ויקטור ואזולין: קריאת מרקס כבעל לוגיקה
בשנת 1968, פילוסוף בן שלושים ושש מאוניברסיטת מוסקבה פרסם ספר הטוען כי יש לקרוא את הקפיטל לצד מדע הלוגיקה של הגל — לא כחיבור פוליטי עם קישוטים פילוסופיים, אלא כיצירה שהארכיטקטורה שלה הייתה כשלעצמה הישג לוגי. בברית המועצות של סוף שנות ה-60 הייתה זו הצעה נועזת בהרבה ממה שהיא נשמעת. למרקסיזם-לניניזם הרשמי הייתה תפיסה מגובשת לגבי מהותו של הקפיטל; הרעיון שהמבנה שלו דורש שחזור לוגי רציני רמז שהתפיסה המגובשת לא הבינה אותו. ויקטור אלכסייביץ' ואזולין בילה את ארבעת העשורים הבאים במרדף אחר השלכות אלו, והותיר אחריו אסכולה שעדיין נושאת את שמו של ספרו החשוב השני.
זבניגורוד והפקולטה
ואזולין נולד ב-30 באוגוסט 1932 ליד זבניגורוד, במחוז מוסקבה, לדור שילדותו הייתה המלחמה ושנות התבגרותו היו תקופת הסטליניזם המאוחר. הוא נכנס לפקולטה לפילוסופיה של אוניברסיטת לומונוסוב במוסקבה בשנת 1950 וסיים את לימודיו בשנת 1955 — מה שאומר שהכשרתו הפורמלית החלה תחת סטלין והסתיימה לאחר מות הדיקטטור, כשהיא משתרעת על פני התפנית האינטלקטואלית החדה ביותר בהיסטוריה הסובייטית. הוא קיבל את תואר המועמד שלו ב-1964 ואת הדוקטורט שלו, ההסמכה הסובייטית הגבוהה, ב-1971. החל מ-1964 הוא לימד באוניברסיטת לומונוסוב כפרופסור, שם נשאר עד פרישתו, והרצה גם באוניברסיטאות ברטיסלבה ופראג.
קריאת הקפיטל כלוגיקה
הפרויקט שהגדיר אותו הוכרז ב-הלוגיקה של הקפיטל של מרקס, שפורסם ב-1968 ויצא מחדש ב-2002. שיטתו הייתה השוואתית: להציב את תנועת הקטגוריות ב-הקפיטל מול תנועת הקטגוריות ב-מדע הלוגיקה של הגל, ולקבוע במדויק כיצד מרקס שינה את המנגנון ההגליאני במקום רק להפוך אותו. מסקנתו של ואזולין הייתה שמרקס השיג איחוד אמיתי — שילוב העלייה מן המופשט אל הקונקרטי, שהיא הליך לוגי, עם ניתוח היסטורי, שהוא הליך אמפירי, באופן כזה שהסדר הלוגי של ההצגה והסדר ההיסטורי של ההתפתחות מאירים זה את זה מבלי להתערבב.
זה נשמע טכני, וזה אכן כך. אבל ההימור לא היה כזה. אם המבנה של הקפיטל מגלם שיטה כללית ולא תיאור של מערכת כלכלית אחת, הרי שניתן ליישם את השיטה במקומות אחרים — על חברות שמרקס מעולם לא ניתח, כולל זו שואזולין חי בה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הלוגיקה של ההיסטוריה
הוא הגיע למסקנה זו ב-הלוגיקה של ההיסטוריה, שפורסם ב-1988 ויצא מחדש ב-2005 וב-2016. הספר הציג את מה שואזולין כינה גישה היסטורית-קונקרטית למרקסיזם המובן כמערכת מדעית, והוא עשה משהו שהממסד הפילוסופי הסובייטי בילה עשורים בהימנעות ממנו: הוא בחן את הסתירות הפנימיות של המחשבה המרקסיסטית עצמה, במקום להתייחס לדוקטרינה כאל שלמה. מתוך כך עלתה מסגרת תיאורטית להתפתחות החברה וההיסטוריה האנושית ככלל — ניסיון לקבוע מהם החוקים של תהליך היסטורי בפועל, וכיצד הפעילות המודעת של בני האדם משתלבת בתוכם.
כדאי לציין את התזמון. הלוגיקה של ההיסטוריה הופיע ב-1988, בשנה השלישית לפרסטרויקה ושלוש שנים לפני שברית המועצות חדלה מלהתקיים. תומכיו של מחברו יישמו את המנגנון שלו על ניתוח ההתמוטטות הזו בדיוק.
