ויולה דייוויס: שמונה דקות ששינו את הטיעון
בסרט ספק (2008) מופיעה ויולה דייוויס (Viola Davis) במשך כשמונה דקות, מול מריל סטריפ, בתפקיד אמו של נער שייתכן שהוטרד על ידי כומר. היא הולכת, היא בוכה, היא עורכת חישוב בלתי נסבל בקול רם, והיא עוזבת. רוג'ר איברט כתב שההופעה "היא הלב והנשמה הרגשיים של ספק". היא הביאה לה מועמדות לפרס האוסקר. חמש-עשרה שנה לאחר מכן היא הפכה לאדם ה-18 בהיסטוריה שהשלים EGOT, ואחת משלושת המבצעים היחידים אי פעם שמחזיקים הן בזה והן בכתר המשולש של המשחק.
ממטעי סינגלטון לסנטרל פולס
דייוויס נולדה ב-11 באוגוסט 1965 בחווה של סבתה במטעי סינגלטון בסנט מתיאס, דרום קרוליינה, לדן דייוויס, מאלף סוסים, ומיי אליס לוגן דייוויס, שעבדה כמשרתת, פועלת במפעל ועקרת בית. היא הייתה השנייה הצעירה מבין שישה ילדים. זמן קצר לאחר לידתה עברה המשפחה צפונה לסנטרל פולס, רוד איילנד.
היא תיארה את הילדות ללא ריכוך: "עוני מרוד ותפקוד לקוי", דירות שהיו שורצות עכברושים ומוכרזות כמבנים מסוכנים. אמה הייתה פעילה לזכויות האזרח, ובגיל שנתיים נלקחה ויולה לכלא יחד איתה במהלך הפגנה. בית הספר התיכון סנטרל פולס הוא המקום שבו הופיע נתיב המילוט — היא מייחסת לתוכנית האמנויות שלו את הענקת הבמה שלה. כישרונה זוהה בבית הספר לאמנויות הבמה לצעירים בווסט וורוויק על ידי הבמאי ברנרד מאסטרסון.
היא קיבלה תואר ראשון בתיאטרון ממכללת רוד איילנד ב-1988, ואז למדה בבית הספר ג'וליארד (Juilliard School) מ-1989 עד 1993 כחברה בקבוצה 22 של חטיבת הדרמה — ארבע שנים של טכניקת קונסרבטוריון קלאסית שיהפכו למנוע הגלוי של כל מה שבא לאחר מכן.
השחקנית של אוגוסט וילסון
הופעת הבכורה המקצועית שלה על הבמה הגיעה ב-1992 במחזה כטוב בעיניכם (As You Like It) בדלקורט, בתפקיד דניס מול אליזבת מקגוורן. ב-1996 היא הגיעה לברודוויי במחזה של אוגוסט וילסון שבע גיטרות (Seven Guitars) בתיאטרון וולטר קר, בתפקיד ורה, וקיבלה את מועמדותה הראשונה לפרס טוני. באותה שנה היא הרוויחה את כרטיס ה-SAG שלה עבור יום עבודה אחד בסרט המהות של האש (The Substance of Fire), תמורת 518 דולר.
וילסון עתיד היה להגדיר אותה. ב-2001 היא זכתה בפרס טוני לשחקנית המשנה הטובה ביותר במחזה, ובפרס דרמה דסק, על קינג הדלי השני (King Hedley II), בתפקיד טוניה — אישה בת שלושים וחמש הטוענת בלהט לזכות לסיים הריון. ב-2004 הגיע דרמה דסק נוסף על המחזה של לין נוטאג בגדים אינטימיים (Intimate Apparel) באוף-ברודוויי. וביוני 2010 היא זכתה בטוני השני שלה, הפעם כשחקנית הראשית הטובה ביותר, על החידוש למחזה גדרות (Fences) מול דנזל וושינגטון; בן ברנטלי מהניו יורק טיימס כינה את הביצוע יוצא דופן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המסך
דייוויס עבדה בהתמדה בקולנוע במשך עשור לפני שמישהו שם לב — קול ללא קרדיט באושן 11 (2001), בטראפיק ובסולאריס של סטיבן סודרברג, בהרחק מגן עדן (2002) של טוד היינס, בסוריאנה (2005). ואז ספק.
הסרט העזרה (The Help) (2011) הפך אותה לכוכבת בתפקיד עוזרת הבית משנות ה-60 אייבלין קלארק, והוא זיכה אותה בשני פרסי גילדת שחקני המסך ובמועמדות שנייה לאוסקר. מאז היא הסתייגה ממנו, באומרה שהתיאור לא היה נאמן לחייהן של הדמויות השחורות שהוא טען לייצג — מעשה נדיר של ביקורת עצמית פומבית של שחקן על הסרט שהפך אותה לרווחית.
ב-2016 היא גילמה שוב את רוז מקסון בסרט גדרות וזכתה בפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, יחד עם פרס גלובוס הזהב, פרס ה-SAG וה-BAFTA, והפכה לשחקנית השחורה הראשונה עם שלוש מועמדויות לאוסקר. ב-2018 הגיע הסרט אלמנות (Widows) של סטיב מקווין ומועמדות לפרס BAFTA לשחקנית הטובה ביותר. ב-2020 היא גילמה את תפקיד הנושא בהבלוז של מא רייני (Ma Rainey's Black Bottom) מול צ'דוויק בוזמן בסרטו האחרון, וזכתה בפרס ה-SAG וקיבלה מועמדות רביעית לאוסקר — מה שהפך אותה לשחקנית השחורה המועמדת ביותר בהיסטוריה של האקדמיה והראשונה שהייתה מועמדת לשחקנית הטובה ביותר יותר מפעם אחת. ב-2022 היא גילמה את הגנרלית נאניסקה בסרט לוחמת (The Woman King), והובילה את יחידת הלוחמות של ממלכת דהומיי.
