סואיצ'ירו הונדה: המכונאי שסירב להישאר במקומו
ב-20 במרץ 1954, ראש חברה יפנית לאופנועים שקמה חמש שנים קודם לכן הכריז על כוונתו להשתתף במרוץ האי מאן TT — מרוץ האופנועים היוקרתי בעולם, שבו התחרו מפעלים אירופיים בעלי עשרות שנות ניסיון. באותה הצהרה הוא הודה שעד אז היה "עיוור בשל רגשותיי המוגזמים כלפי יפן במצבה הנוכחי". הוא הציע לבנות אופנוע מרוץ בנפח 250 סמ"ק המסוגל להגיע למהירות של יותר מ-180 קמ"ש. לסואיצ'ירו הונדה (Sōichirō Honda) לא היה תואר בהנדסה והוא מעולם לא סיים את לימודיו בבית הספר.
המכונית שהריחה כמו בושם
הוא נולד ב-17 בנובמבר 1906 בכפר קומיו (Kōmyō), מחוז איוואטה, שיזואוקה. אביו גיהיי (Gihei) היה נפח שתיקן אופניים; אמו מיקה (Mika) הייתה אורגת. זיכרונותיו המעצבים היו חושניים ומכניים. המכונית הראשונה שהגיעה לכפר הותירה אותו מהופנט, והוא נזכר כעבור עשורים שהיא הריחה לו כמו בושם. הוא לווה את אופניו של אביו כדי לרכוב ולצפות בטייס ארט סמית' (Art Smith) טס.
בגיל חמש עשרה, ללא השכלה פורמלית ראויה לציון, הוא נסע לטוקיו והחל התמחות במוסך שנקרא ארט שוקאי (Art Shokai) תחת בעליו יוזו סקקיברה (Yuzo Sakakibara). הוא נשאר שם שש שנים כמכונאי. ב-1924 הוא עזר לבנות מכונית מרוץ, ה"קרטיס" (Curtiss), ונסע איתה לניצחון בתחרות המכוניות החמישית של יפן. עד 1928, בגיל עשרים ואחת, הוא פתח את סניף המוסך בהמאמאצו (Hamamatsu) על חשבונו והגדיל אותו ליותר משלושים עובדים.
התאונה, והפנייה לייצור
הוא התחרה במרוצים. במרוץ המכוניות הראשון של יפן, במסלול המרוצים טמאגאווה (Tamagawa Speedway) ב-1936, הוא נהג בפורד עם מגדש טורבו והתרסק קשות; המכונית התהפכה, פצעה את עינו השמאלית והותירה את אחיו הצעיר עם פגיעות בעמוד השדרה. זה היה סופה של קריירת המרוצים שלו, אם כי לא של העניין שלו במרוצים, שאותו ינתב מאוחר יותר לאסטרטגיה של החברה.
עבודת התיקונים החלה לשעמם אותו. בשנת 1936 הוא ייסד את טוקאי סייקי (Tokai Seiki) לייצור בוכנות, כשהוא עובד במוסך ביום ועל הטבעות בלילה. הטבעות לא היו טובות מספיק. במקום לנטוש את הפרויקט, הוא נרשם למכון התעשייתי של המאמאצו כדי ללמוד מטלורגיה — אדם בשנות השלושים לחייו, שכבר ניהל עסק, חוזר ללמוד את המדע שעליו ניחש. בסופו של דבר הוא סיפק את הטבעות לחברת טויוטה (Toyota).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המלחמה גבתה את המפעל פעמיים. פשיטת B-29 הרסה את מפעל יאמאשיטה (Yamashita) ב-1944; רעידת האדמה במיקאווה (Mikawa) ב-1945 מוטטה את מפעלי איוואטה. כאשר המחסור בכוח אדם בזמן המלחמה מילא את רצפת הייצור שלו בנשים חסרות ניסיון, הוא כיייל את המכונות בעצמו ועיבד מחדש את התהליכים כדי שיהיו פשוטים ובטוחים ככל האפשר. הצהרת העיקרון שלו הייתה בוטה ואופיינית: "בן אדם לא צריך לעבוד כשהוא זוחל מתחת למכונית".
להתחיל מחדש, בגיל ארבעים
הוא מכר את מה שנותר מטוקאי סייקי לטויוטה תמורת 450,000 ין ופתח את המכון למחקר טכני של הונדה באוקטובר 1946. ב-1948 החל לבנות אופניים ממונעים — דגם A נשא את מנוע הונדה הראשון בייצור המוני, שנמכר עד 1951 — ובשנה שלאחר מכן ייצר את דגם D, אופנוע בעל שתי פעימות ושלדת פלדה דחוסה שהפך לראשון בסדרת "Dream". שניהם מוכרים כיום כנקודות ציון בטכנולוגיית הרכב היפנית. החברה החלה במפעל קטן בהמאמאצו עם 34 שותפים ומיליון ין של הון.
