סרגיי סטפנוב: סולו הסקסופון שכבש את האינטרנט
ב-25 במאי 2010, בתחרות האירוויזיון בברום (Bærum), נורווגיה, הופיעה מולדובה עם שיר דאנס-פופ בשם "Run Away" וסיימה במקום ה-22 מתוך 25. לפי כל מדד תחרותי, מדובר היה בכישלון. אולם אי שם באמצע השיר, סקסופוניסט עם משקפי שמש צעד קדימה, ניגן ריף של תשעה תווים וביצע ריקוד קטן וחסר מודעות עצמית לחלוטין, ובתוך שבוע דפי מעריצים שהוקדשו לו צברו יותר מעשרת אלפים חברים. סרגיי סטפנוב (Sergey Stepanov) הפך ל-"Epic Sax Guy", והאינטרנט מעולם לא הרפה ממנו לגמרי.
טירספול
סטפנוב נולד ב-3 בספטמבר 1984 בטירספול, אז ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית וכיום בירת הטריטוריה הבדלנית טרנסניסטריה. הוא מגיע ממשפחה רוסית. הוא הוכשר כמוזיקאי באופן רשמי, וסיים בשנת 2005 את המכון הממלכתי לאמנויות בטירספול כסקסופוניסט ומלחין העוסק במוזיקה פופולרית — פרט שלרוב הולך לאיבוד בסיקור הממים, הנוטה להציג אותו כדמות מקרית ולא כנגן בוגר קונסרבטוריון.
גיוס לצבא, ולהקה שנקראה על שם מכת חום
לאחר סיום לימודיו גויס לצבא טרנסניסטריה, ושם פגש את הכנר והמלחין אנטון רגוזה (Anton Ragoza). השניים הקימו יחד את להקת סאן סטרוק פרוג'קט (SunStroke Project) בשנת 2007 עם הסולן סרגיי יאלובצקי (Sergei Yalovitsky). שם הלהקה הגיע מאותה הצבה: רגוזה התמוטט ממכת חום במהלך תרגיל שטח בעת ששירת לצד סטפנוב. אלבומם הראשון, Don't Word More.., יצא באותה שנה.
ברום, 2010
סאן סטרוק פרוג'קט נבחרו לייצג את מולדובה באירוויזיון 2010, בביצוע השיר "Run Away" עם הזמרת אוליה טירה (Olia Tira). הבימוי כבר היה יוצא דופן — סולו סקסופון חי הוא נדיר על במה זו — והגשתו של סטפנוב, חסרת הבעה ובעלת שחצנות קלה, עשתה את השאר. מולדובה סיימה קרוב לתחתית הניקוד. זה לא שינה דבר. דף מעריצים בפייסבוק הוקם ב-29 במאי, ארבעה ימים לאחר ההופעה; הדומיין saxrolled.com נרשם ב-24 ביוני; וסרטוני וידאו צברו עשרות ולאחר מכן מאות אלפי צפיות בתוך ימים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סקס-רולינג (Sax Rolling)
מה שבא לאחר מכן הוא אחד הממים המתועדים היטב של תחילת העשור השני של המאה ה-21. הריף עובד ללופ בסרטון של עשר שעות. הוא הוליד את ה-"Sax Rolling", מתיחת קישור מסוג פיתיון והחלפה שעוצבה ישירות על פי ה-Rickrolling, ואפליקציית אנדרואיד להפצתו. סאן סטרוק פרוג'קט אימצו את התופעה והוציאו שיר בשם "Epic Sax" בשנת 2010. הסולו הופיע מאז כמוזיקת רקע במשחקי וידאו כולל Hearthstone ו-Rainbow Six Siege, ו-Mortal Kombat 11 בנה מהלך "חברות" סביבו בשם "Epic Jax Guy". בשנת 2014 ההופעה הוכנסה לספר השיאים של האירוויזיון.
החזרה
שבע שנים לאחר מכן חזרו סאן סטרוק פרוג'קט, הפעם כשלישייה בזכות עצמם, עם השיר "Hey Mamma". הם סיימו במקום השלישי — התוצאה הטובה ביותר של מולדובה בהיסטוריה של התחרות — והאינטרנט, הנלהב, מיהר להכתיר את סטפנוב מחדש כ-"Ultra Sax Guy". הנשיא איגור דודון העניק ללהקה את עיטור הכבוד. סטפנוב היה מפוכח לגבי ההישג לאחר מכן: "ב-2017 הרגשנו חזקים יותר. הייתה לנו מטרה להגיע ל-10 הראשונים אבל לא ציפינו להגיע למקום השלישי". סיכומו לשתי החוויות הפך למצוטט כמעט כמו הריף: "אירוויזיון הוא כמו סקס. בפעם הראשונה היינו מאוד, מאוד ביישנים. השנייה היא יותר... אתה יודע מה לעשות".
