ספרונה ספרוני

פרסום ה-"Dialoghi" בוונציה ב-1542 ביסס את מעמדו של ספרונה ספרוני בנוף האינטלקטואלי של הרנסאנס, וסימן מעבר לעבר ניתוח ביקורתי של שפה, רטוריקה וצורה תיאטרלית. כחבר פעיל באקדמיה דלי אינפיאמטי (Accademia degli Infiammati) בפדובה, הוא ניווט את המעבר המורכב ממסורות סכולסטיות לסטנדרטים ההומניסטיים המתהווים של המאה ה-16.

הכשרה אקדמית ופילוסופיה

ספרונה נולד בפדובה ב-12 באפריל 1500, להוריו ברנרדינו ספרוני דלי אלבארוטי ולוצ'יה קונטאריני. הוא קיבל תואר "artibus" מאוניברסיטת פדובה ב-1518 והתקבל ל-"Sacro Collegio" של אמנים ורופאים. הקריירה האקדמית שלו התמקדה בפילוסופיה, ובאופן ספציפי בלוגיקה. הוא החזיק בקתדרה ללוגיקה בפדובה לפני שעזב כדי ללמוד תחת פייטרו פומפונאצי (Pietro Pomponazzi) בבולוניה. לאחר מותו של פומפונאצי, חזר ספרוני לעיר הולדתו כדי לקבל קתדרה יוצאת דופן לפילוסופיה לתקופה של שלוש שנים.

תרומות ספרותיות ותיאטרליות

התפוקה הספרותית העיקרית שלו הופיעה ב-1542 עם האוסף שכותרתו "Dialoghi", שכלל מסות על רטוריקה, טבע האהבה, מעמד האישה ועליונותן של שפות ורנקולריות (עממיות) על פני הלטינית. ב-1546 הוא חיבר את הטרגדיה בחרוזים "Canace". המחזה, המבוסס על אגדה יוונית על אהבת גילוי עריות, הפך לנושא לוויכוח עז לאחר שפרסם "Apologia" ב-1550 כדי להגן על היצירה. מחלוקת זו בנוגע לעקרונות המוסר התיאטרלי התרחבה לפולמוס שלו עם ג'ובאן בטיסטה ג'יראלדי (Giovan Battista Giraldi) והטרגדיה שלו, "Orbecche".

תנועות מקצועיות ושנים מאוחרות

בין השנים 1560–1564 התגורר ספרוני ברומא, שם יצר ידידות קרובה עם אניבאל קארו (Annibal Caro) והשתתף באקדמיה דלה נוטי ואטיקאנה (Accademia delle Notti Vaticane). בתקופה זו הוא הפיק מספר דיונים הנוגעים ליצירותיהם של דנטה, ורגיליוס ואריוסטו, לצד דיאלוג על היסטוריה. הוא חזר לרומא ב-1572 עם בחירתו של האפיפיור גרגוריוס ה-13. בסופו של דבר פרש לפדובה, שם נשאר עד מותו ב-2 ביוני 1588. הוא נקבר בקתדרלת פדובה.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

השפעה על בלשנות

להגנתו של ספרוני על השפה העממית הייתה השפעה בינלאומית משמעותית. יצירתו מ-1542, "Dialogo delle lingue", סיפקה בסיס מבני למסה של ז'ואקים דו בלה (Joachim du Bellay) מ-1549, "Deffense et illustration de la langue française". טקסט זה מילא תפקיד מכריע בעיצוב התיאוריה הלשונית של הרנסאנס הצרפתי. בנוסף, הוא שמר על קשרים מקצועיים הדוקים עם המחזאי בשפה הוונציאנית אנג'לו בולקו (Angelo Beolco), הידוע כ"אל רוזנטה" (el Ruzante).

עובדות מהירות

- נולד: 12 באפריל 1500, פדובה - מת: 2 ביוני 1588, פדובה - אזרחות: הרפובליקה של ונציה - תחום עיקרי: לוגיקה - אוסף בולט: Dialoghi (1542) - מחזה משמעותי: Canace (1546) - מקום קבורה: קתדרלת פדובה

שאלות נפוצות

### מה הייתה תרומתו העיקרית של ספרונה ספרוני ללימוד הלשוני?

הוא היה תומך בשימוש בשפות עממיות על פני הלטינית, ועבודתו השפיעה ישירות על החשיבה של הרנסאנס הצרפתי באמצעות ז'ואקים דו בלה.

### מה גרם למחלוקת סביב המחזה שלו "Canace"?

המחזה התבסס על אגדה יוונית של אהבת גילוי עריות, מה שעורר ויכוח ספרותי ממושך בנוגע לעקרונות המוסריים של התיאטרון.