תדיאוש מזובייצקי

תדיאוש מזובייצקי (Tadeusz Mazowiecki): הסדק הראשון במסך הברזל

ב-24 באוגוסט 1989, הפך תדיאוש מזובייצקי לראש ממשלת פולין – ובכך היה לראש הממשלה הלא-קומוניסטי הראשון בגוש הסובייטי מאז סוף שנות ה-40. מינוי בודד זה סימן לשאר מזרח אירופה שהבלתי ייאמן הפך לאפשרי, ובתוך חודשים הלכו צ'כוסלובקיה, הונגריה ומזרח גרמניה בעקבותיה של פולין בפירוק השלטון הקומוניסטי. לך ואלנסה (Lech Wałęsa), האיש שסלל את דרכו של מזובייצקי לעלייה לשלטון, יאמר עליו מאוחר יותר בפשטות: "היינו יכולים להיעזר בחוכמתו היום".

מעיתונות קתולית למתנגד משטר

מזובייצקי נולד ב-18 באפריל 1927 בפלוצק (Płock), פולין. הוא למד משפטים באוניברסיטת ורשה לפני שעבר לעיתונות, ובאמצע שנות ה-50 הפך לדמות מובילה בקרב האינטלקטואלים הקתולים הצעירים והליברלים של פולין. בשנת 1958 היה ממייסדי הירחון הקתולי העצמאי "ויינז" (Więź - "קשר"), אותו ערך עד 1981 תוך שימוש בו כבמה לביקורת זהירה אך עקבית על המדינה הקומוניסטית מתוך מסורת אינטלקטואלית קתולית שהמשטר לא יכול היה לדכא לחלוטין. הוא כיהן בסיים (Sejm) הפולני, הפרלמנט הלאומי, בין השנים 1961–1971, מה שהעניק לו ידע מעשי על מוסדות המערכת גם בזמן שפעל נגד מגרעותיה. במהלך שנות ה-70 יצר קשר עם הוועדה להגנת הפועלים, ותמך במארגני העבודה האנטי-קומוניסטים שמאמציהם יגיעו לשיאם בתנועת "סולידריות".

היועץ האינטלקטואלי של "סולידריות"

כאשר שביתות המספנות בגדנסק ב-1980 הולידו את תנועת "סולידריות" (Solidarity), הפך מזובייצקי לאחד מיועציהם הראשיים של השובתים, ועזר לגייס את השכבה האינטלקטואלית של פולין מאחורי תנועה שהחלה בקו הייצור. לך ואלנסה, מנהיג "סולידריות", מינה אותו לעורך הראשון של "טיגודניק סולידארנושץ'" (Tygodnik Solidarność - "שבועון סולידריות") ב-1981, ובכך ביסס את תפקידו כאחד הקולות המרכזיים של התנועה במהלך תקופת המשטר הצבאי וההתארגנות המחתרתית שבאה בעקבותיו.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

ראש ממשלה בנקודת המפנה של ההיסטוריה

המשא ומתן ב"שולחן העגול" בשנת 1989 בין הממשלה לבין "סולידריות" נתן לגיטימציה לתנועה ופתח את הדלת לבחירות חופשיות חלקית, שבהן ניצחה "סולידריות" בסחף. מזובייצקי מונה לראש ממשלה ב-24 באוגוסט 1989, והוביל ממשלת קואליציה שנועדה לנהל את המעבר של פולין מהשלטון החד-מפלגתי – משימה ללא תבנית קודמת, שכן אף מדינה אחרת בגוש הסובייטי לא ניסתה זאת עדיין. ממשלתו נקטה רפורמות שוק רדיקליות: הפחתת פיקוח על מחירים, הפרטת חברות ממשלתיות וריסון שכר כדי להילחם באינפלציה דוהרת, תוכנית שייצבה את השווקים של פולין והגדילה את היצוא, גם אם גרמה לאבטלה כואבת וירידה בשכר הריאלי עבור אזרחי פולין בטווח הקצר. בנושא החשבון עם העבר הקומוניסטי, דגל מזובייצקי בשרטוט מה שנודע כ"קו עבה" (gruba kreska) תחת המשטר הישן – מדיניות של התקדמות הלאה במקום רדיפה נרחבת או טיהורים, עמדה שייצבה את המעבר פוליטית אך עוררה ביקורת מתמשכת מצד מי שחשו שהיא אפשרה לפקידי התקופה הקומוניסטית לחמוק מאחריות.

