ואלריה דינש (Valéria Dienes) הייתה לאישה הראשונה שקיבלה תואר דוקטור מהמחלקה לפילוסופיה באוניברסיטה הקתולית פאזמאן פטר (Pázmány Péter Catholic University) בשנת 1905, לאחר שהגישה תזה בנושא תיאוריות של מציאות. הקריירה שלה נפרסה על פני עשורים כאידיסטית, כוריאוגרפית ותיאורטיקנית של תנועה, שגישרה בין תחומי הפילוסופיה האסתטית והחינוך הגופני בנוף התרבותי של הונגריה בתחילת המאה ה-20.
יסודות אקדמיים והשפעות מוקדמות
דינש נולדה בסקסארד (Szekszárd) בשנת 1879 ורכשה השכלה מקיפה. לאחר שקיבלה תעודת הוראה בגיור (Győr) בשנת 1897, עברה לבודפשט כדי להמשיך בהכשרתה. לבסוף נכנסה לאוניברסיטה הקתולית פאזמאן פטר, שם למדה אסתטיקה, מתמטיקה ופילוסופיה. במהלך תקופה שבילתה בפריז בין השנים 1908 ל-1912, היא נכחה בהרצאות של אנרי ברגסון (Henri Bergson) וחקרה את מתודולוגיות המחול של איזדורה (Isadora) וריימונד דאנקן (Raymond Duncan). חוויות אלו עיצבו באופן משמעותי את הסינתזה המאוחרת שלה בין תנועה לחקירה פילוסופית.
שיטת ה"אורקסטריקה"
עם חזרתה לבודפשט, תרגמה דינש יצירות של ברגסון ואלפרד בינה (Alfred Binet) תוך פיתוח תיאוריות משלה בפסיכולוגיה פונקציונלית. בשנת 1915 היא הקימה את בית הספר "אורקסטריקה" (Orchestrics), ויצרה שיטת תנועה ששילבה דינמיקה, קינטיקה, מימיקה ותרגול קצבי. גישתה חרגה מעבר למחול מסורתי, במטרה ללמד תלמידים כיצד לרתום זמן, מרחב והבעה כהרחבות פיזיות של תהליכים מנטליים.
פילוסופיה דתית ודרמה כוריאוגרפית
לאחר תקופת גלות במהלך הטרור הלבן, חזרה דינש לבודפשט בשנת 1923 והסיטה את המיקוד שלה לעבר התיאולוגיה הקתולית. בהשפעת אוטוקאר פרוהאסקה (Ottokár Prohászka) וטייאר דה שארדן (Teilhard de Chardin), היא טענה שההתפתחות האנושית נשענת על הבעה פעילה ולא על מחשבה פסיבית. היא יישמה מושגים אלו על דרמות תנועה רחבות היקף, כגון ההפקה "המתנה לשחר" (Hajnalvárás) משנת 1925 והיצירה "דרכו של הילד" (A gyermek útja) משנת 1935, שבהן השתתפו כמעט 1,000 מבצעים. תרומותיה לספרות ולפילוסופיה זכו להכרה רשמית בשנת 1934 עם פרס באומגרטן (Baumgarten Prize).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים מאוחרות ומורשת
דינש המשיכה בעבודתה הפדגוגית באמצעות "האגודה לתרבות התנועה" (Movement Culture Association) שלה, שהציעה הכשרה מקצועית בחקר התנועה. על אף שבית הספר שלה נסגר בשנת 1944, היא נותרה פעילה בחוגים אינטלקטואליים ותרגמה טקסטים פילוסופיים חשובים עבור האקדמיה ההונגרית למדעים במהלך שנות ה-60. היא נפטרה בבודפשט בשנת 1978 ונקברה בבית הקברות פארקאשרטי (Farkasréti Cemetery), כשהיא מותירה אחריה גוף עבודה נרחב שהשפיע על חקר התנועה והפסיכולוגיה בהונגריה.
עובדות מהירות
- נולדה: 25 במאי 1879, סקסארד - נפטרה: 8 ביוני 1978, בודפשט - השכלה: אוניברסיטת אטווש לוראנד (Eötvös Loránd University) - פרס: פרס באומגרטן (1934) - עיסוק עיקרי: פילוסופית וכוריאוגרפית - אזרחות: הונגריה - מקום קבורה: בית הקברות פארקאשרטי
שאלות שקוראים שואלים
### מה היה המיקוד של שיטת התנועה של דינש?
היא יצרה את שיטת ה"אורקסטריקה", שניתחה את יחסי הגומלין של הקצב, הקינטיקה, הדינמיקה והמימיקה כדי ללמד הבעה.
### האם דינש החזיקה במשרות אקדמיות?
היא הייתה מורה ופילוסופית מוסמכת אשר ייסדה את האגודה לתרבות התנועה כדי להכשיר אנשי מקצוע במתודולוגיית התנועה שלה.