טינה טרנר: המערכה השנייה הגדולה ביותר ברוק
ב-1 ביולי 1976, במכונית בדרכה להופעה בדאלאס, ספגה טינה טרנר (Tina Turner) את מה שכינתה מאוחר יותר מנה אחרונה של אלימות של ממש, ואז צעדה מעבר לכביש מהיר לעבר מלון ראמאדה (Ramada Inn) כשבידיה שלושים ושישה סנט וכרטיס אשראי של מוביל (Mobil). היא הייתה בת שלושים ושש, מחצית מהצמד של הופעות הבמה המלהיבות ביותר ברית'ם אנד בלוז האמריקאי, וחסרת כל. שמונה שנים לאחר מכן היה לה האלבום המצליח ביותר בחייה וסינגל המקום הראשון היחיד בקריירה שלה. כמעט שום דבר במוזיקה הפופולרית אינו דומה למסלול הזה.
נאטבוש, ומיקרופון שנלקח בכוח
היא נולדה בשם אנה מיי בולוק (Anna Mae Bullock) ב-26 בנובמבר 1939 בבראונסוויל, טנסי, וגדלה בנאטבוש, שם עבד אביה פלויד כמפקח בחוות פוינדקסטר (Poindexter Farm). אמה זלמה עזבה את המשפחה ב-1950; הנערה גודלה על ידי סבתה מצד אמה, שרה במקהלות כנסייה, והופיעה ברחוב כדי להרוויח כסף לסרטים. היו לה שתי אחיות גדולות, אוולין ואלין.
סצנת הפתיחה של הקריירה שלה היא מעשה של תעוזה. בשנת 1956, במועדוני הלילה של מזרח סנט לואיס, היא פילסה את דרכה אל המיקרופון במהלך הפסקה במועדון מנהטן (Club Manhattan) ושרה שיר בלוז של בי. בי. קינג (B.B. King). אייק טרנר (Ike Turner), שהרכב הקינגס אוף רית'ם (Kings of Rhythm) שלו שלט במועדון, שכר אותה בו במקום. התקליט הראשון שלה, בשנת 1958, יצא תחת השם ליטל אן (Little Ann).
הפריצה הגיעה כתוצאה ממקרה. בסשן הקלטות ב-1960, הסולן שהוזמן ארט לאסיטר (Art Lassiter) לא הופיע, ובולוק שרה את קולות ההובלה במה שהיה אמור להיות דמו. נשיא חברת התקליטים ג'אגי מאריי (Juggy Murray) שמע בו צליל פאנקי וסירב לוותר עליו. אייק שינה את שמה לטינה, כדי שיתחרז עם שינה (Sheena), ובצעד שחושף הכל על ההסדר ביניהם, רשם את השם "טינה טרנר" כסימן מסחרי כדי שהשם יישאר שלו אם הזמרת תעזוב. השיר "A Fool in Love" הגיע למקום השני במצעד ה-R&B ולמקום העשרים ושבעה במצעד הפופ. קורט לוודר (Kurt Loder) כינה זאת מאוחר יותר כתקליט השחור ביותר שזחל למצעדי הפופ הלבנים מאז ריי צ'ארלס (Ray Charles).
