סונג יו-גאון (Song Yoo-geun): המחיר של להיות ראשון
באוקטובר 2005 ישב ילד בן שבע בריאיון קבלה באוניברסיטת אינה (Inha University) באינצ'ון (Incheon), ובמהלכו הפגין הבנה של משוואת שרדינגר. הוא התקבל, ודווח כסטודנט האוניברסיטה הצעיר בהיסטוריה. שלוש עשרה שנים מאוחר יותר סירב בית משפט דרום קוריאני למנוע מאותה מערכת אוניברסיטאות לזרק אותו החוצה. המרחק בין שני הרגעים הללו הוא הסיפור האמיתי של סונג יו-גאון, והוא אינו סיפור על אינטליגנציה אלא על מה שעושים מוסדות כשהם מתבקשים להכיל ילד.
תשעה חודשים, שנים עשר חודשים
סונג נולד ב-27 בנובמבר 1997. הוא עזב בית ספר לילדים מחוננים ב-2003, ולאחר כת שישה חודשים של לימוד עצמאי השתלט על חדו"א מקדימה. באוגוסט 2004, בגיל שש, הוא עבר את בחינת ההסמכה לעיבוד מידע של בעלי מלאכה בדרום קוריאה – הסמכה טכנית רשמית למבוגרים.
הדחיסה שבאה לאחר מכן היא העובדה יוצאת הדופן ביותר בביוגרפיה שלו. בשל פספוס מועדי הרישום הוא לא יכול היה להירשם לחטיבת הביניים, ולכן ניגש למקבילה הקוריאנית לבחינת הגמר (GED) במאי 2005 ולאחר מכן עבר את בחינת ההסמכה לסיום התיכון באוגוסט 2005. שנים עשר חודשי לימודים פורמליים הושלמו בתוך תשעה חודשים על ידי ילד בן שבע.
תיק בית המשפט
הגעתו לנקודה זו דרשה מאבק משפטי. בנובמבר 2004 ניסו הוריו לרשום אותו לבית הספר היסודי שיים סוק (Shim Seok) כתלמיד כיתה ו'. הוא קיבל ציון של 12 אחוזים במבחן המתמטיקה של בית הספר. הוריו טענו כי המבחן "חף ממשמעות" כמדד למה שהוא ידע. בית הספר סירב לקבלו. המשפחה פנתה לערכאות משפטיות, ובאפריל 2005 פסק בית משפט כי החלטת בית הספר אינה חוקית, ובכך סלל את הדרך לרישומו.
אותם 12 אחוזים ראויים לתשומת לב, כיוון שהם מסוג הפרטים שההגיוגרפיה מוחקת. ילד שעמד לעבור את מבחן ההסמכה לתיכון ארבעה חודשים לאחר מכן נכשל במבחן מתמטיקה יסודי – דבר המעיד על אי-ההתאמה בין האופן שבו למד ובין האופן שבו בתי הספר בוחרים לבחון, וכן על הביטחון שבו הוריו עקפו שיפוט מוסדי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אינה, והוועדה
אוניברסיטת אינה לא הסתפקה בקבלתו; היא הקימה סביבו תשתיות. גוף שכונה רשמית "ועדת סונג יו-גאון" הוקם כדי לנהל את חינוכו, והוא קיבל שיעורים פרטיים. ממוצע הציונים שלו בסמסטר הראשון היה 3.8 מתוך 4.5, בערך ציון B-plus – מרשים לסטודנט לתואר ראשון, יוצא דופן לבן שבע, ובאופן בולט לא הציון המושלם שהסיקור התקשורתי רמז עליו.
מטהר האוויר
מכונת הסלבריטאות נעה מהר יותר מהחינוך. ב-2005 הופיע סונג במסיבת עיתונאים כדי להדגים מכשיר לטוהור אוויר שהוצג בתחילה כהמצאה שלו. בהתברר מאוחר יותר, המכשיר היה מוצר של חברה שאותה לווה. אביו הסביר שמדובר היה רק בהדגמה של דבר מה שהילד התעניין בו. הארוע קטן, אך הוא ביסס דפוס שעתיד היה לחזור: מבוגרים סביב סונג המייצרים טענות שהתיעוד לא יכול לגבות.
פרישה
בדצמבר 2008, לאחר שנתיים, פרש סונג מאוניברסיטת אינה. הסיבה המוצהרת שלו לא הייתה קושי אלא כליאה: הוא מצא את זה "קשה ללמוד במסגרת שהפרופסורים קבעו באופן שרירותי". במקום זאת, הוא השלים תואר ראשון דרך מערכת בנק הזיכויים של דרום קוריאה, כשהוא מרכיב אותו מ-53 נקודות זכות שהושגו באינה ו-113 ממוסדות מקוונים.