הטלוויזיה סיפקה את נקודת הציון הנוספת. מספטמבר 2014 עד 2020 היא גילמה את עורכת הדין ופרופסור למשפטים אנאליס קיטינג בסדרה המדריך לרוצח (How to Get Away with Murder) של רשת ABC, ובספטמבר 2015 הפכה לשחקנית האפרו-אמריקאית הראשונה שזכתה בפרס אמי לבידור בפריים-טיים לשחקנית ראשית מצטיינת בסדרת דרמה. היא גם גילמה את אמנדה וולר ברחבי יקום DC — יחידת המתאבדים, יחידת המתאבדים, בלאק אדם, פיסמייקר, יצורי הקומנדו — הפיקה בפועל וגילמה את מישל אובמה בהגברת הראשונה (2022), ודיבבה את הזיקית בקונג פו פנדה 4.
ה-EGOT הושלם ב-2023 עם פרס הגראמי על ספר האודיו הטוב ביותר, קריינות והקלטת סיפורים, עבור קריינות ספר זיכרונותיה Finding Me, שפורסם באפריל 2022.
מדוע ויולה מכונה גאונה
המקרה מדיד באופן חריג, מכיוון שספק מבודד את המשתנה. בהינתן שמונה דקות, ללא סיפור רקע ועם שותף לסצנה שנחשב בעיני רבים לשחקן המסך הטוב ביותר בחיים, דייוויס הפיקה את מה שהמבקר האמריקאי המשפיע ביותר באותה תקופה זיהה כמרכז הרגשי של הסרט כולו. זה לא כריזמה; כריזמה לא שורדת קיצוץ לשמונה דקות. זו טכניקה — ארבע שנים בג'וליארד שיושמו על הבעיה של העמסת מקסימום של היסטוריה פנימית במינימום זמן מסך, כך שדמות שהקהל פגש זה עתה מגיעה כשהיא כבר חיה במלואה.
האלמנט השני הוא מעבר בין סגנונות שבדרך כלל מביסים אנשים. משחק במה ומשחק מסך מתגמלים קנה מידה הפוך, וכמעט אף אחד אינו מהשורה הראשונה בשניהם. דייוויס מחזיקה בשני פרסי טוני, אוסקר, אמי, שישה פרסי SAG — הכי הרבה לכל מבצע אפרו-אמריקאי ושווה למספר הזכיות הרב ביותר בסרט לכל שחקנית — גלובוס הזהב, BAFTA, שלושה דרמה דסק, אובי וגראמי. היא הייתה המבצעת השחורה הראשונה שהשלימה את הכתר המשולש של המשחק. ב-2020 הניו יורק טיימס דירג אותה במקום התשיעי בין השחקנים הגדולים של המאה ה-21.
הטיעון הנגדי הכנה הוא ש"גאונות" כאן מתארת מלאכת כפיים, לא אינטלקט, ושיעור נכבד מהפילמוגרפיה שלה — עבודת הקומיקס של DC מעל לכל — אינו דורש דבר מאותה מלאכה. ההופעות הגדולות ביותר שלה מרוכזות גם באופן לא פרופורציונלי במחזות של סופר אחד, אוגוסט וילסון, שהשפה שלו עושה חלק גדול מהעבודה הקשה; דייוויס היא המפרשת האידיאלית שלו ולא יוצרת של חומר מקורי. היא לא תחלוק על המסגור הזה. ההסתייגות שלה עצמה מהסרט העזרה היא טיעון שכוחו של השחקן על המשמעות של ביצוע מוגבל על ידי מה שניתן לו. מה שיש לה הוא כלי פרשני בעל דיוק קיצוני ונכונות יוצאת דופן להצביע על מגבלותיו — ושילוב זה, שנמשך מהדלקורט ב-1992 ועד ל-EGOT ב-2023, הוא הטיעון החזק ביותר שהמלאכה מאפשרת.
מורשת
דייוויס נישאה לשחקן ג'וליוס טנון ביוני 2003; הם אימצו את בתם ג'נסיס ב-2010, והיא אם חורגת לשני ילדיו. יחד הם מנהלים את JuVee Productions, שמייצרת עבודות בנושאים חברתיים והפיקה את הסרט התיעודי משנת 2020 Giving Voice על תחרות המונולוגים של אוגוסט וילסון, וב-2024 קיבלה אות כבוד ראשון מסוגו לאמונה ורוחניות בבידור.
היא חזרה לסנטרל פולס שוב ושוב — מימנה את הספרייה הציבורית ב-2011 כדי למנוע את סגירתה, תמכה במרכז בריאות קהילתי בחינם ב-2016, תרמה לתוכנית התיאטרון של התיכון שהתחילה אותה ב-2018. מאז 2014 היא עובדת עם הקמפיין Hunger Is: "שבעה-עשר מיליון ילדים במדינה הזו, כלומר אחד מכל חמישה ילדים, הולכים לישון רעבים". המגזין טיים הכתיר אותה לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר ב-2012 וב-2017; אוניברסיטת הרווארד העניקה לה את פרס אמן השנה במרץ 2017; מריל סטריפ הציגה לה את הכוכב ה-2,597 בשדרת הכוכבים של הוליווד באותה שנה; וב-2025 היא קיבלה את פרס ססיל ב. דמיל. הילדה שנלקחה לכלא עם אמה בגיל שנתיים היא כעת השחקנית השחורה המעוטרת ביותר בהיסטוריה של התחום.