שאהבאז בהאטי: השר שהקליט את ההספד של עצמו

חודשים לפני שחמושים ארבו לרכבו ברחוב מגורים באסלאמאבאד, שאהבאז בהאטי (Shahbaz Bhatti) ישב והקליט הודעת וידאו, כשהוא מודע לכך שאיומי המוות שהצטברו נגדו אינם ריקים מתוכן. "אני מאמין בישו הנוצרי שנתן את חייו למעננו", אמר, "ואני מוכן למות למען מטרה". ב-2 במרץ 2011, הוא אכן עשה זאת. הוא היה השר הפדרלי הנוצרי היחיד בפקיסטן, ובפועל, הקדיש כל שנה מאז שהיה בן שלוש-עשרה כדי להתכונן לתוצאה הזו.

קריאה בגיל שלוש-עשרה

בהאטי נולד ב-9 בספטמבר 1968, בלאהור, להורים נוצרים ממחוז פייסלאבאד; אביו, ג'ייקוב בהאטי, שירת בצבא הבריטי לפני שהפך למורה ומנהיג כנסייה בכפר חושפור (Khushpur). בגיל שלוש-עשרה, לאחר ששמע דרשה ביום שישי הטוב על ייסורי ישו, אמר בהאטי מאוחר יותר כי הרגיש קרוא להגן לא רק על נוצרים אלא, באופן רחב יותר, על "העניים והנרדפים" בארצו. הוא למד מינהל ציבורי באוניברסיטת פנג'אב בלאהור לתואר ראשון ושני, וגם כסטודנט עבר מהכרה רעיונית לארגון: בשנת 1985, בעודו סטודנט, הוא הקים את החזית הנוצרית לשחרור כדי להילחם במערכת תעודות זהות מוצעת תחת משטרו הצבאי של הגנרל זיא-אול-חק, שהייתה מסמנת אזרחים לפי דתם – קמפיין שגרר איומי מוות עוד לפני שסיים את לימודיו באוניברסיטה, ואשר הוא ובני בריתו הצליחו בסופו של דבר לחסום.

בניית קואליציה חוצת דתות

בשנת 1992, בהשראת הפעיל הקתולי ססיל צ'אודרי (Cecil Chaudhry), השיק בהאטי קמפיין לאומי נגד חוקי חילול השם של פקיסטן, בטענה – בצדק, כפי שמקרים מאוחרים יותר הדגימו שוב ושוב – כי החוקים מנוצלים לסכסוכים אישיים וסגירת חשבונות קהילתית יותר מאשר לכל עבירה דתית אמיתית, וכי מוסלמים עצמם נפגעו לעיתים קרובות משימוש לרעה בחוק. בשנת 2002 הוא הרחיב את פעילותו מעבר להגנה על נוצרים בלבד, והיה שותף להקמת 'הברית של כל מיעוטי פקיסטן' (All Pakistan Minorities Alliance) עם נציגים הינדים, סיקים ואחמדים, ונבחר פה אחד ליושב ראש שלה – מקרה נדיר של קואליציה אחת לזכויות מיעוטים המאחדת קבוצות שלא הייתה להן סיבה מוסדית אחרת לשתף פעולה. הברית זכתה לאמינות רחבה, כולל מצד המדינה, באמצעות המענה ההומניטרי שלה לרעידת האדמה ההרסנית בקשמיר בשנת 2005, תוך חלוקת סיוע ללא קשר לדתם של המקבלים.

מפוליטיקאי מסויג לשר בממשלה

בהאטי התנגד לכניסה לפוליטיקה אלקטורלית כשקיבל הזמנה לראשונה בסביבות שנת 2000, אך בסופו של דבר הגיע למסקנה שהוא זקוק למעמד פוליטי רשמי כדי לקדם את מטרותיו, והצטרף למפלגת העם הפקיסטנית של בנזיר בהוטו. הוא זכה במושב באספה הלאומית בפברואר 2008, וב-2 בנובמבר 2008 מונה לשר הפדרלי לענייני מיעוטים, ובכך הפך לנוצרי היחיד בממשלתו של ראש הממשלה יוסוף רזא גילאני – ובפעולה מכוונת של העלאת מעמד מוסדי, שדרג את מה שהיה קודם לכן תפקיד בירוקרטי משני למשרד ברמת קבינט מלאה. "החלטתי להיות שר", אמר, "כדי להוביל את המאבק של הקהילות המדוכאות והשוליות".

בתקופת כהונתו שנמשכה כשנתיים וארבעה חודשים, קידם בהאטי רשימה מרשימה של רפורמות מוחשיות: מכסת תעסוקה של חמישה אחוזים למיעוטים בכל מוסדות הממשלה, ארבעה מושבים משוריינים בסנאט לנציגי מיעוטים, מוקד טלפוני הפועל 24 שעות ביממה לדיווח על התעללות במיעוטים, מתקני תפילה למי שאינם מוסלמים בתוך בתי כלא, ועדות הרמוניה בין-דתית ברמת המחוז, ויום מיעוטים רשמי ב-11 באוגוסט לציון נאום היסוד של מוחמד עלי ג'ינה על שוויון דתי. ביולי 2010 הוא ארגן התייעצות בין-דתית לאומית שהבטיחה תמיכה פומבית של מנהיגים דתיים מוסלמים בכירים בהצהרות נגד טרור מונע דתית – גשר משמעותי שנבנה במכוון במדינה שבה האלימות העדתית הלכה והתגברה. הוא פעל גם במישור הבינלאומי, נפגש עם מזכירת המדינה האמריקנית הילרי קלינטון וראש ממשלת קנדה סטיבן הארפר, ונסע לרומא ב-2009 וב-2010 כדי לפגוש את האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר באמצעות שותפותו עם קהילת סנט אג'ידיו (Community of Sant'Egidio).

