סוראיוד צ'ולאנון: החייל שירש שתי תאילנדים

אביו עזב את הצבא המלכותי התאילנדי כדי להפוך למנהיג המרד הקומוניסטי. סבו מצד אמו, פראיה סרי סיטי סונגקראם (Phraya Sri Sitthi Songkhram), היה מפקד מלוכני במרד בוואוראדג' (Boworadej). סוראיוד צ'ולאנון החל אפוא את חייו כשהוא נושא בדמו את שני חצאי הסכסוך התאילנדי של המאה ה-20, והקדיש ארבעים שנה להוכחת נאמנותו לצד שאביו נטש. הוא סיים בתפקידי הנהגה בצבא, לאחר מכן במדינה, ולבסוף במועצה הפרטית של המלך.

בנו של העריק

הוא נולד ב-28 באוגוסט 1943 במחנה צ'אקראפונג (Chakrapong) במויואנג פראצ'ינבורי (Mueang Prachinburi). אביו, סגן-אלוף פאיון צ'ולאנון (Phayom Chulanont), ערק מהצבא והפך למנהיג קומוניסטי — עובדה שבתאילנד של המלחמה הקרה הייתה אמורה לסיים את עתידו הצבאי של בן עוד לפני שהחל. סוראיוד למד במכללת סנט גבריאל ובסואנקולארב ויטאייאלאי (Suankularb Wittayalai) בבנגקוק, נכנס למחזור הראשון אי פעם של האקדמיה להכנה של הכוחות המזוינים, וסיים את האקדמיה הצבאית המלכותית צ'ולאצ'ומקלאו (Chulachomklao) במחזור 12. הוא הוסמך כקצין ב-1965. החוב שחש שהוא פורע עיצב את כל מה שבא לאחר מכן.

לוחמה מיוחדת

הוא בנה את הקריירה שלו בכוחות המיוחדים של תאילנד, לימד בבית הספר ללוחמה מיוחדת מ-1972 עד 1978 והגיע עד לפיקוד על פיקוד הלוחמה המיוחדת. הצבה זו הציבה אותו במרכזו של הרגע הגרוע ביותר ביחסי צבא-אזרח בתאילנד המודרנית: מאי השחור ב-1992, כאשר כוחות פתחו באש על מפגינים בבנגקוק. סוראיוד הכחיש שנתן הוראה לאנשיו לירות. עם זאת, הוא נשא את הקשר לאירוע, והפרק הזה ללא ספק עיצב את הדוקטרינה שבה דגל מאוחר יותר — שהצבא לעולם לא צריך להיות מעורב בפוליטיקה.

מפקד עליון

הוא מונה למפקד העליון של הצבא המלכותי התאילנדי ב-1998, תחת ממשלת צ'ואן ליקפאי (Chuan Leekpai), ולמפקד העליון של הכוחות המזוינים ב-2002. בשנים אלו הוא ביצע פעולות שחריגות עבור גנרל תאילנדי. הוא סיים את המדיניות של גירוש פליטים בורמזיים. הוא התחייב לשלוח חיילים תאילנדים למשימות שמירת השלום של האו"ם במזרח טימור. בשנת 2002 הוא הורה על מבצעים גדולים נגד סחר בסמים מעבר לגבול מיאנמר. הייתה לו גם היסטוריה אישית ארוכה עם פרם טינסולאנונדה (Prem Tinsulanonda), ראש הממשלה לשעבר ונשיא המועצה הפרטית, לאחר ששימש כעוזרו הקרוב של פרם במהלך כהונתו של פרם כראש ממשלה — מערכת יחסים שתגדיר את המחצית השנייה של הקריירה שלו.

הארמון

ב-14 בנובמבר 2003 מינה אותו המלך בומיבול (Bhumibol) למועצה הפרטית. בעבודה לצד פרם, סוראיוד תמך בקידומו של הגנרל סונטי בוניאראטגלין (Sonthi Boonyaratglin) למפקד הצבא. שלוש שנים לאחר מכן, ב-19 בספטמבר 2006, סונטי הדיח את ראש הממשלה הנבחר תאקסין צ'ינוואט (Thaksin Shinawatra). הגנרל שהקדיש את הקריירה שלו להתעקשות שחיילים יישארו מחוץ לפוליטיקה קיבל לידיו את הממשלה מחייל שזה עתה השתלט עליה.

ראש ממשלה במינוי

הוא הושבע כראש הממשלה ה-24 של תאילנד ב-1 באוקטובר 2006 וכיהן בתפקיד עד 29 בינואר 2008. כהונתו מתחלקת בחדות בין הגינות לנזק.

הגינות: הוא פרסם התנצלות רשמית על תקרית טאק באי (Tak Bai), שבה מתו מפגינים מוסלמים במעצר הצבא, הודאה חסרת תקדים מצד ראש ממשלה תאילנדי בנוגע למרד בדרום. ובמהלך נועז באמת, ממשלתו הוציאה רישיונות חובה לתרופות מוגנות בפטנט — תוך הפרת הפטנט של אבוט (Abbott) על תרופת ה-HIV קלטרה (Kaletra) ושל סאנופי-אוונטיס (Sanofi-Aventis) על תרופת הלב פלאביקס (Plavix) — כדי לייצר תרופות גנריות בחיסכון של כ-24 מיליון דולר בשנה. תאגידים רב-לאומיים זעמו; פעילי בריאות הציבור לא.

