טארק רמדאן: הרפורמטור שנפל
במשך עשרים וארבעה ימים במרץ 2026, ישב בית משפט פלילי בפריז בדלתיים סגורות כדי לשפוט את אחד האינטלקטואלים המוסלמים המצוטטים ביותר באירופה. כיסא הנאשם נותר ריק. טארק רמדאן, שהיה אז בן שישים ושלוש, נמנע מלהגיע בטענה להחמרה בטרשת נפוצה ממנה הוא סובל; בית המשפט קבע כי מצבו יציב מספיק ואשרר את צו המעצר שהוצא ב-6 במרץ. ב-26 במרץ הוא הורשע באונס של שלוש נשים ונידון לשמונה-עשרה שנות מאסר — הפרק האחרון בקריירה שהחלה כוויכוח בשאלה האם אדם יכול להיות אירופאי ומוסלמי באופן מלא בעת ובעונה אחת.
מורשת של שם
הוא נולד בז'נבה ב-26 באוגוסט 1962, למשפחה שחיה בגלות ונשאה את שם המשפחה הרדיואקטיבי ביותר מבחינה פוליטית באסלאם הסוני המודרני. אמו, ואפא אל-בנא (Wafa al-Banna), הייתה בתו הבכורה של חסן אל-בנא (Hassan al-Banna), מייסד תנועת האחים המוסלמים; אביו, סעיד רמדאן (Said Ramadan), היה דמות בכירה באחים המוסלמים שגורשה ממצרים על ידי גמאל עבד אל נאצר (Gamal Abdel Nasser) והשתקעה בשווייץ. רמדאן גדל כאזרח שווייצרי ובה בעת כחוליה חיה בתנועה שממשלות אירופה וערב התייחסו אליה בחשדנות. הוא בילה ארבעה עשורים בטענה כי מחשבתו נבדלת מהפוליטיקה הארגונית של סבו, בעוד מבקריו התעקשו שהיא רק הסוותה אותה.
יצירתו של רפורמטור
רמדאן קיבל תארים בפילוסופיה ובספרות צרפתית מאוניברסיטת ז'נבה, ולאחר מכן דוקטורט בלימודי ערבית ואסלאם שם; עבודת הדוקטורט שלו, באופן חריג לחוקר דת, עסקה בפרידריך ניטשה (Friedrich Nietzsche). הוא גם למד באל-אזהר (al-Azhar) בקהיר, מה שהעניק לו הסמכה כפולה ונדירה: מדעי הרוח האירופיים מצד אחד, ומלומדות אסלאמית קלאסית מצד שני.
הוא כינה את עצמו "רפורמטור סלפי" — ביטוי שנועד לערער את כולם, כשהוא מאותת על חזרה לכתבי הקודש על פני פסיקה מצטברת, אך בשירות הרפורמה ולא השיקום. היישום המשמעותי ביותר של תפיסה זו היה דחייתו את הבינאריות של "דאר אל-אסלאם" (dar al-Islam) ו"דאר אל-חרב" (dar al-harb), משכנות האסלאם ומשכנות המלחמה. חלוקה זו, טען, אינה בעלת בסיס קוראני. אם מסירים אותה, השאלה האם מוסלמים יכולים להתיישב לצמיתות באירופה מפסיקה להיות שאלה.