המינוי המכריע לא היה מהנדס. טקאו פוג'יסאווה (Takeo Fujisawa) הצטרף ב-1949 כדי לנהל את הכסף והאסטרטגיה המסחרית, וחלוקת העבודה בין השניים — הונדה על המכונות, פוג'יסאווה על כל השאר — היא הסיבה שהחברה שרדה את התלהבותו של המייסד. ה-Cub F-Type הגיע ב-1952. ב-1958 הגיע הסופר קאב C100 (Super Cub C100), אופנוע קטן, נקי ולא מאיים שנמכר ברחבי העולם והפך ללהיט הגלובלי של החברה. הונדה פתחה את סוכנות המכירות הראשונה שלה באמריקה ב-1959 והמשיכה לעקוף במכירות את טריומף (Triumph) והארלי-דייווידסון (Harley-Davidson) בשווקים שלהן.
החברה נכנסה לייצור מכוניות עם המשאית הקלה T360 בשנת 1963, ולאחריה ה-N360 ב-1967, וב-1969 ה-CB750 FOUR — האופנוע הראשון בייצור המוני עם מנוע ארבעה צילינדרים מקבילי. בשנת 1972 הגיעה הסיביק (Civic) עם מנוע ה-CVCC, שעמד בתקני פליטה ללא ממיר קטליטי. הונדה ופוג'יסאווה פרשו יחד ב-1973, ובכך סיימו את עידן המייסדים לפי תוכנית ולא עקב שחיקה. הוא נשאר דירקטור והפך ליועץ עליון בשנת 1983, השנה שבה החלה החברה את תקופתה השנייה בפורמולה 1.
מדוע סואיצ'ירו נקרא גאון
ההכרה הגיעה מאוחר ומחוץ ליפן. האגודה האמריקאית של מהנדסי מכונות הקימה את מדליית סואיצ'ירו הונדה על שמו ב-1982; מגזין פיפל (People) דירג אותו בין עשרים וחמישה האנשים המרתקים ביותר של שנת 1980 וכינה אותו "הנרי פורד היפני"; ב-1989 הוא נכנס להיכל התהילה של הרכב.
התכונה המעורבת היא אינטואיציה מכנית — תחושה ישירה יוצאת דופן לאופן שבו מתכת מתנהגת — בשילוב עם סירוב לקבל את המגבלות של מה שהוא ידע באותו רגע. פרשת טבעות הבוכנה היא האיש כולו במיניאטורה: המוצר שלו נכשל, אז הוא הלך לשיעורי ערב במטלורגיה במקום להנמיך את המפרט שלו או לעזוב את התחום. אותו אינסטינקט הוליד את הסופר קאב, מכונה שתוכננה סביב האנשים שירכבו עליה במקום סביב מה שאופנועים היו אמורים להיות, ואת מנוע ה-CVCC, שפתר בעיה רגולטורית על ידי חשיבה מחודשת על הבעירה במקום חיבור טלאי.
לטיעון הנגד שני חלקים. ראשית, הונדה לא היה גאון בודד. פוג'יסאווה סיפק את המשמעת הפיננסית והחוש השיווקי שהיו חסרים להונדה באופן בולט, והזיווג, ולא האיש לבדו, הוא יחידת ההישג. שנית, הוא היה בוס קשה ולעתים אכזרי. בזיכרונותיו הוא הודה בחרטה מסוימת שהשפיל עובדים והכה אותם. הכישרון שלו היה אמיתי, והיה זה כישרון של אומן — הידיים והעין, שעברו פורמליזציה מאוחרת ובלתי מושלמת — ולא התיאורטיקה המופשטת שהמילה "גאון" מרמזת עליה בדרך כלל.
מה הוא השאיר מאחוריו
הונדה ופוג'יסאווה הסכימו מוקדם שאף אחד מהם לא ידחוף בן לחברה, וכך גם קרה; בנו של סואיצ'ירו, הירוטושי (Hirotoshi), הלך לדרכו וייסד את חברת השיפורים מוגן (Mugen). הונדה עצמו החזיק ברישיון טייס פרטי, כמו גם אשתו סאצ'י (Sachi), ומילא את פרישתו בסקי, גולף, דאייה תלויה וכדורים פורחים.
הוא מת מאי-ספיקת כבד ב-5 באוגוסט 1991, בגיל שמונים וארבע, ימים לפני הגרנד פרי ההונגרי. איירטון סנה (Ayrton Senna) ניצח באותו מרוץ במכונית בעלת מנוע הונדה והקדיש לו את הניצחון. החברה שהקים עם שלושים וארבעה אנשים ומיליון ין בהמאמאצו הפכה ליצרנית גלובלית של אופנועים, מכוניות ומנועים — והסופר קאב מ-1958 נותר המכונה ששמו קשור אליה בתדירות הגבוהה ביותר.