הקריירה האמנותית של סוזן ונגר (Susanne Wenger), שנולדה בגראץ בשנת 1915, החלה באקדמיות אוסטריות והגיעה לשיאה בתקופה בת עשרות שנים של ניהול החורשה המקודשת אוסון אוסוגבו (Osun Osogbo Sacred Grove) בניגריה. כיוצרת רב-תחומית שעסקה בציור, פיסול והדפס, היא שילבה בסופו של דבר את הכשרתה הטכנית האירופית עם המסגרת הרוחנית והאסתטית של דת היורובה (Yoruba).
הכשרה אירופית וקריירה מוקדמת
ונגר החלה את השכלתה הפורמלית בבית הספר לאמנויות שימושיות בגראץ בשנת 1930, כשהיא מתמקדת בקדרות. היא המשיכה במכון הפדרלי הגבוה לחינוך ומחקר גרפי ומאוחר יותר באקדמיה לאמנויות יפות בווינה, שם למדה אצל הרברט בקל (Herbert Boeckl). בתקופה זו היא רכשה שליטה בטכניקות פרסקו ורישום. בעקבות מלחמת העולם השנייה, היא תרמה איורים לכתב העת הקומוניסטי "אונזרה צייטונג" (Unsere Zeitung) והייתה ממייסדי מועדון האמנות של וינה בשנת 1947. עבודותיה המוקדמות התאפיינו בדימויים סוריאליסטיים וניסיוניים שהושפעו מרוחניות.
מעבר לניגריה
בשנת 1949 עברה ונגר לפריז, שם פגשה את הבלשן אולי באייר (Ulli Beier). השניים נישאו בלונדון והיגרו לניגריה, שם קיבל באייר משרה במכללה באיבאדן. לאחר מכן הם עברו לכפר אדה (Ede). בעקבות החלמתה משחפת, ונגר החלה להיות מעורבת עמוקות בתרבות ובדת של בני היורובה, וקשרה קשר קרוב עם אג'גמו (Ajagemo), כהן של אובטלה (Obatala). תקופה זו סימנה מעבר במיקוד היצירתי שלה, שכן היא החלה לשלב טכניקות טקסטיל מסוג אדירה (adire) בעיצוביה.
תנועת האמנות המקודשת החדשה
לאחר שהתגוררה באדה ובאילוּבּוּ (Ilobu), השתקעה ונגר באוסוגבו (Osogbo) בשנת 1961. היא שיתפה פעולה עם אמנים מקומיים כדי להחיות אתרי פולחן המוקדשים לאלה הנהר אושון (Oshun) ולאורישות (Orishas) אחרות, תוך שימוש בעץ ובמלט ליצירת פסלים מונומנטליים. תנועת "האמנות המקודשת החדשה" שלה גישרה על הפער בין תיאורים מיתולוגיים עתיקים לבין תצפיות חברתיות עכשוויות. מאמציה התבררו כקריטיים לשימור חורשת אוסון, שזכתה להכרה כמונומנט לאומי בשנת 1965 ובהמשך הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חיים מאוחרים והכרה
ונגר החזיקה בתואר הצ'יף אדוני אורלישה (Adunni Olorisha) והייתה חברה במסדר הרפובליקה הפדרלית של ניגריה. היא התגוררה בבית בן שלוש קומות באוסוגבו, ששימש הן כמרחב מגורים והן כהרחבה של חזונה האסתטי. במהלך העשורים האחרונים לחייה, עבודתה הוצגה בתערוכות רטרוספקטיביות מרובות, כולל בתערוכות בקרמס, גראץ ואטלנטה. היא נפטרה באוסוגבו ב-12 בינואר 2009 בגיל 93.
עובדות מהירות
- נולדה: 1915, גראץ, אוסטריה - נפטרה: 12 בינואר 2009, אוסוגבו, ניגריה - תואר בולט: אדוני אורלישה - פרויקט מרכזי: החורשה המקודשת אוסון אוסוגבו - אזרחות: אוסטריה; שווייץ - פרסים: עיטור הזהב הגדול של שטיריה - כבוד לאומי: חברה במסדר הרפובליקה הפדרלית
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה החשיבות של פרויקט חורשת אוסון?
ונגר שיתפה פעולה עם אמנים מקומיים כדי לשקם אתרי פולחן ופסלים, ובכך מנעה בהצלחה את הריסתם על ידי טרמיטים ואינטרסים מסחריים.
### כיצד עברה ונגר מאמנות אירופית לעבודה בהשפעת היורובה?
לאחר שעברה לניגריה והחלימה משחפת, היא יצרה קשר עם כהן מקומי, מה שהוביל למעורבותה העמוקה בדת ובאמנות של בני היורובה.