חורים שחורים באוניברסיטת UST
בפברואר 2009 החל לימודי תואר שני באוניברסיטת המדע והטכנולוגיה (University of Science and Technology, UST), ובפברואר 2010 התקבל לתכנית משולבת של תואר שני ושלישי בהנחיית פארק סוק-ז'אה (Park Seok-jae), כשהוא עובד על מידול חורים שחורים. הוא עבר את בחינת המועמדות שלו בנובמבר 2014, כשהציג עבודה על אינווריאנטים של גרומוב-וויטן על גבי על-משטחים אמיתיים של יריעות קהלריות.
אז, באוקטובר 2015, הגיע המאמר שסיים הכול. "מגנטוספירות של חורים שחורים אקסיסימטריים ולא-נייחים: בחינה מחודשת" (Axisymmetric, Nonstationary Black Hole Magnetospheres: Revisited), שנכתב במשותף עם המנחה שלו, בוטל על ידי כתב העת The Astrophysical Journal, אשר מצא חפיפה יוצאת דופן בגודלה עם פרק בספר שפארק פרסם ב-2002. פארק הכחיש תחילה את ההעתקה, כשהוא מצהיר שיתפטר מתפקידו אם יימצא חלק כלשהו במאמר שאינו מקורי. UST פיטרה את פארק. סונג הושעה לשבועיים.
שעון תשע השנים
הוא המשיך לעבוד. הוא פרסם מאמר נוסף באוקטובר 2017 והגן על עבודת הדוקטורט שלו ביוני 2018, אך לא עבר. בספטמבר 2018 פיטרה אותו UST בשל חריגה ממגבלת תשע השנים על מועמדות לדוקטורט. הוא ביקש צו מניעה; הבקשה נדחתה ביולי 2019. בדצמבר 2018 הוא התגייס לצבא דרום קוריאה.
מדוע סונג מכונה גאון
הטענות נסמכות על תקופה מדהימה באמת של שמונה עשר חודשים. בין תחילת 2004 לאוקטובר 2005 עבר סונג הסמכה טכנית למבוגרים בגיל שש, השלים שתים עשרה שנות לימודים בתשעה חודשים, ושכנע ועדת קבלה אוניברסיטאית שילד בן שבע יכול לדון במשוואת שרדינגר. שום כמות של דחיפה מצד ההורים אינה מייצרת דבר כזה; היכולת לספוג חומר מתמטי ופיזיקלי פורמלי במהירות כזו היא אמיתית, נדירה, ואינה ניתנת לזיוף באולם בחינות. הממוצע שלו בסמסטר הראשון באוניברסיטה (B-plus) מאשר שהוא ביצע עבודה אמיתית של סטודנט לתואר ראשון, ולא נישא על ידי אחרים.
ואולם, הטענה הנגדית היא כל שאר חייו, והם מתועדים היטב באופן יוצא דופן. הוא קיבל ציון של 12 אחוזים במבחן מתמטיקה יסודי. הוא עזב את אינה לאחר שנתיים והשלים את תוארו בעיקר באמצעות צבירת נקודות זכות מקוונות ולא במוסדות שבנו ועדה סביבו. הוא הושעה בפרשת פלגיאט שסבבה סביב המנחה שלו. הוא נכשל בהגנה על הדוקטורט שלו וגורש בשל אזלת זמן. שום דבר מזה אינו הופך אותו לנוכל – הביטול יוחס לחפיפה עם עבודה קודמת של המנחה שלו, וכישלון בבחינה בעל פה אינו כישלון מוסרי. אבל משמעות הדבר היא שהמילה "גאון", שהוצמדה אליו בגיל שבע וחזרה על עצמה מאז, מדדה התפרצות של האצה מוקדמת ולא תפוקה אינטלקטואלית מתמשכת. סונג בעצמו סיפק את הביקורת החריפה ביותר על מה שנעשה לו כאשר עזב את אינה, כשהוא מתלונן על מסגרת שהפרופסורים קבעו בשרירותיות. הוא לא ביקש שיעריצו אותו. הוא ביקש שיתנו לו לעבוד.
השלכות
המקרה של סונג מצוטט כיום בדרום קוריאה פחות כהשראה ויותר כמקרה בוחן מזהיר על חינוך מואץ. המנגנון שהקיף אותו – הוועדה, מסיבות העיתונאים, התביעה המשפטית נגד בית ספר יסודי, מטהר האוויר שהוא לא בנה – נבנה על ידי מغيرים (מבוגרים), וכל אחד ממרכיביו כשל בסופו של דבר. מה שנותר, ושאיש אינו חולק עליו, הם תשעת החודשים ב-2005 שבהם ילד בן שבע התיישב וסיים את בית הספר.