המאבק בחוק חילול השם שהוביל למותו

עבודתו המסוכנת ביותר של בהאטי התמקדה באסיה ביבי (Asia Bibi), אישה נוצרייה שנידונה למוות באשמת חילול השם בשנת 2010 בפרשה שזכתה לתשומת לב בינלאומית. הוא שיפר את תנאי כליאתה ופעל לקידום רפורמה הן באמצעות הסברה ציבורית והן באמצעות משא ומתן שקט עם אנשי דת מוסלמים בעלי תפיסות רפורמיות, לצד תמיכה מתמשכת בקורבנות מהומות גוג'רה (Gojra) ב-2009, שבהן הותקפו קהילות נוצריות. לאחר שמושל פנג'אב סלמאן טאסיר (Salman Taseer), תומך בולט נוסף בתיקה של ביבי, נרצח על ידי שומר ראשו בינואר 2011, התמודד בהאטי עם לחץ כבד להתפטר או לרכך את עמדתו. הוא לא עשה דבר מאלה, ומונה מחדש לתפקידו בפברואר 2011.

התנקשות

ב-2 במרץ 2011, חמושים ארבו לרכבו של בהאטי ליד בית אמו באסלאמאבאד; הוא מת בדרכו לבית החולים בגיל 42. מפקד הטליבאן הפקיסטני עסמאתוללה מועאוויה (Asmatullah Muawiya) קיבל אחריות, ותיאר את בהאטי כ"מחלל השם ידוע", ועלונים המזכירים את הטליבאן הפנג'אבי נמצאו בזירה, אם כי חקירות לגבי המבצעים המדויקים נותרו ללא הכרעה. רציחתו עוררה גינויים מצד האיחוד האירופי, האומות המאוחדות וממשלות ארצות הברית, בריטניה, גרמניה, צרפת, ספרד, קנדה, אוסטרליה, הודו והוותיקן, לצד אבל ציבורי מצד הנשיא אובמה והאפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר. עשרת אלפים איש, נוצרים, מוסלמים, הינדים וסיקים יחד, השתתפו בהלווייתו בכפר הולדתו של אביו, חושפור.

מדוע שאהבאז מכונה גאון

בהאטי נזכר כקדוש מעונה ומופת מוסרי ולא כחדשן אינטלקטואלי במובן המקובל, ואף מקור שהתייעצנו עמו אינו משתמש במילה "גאון" לגביו; במקום זאת, צופים מהצד בוחרים בשפה כמו "קדוש מעונה של דיאלוג", ובכך מציבים אותו בחברת דמויות כמו מרטין לותר קינג הבן. היכולת המובהקת שלו הייתה אסטרטגית וארגונית: כישרון יוצא דופן ומתמשך לבניית קואליציות מעבר לקווים דתיים שבדרך כלל הפרידו במקום לאחד – הפיכת קמפיין זכויות אזרח נוצרי שהחל כנער לברית כלל-מיעוטית המשתרעת על פני הינדים, סיקים ואחמדים, ולאחר מכן המרת הקואליציה הזו לרפורמה חקיקתית ומנהלית מוחשית מתוך מערכת פוליטית עוינת, כל זאת תוך עבודה פומבית וגם באמצעות משא ומתן דיסקרטי בצינורות אחוריים עם רשויות דתיות. זוהי מיומנות פוליטית אמיתית ונדירה, אך היא ביסודה הישג מוסרי וטקטי ולא הישג מלומד או מדעי, שנבנה על אומץ אישי שהחזיק מעמד עשרות שנים לנוכח איומים מסלימים שאותם הבין בבירור ובחר שלא להימלט מהם.

מורשת

אחיו פול בהאטי (Paul Bhatti) ירש אותו הן כשר לענייני מיעוטים והן כיו"ר הברית של כל מיעוטי פקיסטן (APMA). במרץ 2016, הדיוקסיה הקתולית של אסלאמאבאד-רוואלפינדי פתחה רשמית בהליך הקאנוניזציה שלו, והעניקה לו את התואר "עבד אלוהים", ותנ"כו האישי נח כיום בבזיליקת סן ברתולומאו אול'איזולה (Basilica of San Bartolomeo all'Isola) ברומא לצד שרידים של קדושים מעונים נוצרים אחרים מהמאה העשרים ואחת – מנהיגי כנסיות הציעו שהוא עשוי להפוך בסופו של דבר לקדוש פטרון של צדק ושלום עבור פקיסטן או כל אסיה. חוקי חילול השם של פקיסטן נותרו ללא רפורמה, אך מכסות המיעוטים, המושבים בסנאט ויום המיעוטים שייסד נותרו על כנם, עקבות מוסדיים מוחשיים של משרד שנקטע באבו על ידי התנקשות.