ולדימיר רומשקין (Vladimir Romashkin): האיש שהחזיר למורדוביה את קולה
בשנת 1990, ארבעה חוקרי שפה ומסורת מורדווינית הקימו מקהלה בת תשעה גברים בסרנסק וקראו לה "טוראמה" (Torama). ניסיונם לא היה מיזם של חידוש פולקלור גרידא. שירת הפוליפוניה הדו-קולית של העמים הארזיאנים (Erzya) והמוקשאים (Moksha) — מסורת פינו-אוגרית שבה מקהלה מפתחת שני קווים ווקאליים עצמאיים בו-זמנית — הלכה ונעלמה מהזיכרון החי, והכלים שליוו אותה בעבר היו, לפי הערכת הקבוצה עצמה, קרובים להכחדה. האיש שעמד בראש אותה מקהלה היה ולדימיר רומשקין, ושנים-עשר השנים הבאות בחייו הוקדשו לחיבור מחדש של תרבות מוזיקלית מתוך הקלטות שדה, מחקר ושחזור.
איצ'אלקי (Ichalki)
רומשקין נולד ב-6 בספטמבר 1951 באיצ'אלקי, שבמחוז דובונסקי ברפובליקה האוטונומית הסובייטית הסוציאליסטית של מורדוביה. הוא היה ארזיאני — אחד משני העמים המורדווינים העיקריים, לצד המוקשאים — ובין בני עמו הוא היה ידוע בשם הארזיאני יובלאן אולו (Yovlan Olo). בשנת 1975 סיים את לימודיו במחלקה לניצוח ומקהלות בבית הספר למוזיקה בסרנסק, בירת הרפובליקה. הוא המשיך את לימודיו בקונסרבטוריון של קאזאן; הביוגרפיה שלו בשפה האנגלית מציינת כי לימד בפקולטה לניצוח ומקהלות החל משנת 1980, בעוד שמקור ביוגרפי רוסי מתאר אותו מסיים שם את לימודיו באותה שנה.
עבודת שדה
בין השנים 1980 ל-1989 עבד כחוקר במגזר הפולקלור והאמנות של המכון המורדוויני למחקר שפה, ספרות והיסטוריה, ובשנת 1986 סיים שם לימודי תואר שני. זהו החלק בחייו שמסביר את כל השאר. הוא היה, בראש ובראשונה, אתנומוזיקולוג פעיל — אדם שיצא לכפרים ותיעד את מה שעוד שרו, ברגע האחרון שבו עוד היו אנשים חיים שיכלו לשיר זאת. מ-1990 ועד מותו לימד מקצועות מוזיקליים בבית הספר הלאומי לתרבות בסרנסק.
הקראטאי (Karatay)
המונוגרפיה המדעית שלו פורסמה ב-1986 ועסקה באמנות השירה המסורתית של המורדווינים-קראטאי — הקראטאי, קבוצה קטנה שהפולקלור שלה היה בין המסורות המצויות בסכנת הכחדה הגדולה ביותר מבין אלו שחקר. הוא עבד גם כתסריטאי ויוצר סרטים דוקומנטריים, ביניהם קראטאי ו-איסטוקי (Istoki) — המקורות. השילוב הוא יוצא דופן ומכוון: הוא לא הסתפק בפרסום ממצאים עבור אקדמאים אחרים, והשתמש בסרטים כדי להנגיש את החומר לאנשים שאליהם הוא שייך.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →טוראמה (Torama)
טוראמה הוקמה ב-1990, בתחילה כמקהלת גברים בת תשעה חברים, עם רומשקין כסולן ומנהיג. הרפרטואר שלה חצה במכוון את הגבולות הפנימיים של עם מפולג, תוך שאיבה ממסורותיהם של הארזיאנים, המוקשאים, השוקשאים והקראטאי כאחד. בניו אנדריי וויטאלי הופיעו בהרכב, והוא יצר עבורו סרט מוזיקלי. פעילות ההקלטה החלה עם שירי מורדוויה ב-1996 ונמשכה עם Taga Eriaza Shkai! בשנת 2000, Mastorava — שהופק יחד עם מקהלת הנשים הפינית MeNaiset — בשנת 2001, ו-Godspeed בשנת 2002, השנה בה נפטר. המשימה המוצהרת של ההרכב, כפי שהוא מתאר אותה עד היום, היא "שימור ופיתוח השפה והתרבות המוזיקלית של העמים הארזיאנים והמוקשאים".