החיים שאחרי הלופ
רגוזה עזב את הקבוצה ב-2019. סטפנוב המשיך: שני כרכים של Don't Touch the Classics ב-2015, וסינגלים כולל "Believe", "Sax U Up" ו-"Yummy Mommy" ב-2023. הוא שימש כדובר חבר השופטים של מולדובה בגמר האירוויזיון ב-2021, הופיע בעונה השנייה של הסדרה של נטפליקס Travels with My Father לצד ג'ק וייטהול (Jack Whitehall), וב-2026 נבחן לתוכנית Britain's Got Talent, כשהוא מופיע עם השופט KSI ומגיע למקום החמישי בהצבעת הקהל בחצי הגמר שלו. הוא נשוי לאולגה דלאו (Olga Deleu) ואב למייקל. הוא משחק פינג-פונג, ולפי הפרופיל שלו בקרן מולדובה, הוא חושש מרופא שיניים.
מדוע סרגיי מכונה גאון
זהו מקרה שבו התשובה הכנה היא שהמילה עושה יותר עבודה ממה שהראיות תומכות בה, וכדאי לומר זאת ישירות. איש אמין לא כינה את סטפנוב גאון במובן שבו המונח משמש בדרך כלל. מה שיש לו הוא כישרון צר, אמיתי וקשה באמת: אינסטינקט לריף בלתי נשכח, ויוצא דופן יותר, לביצוע פיזי שמוכר אותו. הריף ב-"Run Away" פשוט מספיק כדי שכל סקסופוניסט מוכשר יוכל לנגן אותו; מה שגרם לו לעבור בכל העולם הייתה ההחלטה של סטפנוב לבצע אותו עם פנים רציניות לחלוטין וריקוד קטן שניתן לחזור עליו — מעשה של תזמון קומי ולא של מוזיקליות. זו צורה של אינטליגנציה יצירתית, ואסור לבטל אותה: מוזיקאים מאומנים רבים ניסו לייצר רגע ויראלי ונכשלו, וסטפנוב עשה זאת פעמיים, בהפרש של שבע שנים, מה שמרמז מאוד שזה לא היה מזל. טיעון הנגד ברור באותה מידה. הוא סקסופוניסט פופ בוגר קונסרבטוריון עם קטלוג הקלטות צנוע וללא גוף משמעותי של יצירה מקורית. פרסומו נובע מהופעה שהציבור הרחב מצא כמצחיקה, והיצירות הנגזרות — הלופ של עשר שעות, המהלך ב-Mortal Kombat — שייכות לתרבות האינטרנט ולא לו. הוא עצמו מעולם לא טען אחרת; שאיפתו המוצהרת אינה אלמוות אמנותי אלא הרחבת הדלת שדרכה נכנס: "בעתיד, אנחנו רוצים לתת הזדמנות ליותר אמנים מהמדינה שלנו לצאת".
מורשת
משמעותו האמיתית של סטפנוב היא תרבותית ולא מוזיקלית. הוא אחד האנשים הבודדים ממולדובה — ובאופן ספציפי מטירספול, בטריטוריה שרוב העולם לא יכול למקם על מפה — שהשיגו הכרה גלובלית אמיתית, והוא עשה זאת ללא תקליט להיט, דחיפה של חברת תקליטים או שפה שכולם הבינו. הוא גם הדגים משהו על האופן שבו תשומת לב עובדת כיום, שתעשיית המוזיקה נזקקה לשנים כדי לקלוט: שלסיים במקום ה-22 יכול להיות שווה יותר מלסיים במקום הראשון, אם העשרים שניות שאנשים זוכרים הן העשרים שניות הנכונות. "אני חושב שזה חשוב יותר להיות על הבמה הזו ולשתף את המוזיקה שלך מאשר לדרג גבוה יותר", אמר. כשזה מגיע מאדם שהפסיד, ובכל זאת ניצח, קשה להתווכח.