סרג'ו מטרלה: השופט שאיטליה לא יכלה להרשות לו לפרוש
בסוף ינואר 2022 בילה הפרלמנט האיטלקי שבוע בניסיונות כושלים לבחור ראש מדינה. הצבעה אחר הצבעה הסתיימה בפתקים לבנים ובווטו. ב-29 בינואר ויתרו הבוחרים על מציאת מועמד חדש והעניקו 759 קולות לאיש שהתעקש במשך חודשים שהוא אינו מעוניין בתפקיד. סרג'ו מטרלה (Sergio Mattarella), שסירב בתוקף לכהונה שנייה עד שכל שאר המועמדים כשלו, הפך לנשיא השני בלבד בתולדות איטליה שנבחר מחדש – ולימים, לנשיא בעל תקופת הכהונה הארוכה ביותר בתולדות הרפובליקה. זו הייתה המחמאה האיטלקית ביותר: הוא היה הכרחי משום שמעולם לא ביקש להיות כזה.
המורשת של פלרמו
מטרלה נולד בפלרמו ב-23 ביולי 1941. אביו ברנרדו היה ממייסדי מפלגת הדמוקרטיה הנוצרית לצד אלצ'ידה דה גספרי ושימש כשר פעמים רבות; הוא הואשם בקשרים עם המאפיה אך מעולם לא הורשע, ויושרתו האנטי-פשיסטית עיצבה את הפוליטיקה המשפחתית. משק הבית היה, במילים אחרות, הסניף הסיציליאני של המפלגה ששלטה באיטליה במשך חצי מאה.
הוא קיבל תואר במשפטים בהצטיינות יתרה מאוניברסיטת לה ספיינצה ברומא בשנת 1964, הצטרף ללשכת עורכי הדין בפלרמו ב-1967, והשתקע בקריירה אקדמית, שבה לימד משפט פרלמנטרי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת פלרמו. נושאי המחקר שלו – שלטון אזורי, דו-ביתיות, הליך חקיקה – היו הפינות הפחות נוצצות של האקדמיה החוקתית האיטלקית, והוא יבלה את שארית חייו בהוכחה שהן אלו שבאמת קובעות.
השנה שבה הכל השתנה
בלוח השנה הפוליטי של המשפחה, 1980 היא התאריך היחיד שחשוב. אחיו הבכור של מטרלה, פיירסנטי, נשיא אזור סיציליה ודמוקרט נוצרי רפורמטור, נרצח על ידי המאפיה. סרג'ו, אז בן שלושים ושמונה ופרופסור ללא שאיפות אלקטורליות, נכנס לפוליטיקה במקום אחיו. הוא נבחר לבית הנבחרים מטעם הדמוקרטיה הנוצרית ב-1983 ונשאר שם במשך שבע כהונות רצופות, עד 2008.
שר, מורד, מנסח חוקים
הקריירה הפרלמנטרית שלו הייתה של טכנוקרט ולא של טריבון. הוא עמד בראש הוועדה השיפוטית וישב בוועדות לרפורמה חוקתית ובוועדות חקירה בנושאי טרור ופשע מאורגן. הוא כיהן כשר ליחסים עם הפרלמנט מ-1987 עד 1989 וכשר החינוך מ-1989, ובין 1998 ל-2001 כיהן כסגן ראש הממשלה ולאחר מכן כשר הביטחון, שם פיקח על ארגון מחדש של הצבא, פריסת כוחות לשמירת שלום והארכיטקטורה המוקדמת של מדיניות ההגנה האירופית.
הפעולה היחידה שהגדירה את המוניטין שלו הגיעה ב-27 ביולי 1990, כאשר התפטר ממשרד החינוך יחד עם עמיתים דמוקרטים-נוצרים אחרים לאחר שהפרלמנט העביר את חוק מאמי (Mammì Act) שליברל את השידורים באיטליה. המורדים ראו בחוק טובה לאיל התקשורת סילביו ברלוסקוני. זה היה דבר יוצא דופן עבור שר איטלקי לעשות, ודבר יוצא דופן עוד יותר לעשות בשקט.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בשנת 1993 הוא ניסח את חוק הבחירות שהאיטלקים כינו מיד על שמו: המטרלום (Mattarellum). הוא עיצב את הבחירות באיטליה במשך עשור לפני שהוחלף. כאשר הדמוקרטיה הנוצרית התפרקה, הוא עבר דרך יורשיה במרכז-שמאל – מפלגת העם האיטלקית ב-1994, מפלגת 'המרגנית' (The Daisy) ב-2002, והמפלגה הדמוקרטית משנת 2007.
הפרלמנט בחר בו לשופט בבית המשפט החוקתי באוקטובר 2011. הוא היה יכול לסיים שם, כמשפטן דגול ללא סלבריטאות ציבורית.
השופט
ב-31 בינואר 2015 בחר בו הקולג' האלקטורלי לנשיא ה-12 של הרפובליקה; הוא נכנס לתפקידו ב-3 בפברואר. הנשיאות האיטלקית היא בדרך כלל תפקיד טקסי שהופך להכרחי רק כאשר המערכת הפוליטית נתקעת. תחת מטרלה היא נתקעה כמעט ברציפות, והמשרד שירש ככיסא נוטריון הפך למשענת המדינה.