בנייה מחדש של כלים שכבר לא היו קיימים
החלק התובעני ביותר מבחינה טכנית בפרויקט היה הכלים המוזיקליים. הנגינה בהרכבים מורדוויניים כמעט נעלמה; הכלים עצמם כבר לא יוצרו או נוגנו. טוראמה לקחה על עצמה את עבודת השחזור, ולמעשה פיתחה את הכלים מחדש — פעולה הקרובה יותר לארכאולוגיה ניסיונית מאשר לביצוע, שדרשה מהקבוצה לעבוד אחורה מתוך תיאורים, דוגמאות ששרדו והיגיון מוזיקלי לעבר משהו שניתן לנגן על במה.
אוד וי (Od Vii)
לצד המוזיקה, רומשקין הוביל את תנועת הנוער אוד וי (Od Vii) — כוח חדש — והפך, לפי הערכת הביוגרפים שלו, לדמות משמעותית בתחייה התרבותית של העמים הארזיאנים, המוקשאים, השוקשאים והקראטאי במהלך השנים שבהן ברית המועצות התפרקה והעמים הקטנים שבתוכה נאלצו להחליט מי הם. הוא הוכר כעובד תרבות מצטיין של הרפובליקה של מורדוביה, הפך לאביר מסדר הצלב של מריה הקדושה ב-7 במרץ 2001, וזכה בפרס א. פ. ריאבוב בשנת 2002. הוא נפטר בסרנסק ב-29 באוגוסט 2002, שבוע לפני יום הולדתו ה-51.
מדוע ולדימיר מכונה גאון
הטענה לגבי רומשקין אינה נוגעת לווירטואוזיות, ויהיה זה לא הגון לנפח אותה לכדי כך. מה שהיה לו זו אינטליגנציה סינתטית — היכולת להחזיק ארבעה תפקידים נפרדים בו-זמנית ולגרום לכל אחד לשרת את האחרים. הוא היה פולקלוריסט אקדמי שפרסם מחקרים על שירת הקראטאי; יוצר סרטים דוקומנטריים; מנצח מקהלות שהוכשר בשיטה הסובייטית; ומארגן בעל יכולת לבנות הן הרכב והן תנועת נוער. כל אחד מאלו בפני עצמו מניב קריירה צנועה. בשילובם, הם הניבו משהו שהמחקר לבדו לא היה יכול ליצור: מסורת שתועדה, שוחזרה, נלמדה, הוקלטה ואז בוצעה על במות מסרנסק ועד טאלין, כלומר מסורת שחזרה לשימוש במקום להיות מתויעת בלבד. השחזור של הרכב הכלים הוא העדות החדה ביותר — הוא דרש מלומדות כדי לדעת מה היה קיים, מיומנות כדי לבנות זאת, ומוזיקליות כדי לגרום לזה להישמע כראוי. את טיעון הנגד יש להציג בבירור. רומשקין לא היה מלחין מקורי, והוא אינו מוכר באופן מהותי מחוץ לעולם הפינו-אוגרי; המקורות הבינלאומיים על חייו דלים, ורוב מה שמתועד עליו מגיע ממוסדות מורדוויניים בעלי עניין בשימור זכרו. הוא לא המציא צורה, לא ניסח תיאוריה ולא הותיר גוף עבודות ששינה את התחום שלו. הישגו היה בתחום האפוטרופסות והשימור. האם זה מעיד על גאונות תלוי במשקל שמעניקים להצלת תרבות שהייתה, על פי העדויות הזמינות, במרחק דור אחד מהשתיקה.
מורשת
טוראמה האריכה ימים אחרי מייסדה וכיום היא נושאת את שמו באופן רשמי — אנסמבל הפולקלור טוראמה על שם ו. א. רומשקין — ממשיכה להופיע ולהקליט, הוציאה את Catch Up the Time ב-2018 והופיעה ב-Tallinn Music Week ב-2019 כחלק ממופע פינו-אוגרי, שבו הוצגה פשוט כשירה גברית מסורתית עוצמתית ממורדוביה. מוזיאון ביתי, אתנו-קודו (Ethno-Kudo), נפתח ב-6 בספטמבר 2006 — יום שהיה אמור להיות יום הולדתו ה-55 — בפודלסנאיה טאבלה במחוז קוצ'קורובסקי. פסטיבל פולקלור שנתי, טורי טרדי, נערך באותו תאריך. השירים שתיעד מושרים כיום על ידי אנשים שלא למדו אותם מסבתותיהם.