הנזק היה מבני. ממשלתו העלתה את ההוצאות הצבאיות ב-35 אחוזים בשנת 2007 והטילה בקרת הון כדי לרסן את ייסוף הבאט; הבורסה איבדה 820 מיליארד באט — כ-22 מיליארד דולר — ביום אחד. הצמיחה החליקה לשיעור הנמוך ביותר באזור ואמון הצרכנים הגיע לשפל של חמש שנים. הצנזורה התרחבה בהיקף שקל לציין וקשה להגן עליו: אתרים חסומים עלו מ-2,475 לפני ההפיכה ל-13,435 עד ינואר 2007, עלייה של 443 אחוזים. חיילים ישבו בתחנות טלוויזיה. אלפי תחנות רדיו קהילתיות נסגרו. פעילים נגד ההפיכה נעצרו.

פסק הדין הציבורי היה מהיר. התמיכה עמדה על 60 אחוז באוקטובר 2006, 34.8 אחוז בפברואר 2007, 31.3 אחוז בתחילת מרץ, ו-12.5 אחוז בסוף אותו חודש. גם התנצלותו בדרום לא החזיקה מעמד: יום לאחר שפרסם אותה, נרשמו 46 תקריות אלימות, לעומת ממוצע יומי קודם של תשע.

ההר וקרונות הרכבת

עבור אדם שכל ערכו הפוליטי נשען על היותו נקי, השערוריות נבחרו בצורה גרועה. הוא הואשם בהחזקה לא חוקית של קרקע בשמורת יער בקהאו יאי טיאנג (Khao Yai Thiang) בנאקון ראטצ'אסימה (Nakhon Ratchasima), שנרכשה תמורת 50,000 באט כשפיקד על האזור הצבאי השני. הוא לא הכחיש את בעלותו והבטיח להתפטר אם יימצא אשם; בפברואר 2010, לאחר שמפגיני החולצות האדומות הפכו זאת לנושא, הוא החזיר את הקרקע למחלקה המלכותית לייעור ולא הוגש תיק. סכסוך נפרד נגע לקרונות רכבת שהוא הואשם ברכישתם בצורה לא תקינה עבור בית נופש; כאספן נלהב של רכבות דגם, הוא טען שהפריטים בביתו בבנגקוק היו דקורטיביים. למרות זאת, סקר בקהילה העסקית בינואר 2007 מצא שרק 14 אחוזים האמינו שהדמויות הבכירות בממשלו מושחתות — מספר שרוב הממשלות התאילנדיות היו מקנאות בו.

מדוע סוראיוד נקרא גאון

התשובה הכנה היא שכמעט אף אחד לא קורא לו כך, והמקורות אינם תומכים בטענה במשמעותה הרגילה. הוא לא כתב דוקטרינה, לא ניצח במערכה, ולא הותיר משנה סדורה. מה שהיה לו במקום זאת היה נכס נדיר וספציפי בחיים הציבוריים בתאילנד — מוניטין של יושרה אישית — וכישרון יוצא דופן לשרוד בתוך מוסדות שהייתה להם כל סיבה לחשוד בו.

שקלו את עמדת המוצא. בנו של עריק קומוניסטי לא היה אמור להיות מסוגל לפקד על הצבא המלכותי התאילנדי, שלא לדבר על לשבת במועצה הפרטית של המלך. סוראיוד הגיע לשני התפקידים בכך שהיה משמעתית הרבה יותר, פחות רודף בצע ופחות מעורב פוליטית מבני דורו, ובכך שקשר את עצמו מוקדם לפרם טינסולאנונדה, הפטרון הערמומי ביותר במדינה. זוהי צורה של אינטליגנציה — מוסדית, סבלנית, לרוב בלתי נראית — אך זוהי מלאכת פוליטיקה ולא אינטלקט, וראוי לקרוא לה כך.

טיעון הנגד הוא שהנכס נוצל לרעה. לאחר שהטיף במשך שנים שחיילים חייבים להישאר מחוץ לפוליטיקה, הוא קיבל את ראשות הממשלה מהגנרל שסייע לקדם, לאחר מכן עמד בראש צנזורה המונית, בהלה של בקרת הון שמחקה 22 מיליארד דולר ביום אחד, ותמיכה שקרסה מ-60 אחוז ל-12.5 בחמישה חודשים. שתי החלטותיו הטובות ביותר — ההתנצלות על טאק באי ופטנטים על תרופות — היו מוסריות ולא טכניות, והראשונה לא הפחיתה את האלימות אליה התייחסה. המוניטין שרד את הממשלה, מה שאומר דרשני לשני הכיוונים.

מורשת

סוראיוד חזר למועצה הפרטית בינואר 2008. הוא הפך לנשיאה בפועל במאי 2019 כשפרם מת, ולנשיאה ב-2 בינואר 2020, כשהוא מנהל באותה שנה את טקס החריש המלכותי בשם המלך ואג'יראלונגקורן (Vajiralongkorn). הוא, בסופו של דבר, הידיים הבטוחות שנבחרו על ידי הממסד — החייל שכל עבודת חייו הייתה להוכיח שבנו של עריק יכול להיות נאמן יותר מכל אחד אחר.