הטיעון בעד שייכות
זה היה המנוע של ספריו. "להיות מוסלמי אירופאי" (1999) ו"מוסלמים מערביים ועתיד האסלאם" (2003–2004) אמרו לדור של מוסלמים בצרפת, בבריטניה ובבלגיה שהם אינם אורחים בבית זר הממתינים לשובם, ואינם מחויבים להשיל את דתם כדי להחזיק בדרכון. "רפורמה רדיקלית: אתיקה אסלאמית ושחרור" (2008) טען כי רפורמה חייבת להגיע למקורות החוק ולא רק לרכך את יישומיו; "החיפוש אחר משמעות" (2010) התייחס לפלורליזם כבעיה פילוסופית, ו"האסלאם וההתעוררות הערבית" (2012) ניתח את ההתקוממויות שזעזעו אז את האזור — בסך הכל כשלושים ספרים. הוא ייסד את תנועת המוסלמים השווייצרים (Mouvement des Musulmans Suisses), עמד בראש הרשת המוסלמית האירופית (European Muslim Network) שבבריסל, ייעץ לאיחוד האירופי בנושאי דת, והצטרף לכוח משימה של ממשלת בריטניה בספטמבר 2005. המגזין "פוריין פוליסי" (Foreign Policy) כלל אותו ברשימת מאה ההוגים הגלובליים המובילים בעולם בשנים 2008, 2009, 2010 ו-2012.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →רגע סרקוזי
החילופין הטלוויזיוניים שהגדירו אותו בצרפת התרחשו ב-2003, כאשר ניקולא סרקוזי (Nicolas Sarkozy) האשים אותו בשידור בהגנה על סקילה בשל ניאוף. רמדאן הכחיש שתמך בכך, אמר שהוא מתנגד לענישה גופנית, וקרא במקום זאת להשעיה (מורטוריום) — תקופה שבה מלומדים במדינות בעלות רוב מוסלמי יוכלו לדון בנושא בעצמם, במקום לבטל את הענישה תחת לחץ מערבי. עבור מעריציו זו הייתה סבלנות אסטרטגית; עבור מבקריו זה היה הרגע שבו המסכה נפלה. ספרה של קרוליין פורסט (Caroline Fourest) "האח טארק" (Frère Tariq) האשים אותו ב"שיח כפול" וכינה אותו היורש הפוליטי של סבו. רמדאן השיב שהבעיה אינה השיח הכפול שלו, אלא ה"שמיעה הכפולה" של הקהל שלו.
נאסר, ואז נשכר
ב-2004 מינתה אותו אוניברסיטת נוטרדאם (Notre Dame) לפרופסור על שם הנרי ר. לוז (Henry R. Luce). באותו יולי בוטלה אשרת ה-H-1B שלו תחת סעיף ההדרה האידיאולוגית של חוק הפטריוט; ב-2006 סירבה מחלקת המדינה להעניק לו אשרה בשל תרומות בסך 940 דולר שניתנו בין 1998 ל-2002 לארגוני צדקה פלסטיניים שמשרד האוצר האמריקאי הגדיר כמממני טרור רק באוגוסט 2003. "כיצד יכולתי לדעת באופן סביר על פעילותם לפני שממשלת ארה"ב עצמה ידעה?" שאל. איגוד החירויות האזרחיות האמריקאי (ACLU) עתר לבית המשפט, וביולי 2009 הפך בית המשפט לערעורים של הסבב השני את החלטת הערכאה הנמוכה, בקובעו כי הממשלה מעולם לא הטיחה בו האשמות ספציפיות. אירופה בינתיים קלטה אותו: קולג' סנט אנתוני (St Antony's College) באוקספורד מאוקטובר 2005, ומספטמבר 2009 הקתדרה ללימודי אסלאם עכשוויים שם, לצד קשרים בקטר, מלזיה ויפן. אוניברסיטת ארסמוס ברוטרדם (Erasmus University) פיטרה אותו ב-2009 עקב הנחיית תוכנית בטלוויזיה האיראנית Press TV.
ההאשמות
באוקטובר 2017 הגישה הנדה איארי (Henda Ayari), פעילה חילונית, תלונה על תקיפה מינית. בתוך ימים טענה אישה צרפתייה בעלת מוגבלות המכונה כריסטל לאונס בחדר מלון ב-2009. ארבע נשים שווייצריות טענו כי הטריד אותן מינית בהיותן נערות. ב-7 בנובמבר 2017 הודיעה אוקספורד על חופשה ללא תשלום "בהסכמה הדדית", מה שמרמז על אי-הנחת חזקת אשמה. המשטרה הצרפתית עצרה אותו ב-31 בינואר 2018 והוא נשלח לכלא פלורי-מרוז'יס (Fleury-Mérogis). הוא הכחיש את האונס לאורך כל הדרך תוך שהוא מודה במגע בהסכמה עם המתלוננות ובחמישה רומנים מחוץ לנישואים שאינם עולים בקנה אחד עם עקרונותיו המוצהרים.