הפרק המכונן הגיע במאי 2018. הבחירות הניבו פרלמנט תלוי; תנועת חמשת הכוכבים והליגה הסכימו על קואליציה והציעו את הכלכלן פאולו סבונה לתפקיד שר הכלכלה. מטרלה סירב למנותו, כששפט את עמדותיו כאירו-סקפטיות ואנטי-גרמניות יתר על המידה, והצהיר כי חברותה של איטליה בגוש האירו אינה נתונה למשא ומתן. במקום זאת הוא העניק את המנדט לטכנוקרט קרלו קוטרלי. תנועת חמשת הכוכבים קראה להדחתו. הוא לא התפטר, לא הסביר את עצמו פעמיים, ולא זז מעמדתו; המפלגות חזרו עם רשימה מתוקנת, וג'וזפה קונטה קיבל את המנדט ב-31 במאי והושבע למחרת.
הדפוס חזר על עצמו. כאשר מתאו סלביני הפיל את ממשלת קונטה הראשונה באוגוסט 2019, ההתייעצויות של מטרלה העלו רוב של חמשת הכוכבים והמפלגה הדמוקרטית, וקונטה הקים קבינט שני. כאשר קונטה איבד את הרוב שלו בסנאט בינואר 2021, מטרלה פנה למריו דראגי, נשיא הבנק המרכזי האירופי לשעבר, והקים ממשלת אחדות לאומית בפברואר. כאשר המרכז-ימין ניצח בספטמבר 2022, הוא מינה את ג'ורג'יה מלוני ב-21 באוקטובר במהירות יוצאת דופן – אותה נייטרליות קפדנית הוחלה על קואליציה שהפוליטיקה שלה הייתה הפוכה לשלו.
הוא היה גם הקול המרגיע של המדינה לאורך המגפה. איטליה סבלה מהתפרצות משמעותית ראשונה באירופה בפברואר 2020 והטילה את הסגר הגדול ביותר שנוסה עד אז בכל מקום, שכיסה שישים מיליון בני אדם. מטרלה לחץ ללא הרף על חיסונים, תוך שהוא מציין שבזבוז מנות הוא עבירה נגד כל מי שלא יכול היה לקבל מנה. שיעורי התמיכה בו עלו בעקביות על שבעים אחוזים – נתונים ששום פוליטיקאי איטלקי נבחר אינו מתקרב אליהם.
מדוע סרג'ו מכונה גאון
המילה, המיוחסת למטרלה, פירושה משהו צר ומדויק: שליטה יוצאת דופן במכניקה חוקתית בתנאים שבהם כמעט אף אחד אחר בחדר אינו מכיר את הכללים. הוא בילה שני עשורים בהוראת הליך פרלמנטרי לפני שאי פעם תרגל אותו, והתמורה הגיעה במשברי 2018 ו-2021, כאשר למדינה האיטלקית לא היה רוב מתפקד והכלי היחיד הזמין היה הקריאה של הנשיא במה שהחוקה מתירה לו לעשות. שיקול דעתו באותם שבועות – את מי להתייעץ, מתי להעניק מנדט, מתי למנוע אחד, כמה לומר – היווה את המבנה הנושא של הממשלה האיטלקית במשך עשור. האיכות הנדירה יותר היא טמפרמנטלית ולא אינטלקטואלית: היעדר כמעט מוחלט של תיאבון לקרדיט. הוא מעולם לא השתמש במשבר כדי להרחיב את סמכות משרדו באופן רטורי, וזו הסיבה שההרחבה האמיתית של המשרד נותרה ללא עוררין.
יש לציין את טיעוני הנגד. מטרלה אינו הוגה מקורי; מלגתו הייתה טכנית והיצירה המפורסמת ביותר שלו, המטרלום, נזרקה בסופו של דבר. חוקתיים רציניים טענו כי הווטו על סבונה ב-2018 מתח את סמכות הנשיא לדחות שר ממונה הרבה מעבר להיקפה המיועד, וכי ראש מדינה שוטו למעשה על מדיניות כלכלית של קואליציה עבר מבוררות לממשל. וחלק גדול מקומתו הוא פונקציה של כישלון אחרים: הוא נראה כמו ענק בעיקר בגלל שהמפלגות סביבו לא הצליחו לקיים קבינט. "גאון" אינה המילה שהמעריצים שלו בדרך כלל מגיעים אליה; "ערב" הוא המונח. המיומנות אמיתית, אך זו מיומנות של שופט, לא של ממציא.
מורשת
מטרלה נישא למריסה צ'יאזזה בשנת 1966; היא נפטרה ב-2012, ויש לו שלושה ילדים. הוא אוהד את אינטר מילאנו, צבר את הצלבים הגדולים של גרמניה, צרפת, פינלנד, אוסטריה והממלכה המאוחדת, ואמר מעט ככל האפשר מכל ראש מדינה מודרני שעקבי עם הבנתו. מורשתו היא ההוכחה שבדמוקרטיה עם רוב לא יציב כרוני, הדבר העוצמתי ביותר שפקיד יכול לעשות הוא להכיר את הכללים במדויק וליישם אותם ללא תיאבון אישי. איטליה ניסתה לאפשר לו לפרוש ב-2022 ולא הצליחה בכך.