האסכולה
ואזולין ייסד את האסכולה הלוגית-היסטורית הבינלאומית, שנקראה על שם אותו ספר שני והורכבה במידה רבה מבוגרי אוניברסיטת מוסקבה. התיאור העצמי שלה מגדיר אותו כ"מומחה ידוע בתחום המתודולוגיה וההיסטוריה של הפילוסופיה המרקסיסטית-לניניסטית" ומכוון את שיטתו לארבעה אובייקטים: ההיווצרות ההיסטורית של הקפיטליזם כמערכת עולמית; התפתחות הכלכלה הפוליטית הסוציאליסטית; האבולוציה של הפילוסופיה המרקסיסטית הסובייטית עצמה; והמשבר התיאורטי של התנועה הקומוניסטית. המחויבות המתודולוגית המרכזית שלה היא זו שואזולין ירש ממרקס — להתייחס להיסטוריה כאל "תהליך היסטורי-טבעי" הנשלט על ידי חוקים אובייקטיביים, תוך שילוב הגורם הסובייקטיבי במקום התרתו.
האבחנה של האסכולה לגבי השמאל שלאחר 1991 היא בלתי סלחנית ואופיינית לואזולין: תנועות קומוניסטיות ופרו-קומוניסטיות המעיטו בערכו של המחקר התיאורטי, והחוסר היכולת הנובע מכך להבין תנאים מודרניים הוא המונע התקדמות אסטרטגית. עבודתו תורגמה לגרמנית וליוונית, והקשר היווני במיוחד העניק לאסכולה בסיס אירופי מחוץ לרוסיה. ואזולין מת במוסקבה ב-8 בינואר 2012.
מדוע ויקטור מכונה גאון
האיכות הנתבעת עבור ואזולין היא קריאה ארכיטקטונית — היכולת להסתכל על טקסט ארוך, דחוס ולכאורה תיאורי ולראות את השלד שלו. כל אחד יכול לקרוא את הקפיטל בגלל התוכן שלו. מעטים מאוד יכולים לקרוא אותו בגלל הצורה שלו, תוך החזקת שלושה כרכים של קטגוריות בראש בו-זמנית, מעקב אחר הסיבה שמושג מופיע בנקודה אחת ולא אחרת, ובדיקת סדר זה מול מערכת לוגית עצמאית כגון זו של הגל. ואזולין עשה זאת ואז נקט את הצעד השני הקשה יותר של הכללת השיטה שהתקבלה למסגרת ישימה לחברות שמרקס לא בחן. מעריציו רואים ביכולת להתייחס ל-הקפיטל כאל שיטה ולא כאל תוצאה את סימן ההיכר של האינטליגנציה שלו, ויש טענה אמיתית שזה אכן כך.
לטיעון הנגד יש עוצמה ממשית. ואזולין פעל בתוך מסורת דוקטרינרית שהנחות היסוד שלה הוא לא הטיל בספק, והאנרגיה הביקורתית שלו הופנתה כלפי הסתירות הפנימיות של המרקסיזם ולא כלפי השאלה האם יסודותיו איתנים. טענותיו המרכזיות הן פרשניות ולא ניתן לבחון אותן בדרך שבה ניתן לבחון טענה אמפירית או מתמטית; קורא שלא השתכנע שלא להיסטוריה יש חוקים אובייקטיביים ימצא את כל המבנה נשען על הנחה לא מנומקת. המוניטין הבינלאומי שלו מרוכז באסכולה שהוא עצמו ייסד, שחבריה היו ברובם תלמידיו, והמילה "גאון" מופיעה בהקשר אליו בעיקר בתוך אותו מעגל — שזה בדיוק הנסיבות שבהן יש להטיל ספק בשיפוטים כאלה. הוא היה, לפי העדויות הזמינות, פילוסוף סובייטי קפדני ובעל דעה עצמאית באופן יוצא דופן שפעל בקצה החיצוני של מה שהמערכת שלו התירה. זהו דבר משמעותי להיותו, וזו טענה קטנה יותר ממה שתומכיו מציגים.
מורשת
ספריו של ואזולין נותרו בדפוס ברוסית ובתרגום, והאסכולה הלוגית-היסטורית הבינלאומית ממשיכה ליישם את המסגרת שלו על השאלות שהוא הציב לה — מעל לכל השאלה מדוע הפרויקט הסובייטי הסתיים כפי שהסתיים, מנותח בכלים של המסורת שיצרה אותו. בהיסטוריה של הפילוסופיה הסובייטית הוא שייך לקבוצה הקטנה שהתעקשה, כנגד כיוון ההוראה הרשמית, שהמרקסיזם הוא שיטה שיש לפתח ולא קטכיזם שיש לשנן.