הפסד צמוד ומשימה קשה בחוץ לארץ

מעמדו הפוליטי של מזובייצקי בבית לא שרד את קשיי המעבר: הוא סיים במקום השלישי בבחירות לנשיאות פולין בדצמבר 1990, בהן ניצח בעל בריתו לשעבר ואלנסה, ובאותה שנה הקים את מפלגת "האיחוד הדמוקרטי" כדי להמשיך את פעילותו הפוליטית מחוץ לראשות הממשלה. תפקידו הקשה ביותר בהמשך לא היה בפולין אלא בבלקן. בין השנים 1992–1995 הוא כיהן כשליח המיוחד של האו"ם לזכויות אדם ביוגוסלביה לשעבר, ותיעד זוועות במהלך מלחמת בוסניה. בשנת 1995 התפטר מתפקידו במחאה על כישלונה של הקהילה הבינלאומית למנוע את טבח סרברניצה, התפטרות שהיוותה נזיפה ישירה ופומבית באו"ם ובמדינות החברות בו ברגע שבו דיפלומטים שקטים יותר עשויים היו לשתוק.

שנים אחרונות ומוות

מזובייצקי נותר פעיל פוליטית גם בשנותיו המאוחרות, והיה ממייסדי המפלגה הדמוקרטית בשנת 2005. הוא הלך לעולמו בוורשה ב-28 באוקטובר 2013, בגיל 86. ההספדים חצו קווים פוליטיים ישנים: וויצ'ך ירוזלסקי (Wojciech Jaruzelski), הגנרל שהטיל משטר צבאי נגד "סולידריות" עשור קודם לכן, שיבח את "רוגעו, מתינותו ונחישותו" של מזובייצקי, בעוד הנציבות האירופית כינתה אותו "סמל המעבר הדמוקרטי במרכז ובמזרח אירופה" שראשות ממשלתו "סימנה את סוף העידן".

מדוע תדיאוש מכונה גאון

מזובייצקי זכור פחות בזכות פריצת דרך אינטלקטואלית יחידה ויותר בזכות שילוב נדיר של מזגים: הסבלנות של אינטלקטואל קתולי שבילה עשורים בעבודה בתוך מוסדות של מערכת עוינת, יחד עם העוז לקחת אחריות אישית על ניהול מעבר שמעולם לא נוסה בשום מקום בגוש הסובייטי. מה שהמשקיפים – מירוזלסקי ועד הנציבות האירופית – מציינים בעקביות הוא רוגעו ומתינותו בתנאים שבהם שיתוק או חריגה היו עלולים לדרדר את המעבר של פולין כליל, ואולי אף להבהיל את מוסקבה להתערבות כפי שעשתה בהונגריה ב-1956 ובצ'כוסלובקיה ב-1968. זהו גאונות של מזג ותזמון יותר מאשר של רעיונות: הוא לא המציא את התוכנית הכלכלית שממשלתו יישמה, וגישת ה"קו העבה" שלו כלפי העבר הקומוניסטי נותרה שנויה במחלוקת ולא מוערכת באופן אוניברסלי. הטיעון הנגדי ההגון הוא משמעותי – מבקרים עדיין טוענים שמדיניות ה"קו העבה" אפשרה לאחריות ממשית להתפוגג, והתרפיה הכלכלית המהירה שלו גרמה לקשיים חמורים לפולנים מן השורה, מה שתרם ישירות לתבוסתו בבחירות 1990. כוחו היה בשמירה על מעבר שברירי ללא התפרקות, לא בהכרח בקליעה לכל שיפוט מהותי.

מורשת

ראשות הממשלה של מזובייצקי נתפסת כיום כנקודת מפנה בהיסטוריה האירופית: המינוי שהוכיח כי השלטון הקומוניסטי במזרח אירופה יכול להסתיים באמצעות משא ומתן ולא בכוח, ופתח את הדלת לרצף המעברים השלווים שבאו בעקבותיו בכל האזור בתוך חודשים. התפטרותו המאוחרת סביב סרברניצה הוסיפה מורשת שנייה וקודרת יותר – תזכורת לכך שאותה רצינות מוסרית שהפכה אותו למנהיג מעבר זהיר בביתו, הפכה אותו לבלתי מוכן להישאר בשקט בתפקיד ברגע ששפט שהמערכת הבינלאומית ששירת אכזבה את האנשים שאותם הייתה אמורה להגן.