הרביו
הרכב האייק וטינה טרנר רביו (Ike & Tina Turner Revue) היה מכונה: הקינגס אוף רית'ם, האייקטס (Ikettes) ששרו ורקדו מאחוריה, ותשעים לילות רצופים של הופעות ברחבי אמריקה. ב"צ'יטלין סירקט" (Chitlin' Circuit) הוא התחרה במופע של ג'יימס בראון (James Brown) מבחינת ראוותנות, ובסופו של דבר הופיע באולמות מעורבים בדרום ארצות הברית. בשנת 1966 פיל ספקטור (Phil Spector) החתים אותם בחברת פיליס (Philles) והפיק את "River Deep – Mountain High", אותו החשיב ליצירת המופת שלו, אשר דרש את האנרגיה המקסימלית שלה כדי לשרוד את "קיר הסאונד" שלו. השיר הגיע למקום השלישי בבריטניה ולמקום הראשון בספרד, אך נתקע במקום השמונים ושמונה באמריקה. הנחמה הייתה מופע פתיחה בסיבוב ההופעות של הרולינג סטונז (Rolling Stones) בבריטניה ב-1966, ובנובמבר 1967 היא הפכה לאישה השחורה הראשונה על שער המגזין רולינג סטון (Rolling Stone).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השיא המסחרי הגיע ב-1971 עם גרסת כיסוי לשירם של קרידנס קלירווטר רובייבל (Creedence Clearwater Revival), "Proud Mary", שנבנה מחדש כיצירה שהתחילה באיטיות והתפוצצה בעוצמה. הוא נמכר ביותר ממיליון עותקים, הגיע למקום הרביעי וזכה בפרס גראמי להופעת ה-R&B הטובה ביותר על ידי צמד או קבוצה. מאחורי הקלעים היו מכות והשפלות – באחת הפעמים עם מרחיב נעליים – והתמכרות של אייק לקוקאין. היא ניסתה להתאבד ב-1968.
שלושים ושישה סנט
לאחר המלון בדאלאס היא הגיעה ללוס אנג'לס בעזרתה של השחקנית אן-מרגרט (Ann-Margret). היא הגישה בקשה לגירושין ב-27 ביולי 1976; הם הושלמו ב-29 במרץ 1978. היא שמרה על שם הבמה, שתי מכוניות יגואר, פרוות, תכשיטים ותמלוגי כתיבת השירים שלה; אייק שמר על זכויות ההוצאה לאור. היא גם ירשה תביעות משפטיות בגין תאריכי הופעות שביטלה בעקבות עזיבתה, קיבלה לזמן קצר תלושי מזון, והופיעה במועדונים קטנים כדי לסלק את החוב. עדותה על מה שסייע לה לעבור את התקופה היא נטולת גלאמור ועקבית: היא אימצה תרגול בודהיסטי, ו"מעולם לא הפסקתי להתפלל... זה היה הכלי שלי".
רקדנית פרטית
במשך שנים היא הוחתמה כאמנית נוסטלגיה. חברת קפיטול רקורדס (Capitol Records) החתימה אותה ב-1983; גרסת כיסוי לשיר של אל גרין (Al Green), "Let's Stay Together", הגיעה למקום השישי בבריטניה וקנתה לה אלבום. האלבום Private Dancer הוקלט בשבועיים בשנת 1984. הוא הגיע למקום השלישי באמריקה ולמקום השני בבריטניה, זכה בתואר פלטינה מחומשת ונמכר בעשרה מיליון עותקים ברחבי העולם.
הבחירה המכרעת הייתה עניין של מיצוב. במקום אריזה רטרו, התקליט השתמש בהפקה עכשווית, שהציבה אישה שחורה בת ארבעים וארבע ב-MTV לצד אמנים בגיל מחצית מגילה. השיר "What's Love Got to Do with It", שיצא במאי 1984, שהה שלושה שבועות במקום הראשון – הסינגל היחיד בקריירה שלה שהגיע לפסגה – וזכה בפרס גראמי להקלטת השנה. השירים "Better Be Good to Me" ו-"Private Dancer" נכנסו שניהם לעשרת הגדולים באמריקה, והיא זכתה בשלושה פרסי גראמי בטקס של 1985.
