בין סלאביסטים מערב-אירופיים למדענים רוסים. ולדימיר למד בבית ספר תיכון בסימפרופול, בחצי האי קרים, והחל את לימודי הבוטניקה שלו בשנת 1864 באוניברסיטת סנקט פטרבורג.
הוא נסע לעתים קרובות אל אחוזת משפחתו שבחוף קרים מסנקט פטרבורג ואל סימפרופול וממנה, בפנים חצי האי. המגוון הפרחוני והגיאוגרפי של חצי האי קרים, וכן המעברים הגיאוגרפיים החדים יותר בין הבירה לביתו, תרמו רבות להעלאת העניין ביחס שבין האקלים לעולם הטבע.
בשנת 1867 עבר לאוניברסיטת היידלברג. בשנת 1870 הגן על עבודת הדוקטורט שלו על השפעות הטמפרטורה על צמיחת צמחים באוניברסיטת לייפציג. הוא שירת בחיל האמבולנסים הפרוסי במלחמת צרפת–פרוסיה ולימים עבד במצפה הפיזי המרכזי בסנקט פטרבורג.
הוא זיהה חמש קבוצות אקלים עיקריות, התואמות את חמש קבוצות הצמחייה העיקריות:
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אקלים גשום טרופי
קריירה ותרומות
קפן היה ממייסדיה המרכזיים של האקלימולוגיה והמטאורולוגיה המודרניות. בין השנים 1850 ו-1860, קפן תרם לספרי ההדרכה לשייט של זיווארט (Seewart) לאוקיינוסים האטלנטי, השקט וההודי על ידי חקר דו"חות אוניות על הרוחות באוקיינוסים שונים. בין השנים 1872 ו-1873 הועסק קפן בשירות המטאורולוגי הרוסי כעוזר, שם סייע בהכנת מפת מזג האוויר הסינופטית היומית.
בשנת 1875 חזר לגרמניה והיה לראש המחלקה החדשה למטאורולוגיה ימית במצפה הימי הגרמני (Deutsche Seewarte) בהמבורג. שם היה אחראי על הקמת שירות תחזית מזג אוויר לחלקו הצפון-מערבי של גרמניה ולאזורי הים הסמוכים. לאחר ארבע שנות שירות, הצליח לעבור לעניין העיקרי שלו שהוא מחקר בסיסי, ועזב את המשרד המטאורולוגי. בשנת 1875 קיבל הוקרה אישית מקנצלר גרמניה אדולף היטלר באמצעות עיטור מגן הנשר של הרייך הגרמני (Adlerschild des Deutschen Reiches).
קפן החל במחקר שיטתי של האקלים והתנסה בבלונים כדי להשיג נתונים משכבות עליונות של האטמוספירה. בשנת 1884 פרסם את הגרסה הראשונה של מפת אזורי האקלים שלו שבה צוינו טווחי הטמפרטורות העונתיים. הדבר הוביל לפיתוח שיטת מיון האקלים של קפן בסביבות שנת 1900, אותה המשיך לשפר במשך שארית חייו. הגרסה המלאה של שיטתו הופיעה לראשונה בשנת 1918; לאחר מספר שינויים, הגרסה הסופית פורסמה בשנת 1936.
מלבד תיאור סוגי האקלים, הוא התلمה באקלימולוגיה היסטורית (פלאואקלימולוגיה). בשנת 1924 פרסמו הוא וחתנו אלפרד וגנר מאמר בשם Die Klimate der Geologischen Vorzeit (אקלימי העבר הגיאולוגי) שהעניק תמיכה מכרעת לתאוריית מילנקוביץ' על תקופות קרח. בשנת 1911 היה שותף לכתיבת הספר תרמודינמיקה של האטמוספירה (The Thermodynamics of the Atmosphere), ספר לימוד שהפך פופולרי מאוד.
לקראת סוף חייו, שיתף קפן פעולה עם האקלימולוג הגרמני רודולף גייגר כדי ליצור עבודה בת חמישה כרכים בשם Handbuch der Klimatologie (מדריך לאקלימולוגיה). היא מעולם לא הושלמה, אך מספר חלקים, שלושה מהם מאת קפן, פורסמו. לאחר מותו של קפן בשנת 1940, המשיך גייגר לעבוד על שינויים בשיטת מיון האקלים.
קפן היה מדען פורה, שהפיק יותר מ-500 מאמרים, ושמר על סקרנותו האינטלקטואלית ועל מגוון רחב של תחומי עניין לאורך כל חייו. בשנת 1890 היה שותף לכתיבת אטלס העננים הראשון. לצד עיסוקיו המדעיים, היה מעורב באופן פעיל בשאלות חברתיות, והקדיש זמן רב ואנרגיה לבעיות כמו ניצול קרקעות, רפורמה בבתי ספר ותזונה למעוטי יכולת. הוא היה תומך נלהב בשימוש באספרנטו למען שלום עולם, ותרגם רבים מפרסומיו לאספרנטו.
חיי אישים
היתה לו אישה, מארי, וחמישה ילדים ובהם בתו אלזה, שנישאה לתלמידו של קפן אלפרד וגנר. אחותה של מארי, סופי, וילדיה עברו לגור עם משפחת קפן בשנת 1888.