פסקי הדין היו נגדו. בית משפט שווייצרי זיכה אותו במאי 2023 בגין תקרית בז'נבה ב-2008; בערעור בספטמבר 2024 הוא הורשע באונס וכפייה מינית, ונידון לשלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים על תנאי, ובאוגוסט 2025 דחה בית המשפט הפדרלי העליון את ערעורו האחרון, מה שהפך את ההרשעה לסופית. בפריז במרץ שלאחר מכן, הודעות טקסט שנמצאו בטלפון של כריסטל — "חשתי באי-הנוחות שלך... סליחה על ה'אלימות' שלי" — ביססו את עמדת התביעה. גזר הדין של שמונה-עשרה שנות מאסר כלל שמונה שנים של פיקוח שיפוטי, צו הרחקה וגירוש לצמיתות מצרפת. הוא כינה זאת רדיפה פוליטית ואמר שהשופטים סירבו לבחון ראיות לחפותו. פסק הדין נותר פתוח לערעור.
מדוע טארק מכונה גאון
המקרה צר אך ממשי. כשרונו היה ניסוח מחדש של מושגים: לקיחת קטגוריה שכולם התייחסו אליה כקבועה — חלוקת העולם למשכנות האסלאם ומשכנות המלחמה — והוכחה שמדובר במוסכמה הלכתית ולא בהתגלות. המהלך הבודד הזה המיס את הבסיס התיאולוגי להתייחסות למוסלמים אירופאים כאל פזורה בהמתנה, והוא נעשה מבפנים, תוך שימוש במקורות המסורת, ולא ביבוא מהליברליזם החילוני. הוא היה גם מסנתז מרשים: אל-אזהר וניטשה בראש אחד, מתווכח על תיאוריה משפטית אסלאמית בערבית ועל פילוסופיה קונטיננטלית בצרפתית. טווח זה הוא הסיבה לכך ש"פוריין פוליסי" כינה אותו הוגה גלובלי מוביל ארבע פעמים.
הטיעון שכנגד הוא רציני ומורכב משני חלקים. אינטלקטואלית, מבקרים מקרוליין פורסט ועד מאלק בותיה (Malek Boutih) טענו שהניסוח מחדש היה טקטי ולא כן — שהנוסחה של מורטוריום על סקילה הייתה דרך לעולם לא לומר לא, ומה שנראה כמקוריות היה דו-משמעות שנועדה להחזיק שני קהלים בבת אחת. טענה זו הייתה שנויה במחלוקת אך מעולם לא הופרכה. מוסרית, התיק מוכרע כעת בחוק: הרשעה באונס בשווייץ שהפכה לסופית באוגוסט 2025, וגזר דין של שמונה-עשרה שנה בצרפת בגין אונס של שלוש נשים, שאחת מהן נמצאה על ידי בית המשפט כפגיעה. אדם שבנה פילוסופיה ציבורית על אתיקה אסלאמית ושחרור הורשע בהפך מכך בבתי משפט בשתי מדינות. יהיה ערכם של הרעיונות אשר יהיה, המילה "גאון" אינה יכולה לשמש כאן בהערצה ללא גזר הדין הזה כנספח.
מורשת
ספריו של רמדאן יאריכו ימים ממנו, וכך גם הוויכוח עליהם. עבור מוסלמים אירופאים שהתבגרו בשנות ה-90 וה-2000 הוא סיפק את אוצר המילים לחיים שלא היו פשרה בין שתי זהויות אלא זהות אחת קוהרנטית — אוצר מילים שנספג מאז אצל כותבים ואימאמים שכבר אינם מצטטים אותו. הוא גם הותיר מקרה בוחן לאופן שבו עבר פרטי יכול לרוקן לחלוטין עבר ציבורי. הקתדרה באוקספורד איננה, צרפת סגורה בפניו, והאדם שהתעקש שיש לשפוט מוסלמים במערב על פי טיעוניהם ולא על פי שמות משפחתם, נשפט כעת על פי שניהם.