דודה אנטייטי ושנות האצטדיונים
בשנת 1985 היא גילמה את דודה אנטייטי (Aunty Entity) לצד מל גיבסון (Mel Gibson) בסרט מקס הזועם וכיפת הרעם (Mad Max Beyond Thunderdome), וזכתה בפרס NAACP Image; השיר "We Don't Need Another Hero" היה להיט בטופ 3 הטרנס-אטלנטי והשיר "One of the Living" זכה בפרס גראמי להופעת רוק נשית. האלבום Break Every Rule (1986) כבש את המצעדים בארבע מדינות ומכר חמישה מיליון עותקים בשנה, וסיבוב ההופעות שלו הפך לסיבוב ההופעות המכניס ביותר בהובלת אישה בשנות ה-80, כשהוא קובע שיא גינס עם 180,000 איש במרקנה (Maracanã) בינואר 1988. האלבום Foreign Affair (1989), שכלל את השיר "The Best", הגיע למקום הראשון בשמונה מדינות, וסיבוב ההופעות האירופי שלו משך כמעט ארבעה מיליון איש, ושבר את השיא של הרולינג סטונז. סיבוב ההופעות "Twenty Four Seven" היה סיבוב ההופעות המכניס ביותר בשנת 2000, עם הכנסות של יותר מ-120 מיליון דולר. היא הודיעה על פרישתה על הבמה בציריך ביולי ההוא, חזרה לסיבוב הופעות לרגל יובל חמישים שנה בשנת 2008, והפסיקה סופית ב-2009.
מדוע טינה נחשבת לגאונה
הטענה לגביה נשענת על הופעה ושיקול דעת ולא על הלחנה, וכנה יותר לומר זאת מאשר להעמיד פנים אחרת. השירים שעשו אותה נכתבו על ידי אחרים: של קרידנס, של אל גרין, של המפיקים שלה. אייק בנה את הלהקה, את העיבודים ואת השם – פשוטו כמשמעו, מאחר שהיה הבעלים של הסימן המסחרי. שום דבר בתקליטים לא מעיד על תיאורטיקנית או חדשנית של צורה מוזיקלית.
מה שהיה לה במקום זאת היה כפול. הראשון הוא פיזי: כלי נגינה צרוד ובלתי ניתן לטעות שיכול לשאת גוון רוק ולא רק ניסוח סול, מרותך לנוכחות בימתית חסרת עכבות שאמנים ממיק ג'אגר (Mick Jagger) ועד ביונסה (Beyoncé) העתיקו בגלוי. ספקטור, שלא נחשב לאדם נדיב בשיתופי פעולה, הימר על ההקלטה הטובה ביותר שלו על יכולתה לחתוך דרכה.
השני הוא אסטרטגי, וזה החצי המוערך פחות. הקאמבק של 1983–84 היה מעשה של אינטליגנציה בקריירה – סירוב למסלול הלהיטים הישנים, אימוץ הפקה עכשווית, והתעקשות להימכר כאמנית רוק בגיל ובקטגוריה שלא הייתה לתעשייה תבנית עבורם. זה עבד בצורה כל כך מושלמת שהיא הפכה לאמנית הראשונה שהכניסה להיטים לטופ 40 בבריטניה בשבעה עשורים רצופים. אף מבקר שצוטט ברשומות לא מכנה אותה גאונה של השכל; המילה שמתאימה היא מיומנות – של כלי, של חדר, ושל הזדמנות שנייה שרוב האנשים לעולם לא מקבלים.
מורשת
היא זכתה בשנים עשר פרסי גראמי, כולל פרס מפעל חיים בשנת 2018, ונכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול פעמיים: עם אייק ב-1991, ולבדה ב-2021. היא מכרה מעל 100 מיליון תקליטים. היא פגשה את מנהל המוזיקה הגרמני ארווין באך (Erwin Bach) בנמל התעופה בדיסלדורף ב-1986 ונישאה לו בקוסנאכט (Küsnacht) שעל אגם ציריך ב-2013, קיבלה אזרחות שוויצרית וויתרה על הדרכון האמריקאי שלה. שבץ מוחי הגיע שלושה שבועות לאחר החתונה, לאחר מכן סרטן מעי, ולאחר מכן כליה שנתרמה על ידי באך ב-2017. שני בניה מתו לפניה, קרייג (Craig) ב-2018 ורוני (Ronnie) בדצמבר 2022. היא מתה בביתה בקוסנאכט במאי 2023, בגיל שמונים ושלוש.