שרה וינר: השפית שיצאה נגד תעשיית הכימיקלים
ב-22 בנובמבר 2023 דחה הפרלמנט האירופי את תקנת חומרי ההדברה ששרה וינר (Sarah Wiener) עמלה על בנייתה במשך שנתיים. היא שימשה כמדווחת - חברת הפרלמנט האחראית על הובלת הטקסט דרך המוסד - ופסק הדין שלה פורסם בתוך שעות על ידי הקבוצה הפוליטית שלה. "היום, חברי הפרלמנט האירופי לא הצליחו להגיע להסכמה על עמדה בנוגע להצעת תקנת חומרי ההדברה", אמרה. "זו מכה מרה להגנה על הסביבה ועל בריאות הציבור". חודש לפני כן אישרה הוועדה את גרסתה ברוב של 47 תומכים מול 37 מתנגדים. היא הגיעה להישג קרוב בצורה יוצאת דופן עבור אישה שעזבה את בית הספר בגיל שבע-עשרה כדי לטרמפ ברחבי אירופה.
וינה, והיציאה לדרך
וינר נולדה ב-27 באוגוסט 1962 בהאלה (Halle), וגדלה בווינה. משק הבית היה לא שגרתי באופן מובהק: אביה, אוסוולד וינר (Oswald Wiener), היה סופר אוסטרי, קיברנטיקאי ומסעדן, דמות מרכזית באוונגרד הווינאי שלאחר המלחמה; אמה, לורה הוירמן (Lore Heuermann), הייתה אמנית חזותית גרמנייה-אוסטרית. בגיל שבע-עשרה היא עזבה פנימיית בנות ונסעה בטרמפים ברחבי אירופה. דבר בהשכלתה הפורמלית לא ניבא את מה שבא לאחר מכן, וזו למעשה הנקודה - הקריירה שלה נבנתה כולה מתוך התנסות מעשית.
בניית אימפריה בברלין
היא פתחה את המסעדה הראשונה שלה בברלין בשנת 1999 ואז עשתה משהו מעניין יותר מאשר פתיחת מסעדה שנייה: היא השתלטה על מוסדות התרבות של העיר. וינר לקחה על עצמה את שירותי ההסעדה במוזיאון לאמנות עכשווית המבורגר באנהוף (Hamburger Bahnhof) ב-2003, באקדמיה לאמנויות ב-2005, במוזיאון לתקשורת ב-2009, ובפיוטוריום (Futurium) ב-2019, לצד המוזיאון הגרמני לטכנולוגיה בברלין ומוזיאון מרצדס-בנץ בשטוטגרט. זו הייתה תובנה מסחרית ספציפית. בתי קפה במוזיאונים היו בשנות ה-90 של המאה ה-20 מחשבה מאוחרת המופעלת על ידי קבלנים; וינר התייחסה אליהם כאל רשת של מקומות בעלי תנועת קהל רבה הצמודים לאתרי מורשת במימון ציבורי, עם מבני שכירות וקהלים שאף מסעדה רגילה לא יכולה להתחרות בהם. זה הפך אותה למסעדנית אמיתית ולא לסלבריטאית עם שם מעל דלת.
ואז הגיעה המגפה, והיא הגישה בקשה לחדלות פירעון עבור פעילות המסעדות וההסעדה - תוצאה משותפת לכל המגזר, אך קשה עבור עסק שנבנה על ההנחה שאנשים ימשיכו להיכנס למוזיאונים.
טלוויזיה וקול ציבורי
השידור הפך אותה למפורסמת. בין השנים 2007 ל-2012 הפיקו ערוצי Arte ו-ORF את תוכנית הבישול שלה, ומאז 2018 היא מגישה תוכנית רדיו שבועית בתחנת Deutschlandfunk Kultur. ההכרה הצטברה: פרס הרפורד (Herforder) ב-2006, "המצקת המוזהבת" (Golden Cloche) באוסטריה ב2008, תואר גורמה השנה של גו-מיו (Gault Millau) ב-2012, וב-2013 מינוי לאבירה במסדר הכבוד הלאומי של צרפת. אבל וינר עשתה עם הבמה מה שרוב בשלני הטלוויזיה אינם עושים, וזה להשתמש בה. בשנת 2007 היא הקימה את קרן שרה וינר, עמותה המוקדשת ללימוד ילדים ובני נוער לאכול נכון - מטרה ללא זוהר וללא רווח מסחרי ברור. היא גם עבדה עם Foodwatch, קבוצת הקמפיין לאיכות המזון, שתוקפת באופן קבוע את התעשייה שמשלמת לשפים אחרים בטלוויזיה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →החווה
מאז 2015 היא מנהלת חווה אורגנית באוקרמרק (Uckermark), האזור החקלאי דליל האוכלוסייה מצפון-מזרח לברלין. זהו הציר של כל הטיעון הציבורי שלה. שף שמדבר על חקלאות קל לפטור בביטול; שף שבילה עשור בחקלאות בפועל, באזור קשה ועל פי עקרונות אורגניים, קשה הרבה יותר לסלק - וזה נתן לה את האישור שהייתה צריכה למה שבא אחר כך.
בריסל
בשנת 2019 נבחרה וינר לפרלמנט האירופי כנציגת אוסטריה מטעם מפלגת הירוקים–הברית הירוקה. היא הצטרפה לוועדה לחקלאות ופיתוח כפרי, עמדה בראש קבוצת האינטרסים של הפרלמנט בנושא עמידות לאנטימיקרוביאליים, ישבה במשלחות לארמניה, אזרבייג'ן וגאורגיה, והצטרפה לקבוצות בין-פרלמנטריות בנושאי מאבק בשחיתות, זכויות להט"ב ורווחת בעלי חיים.
המשימה המכוננת שלה הייתה תקנת השימוש בר-קיימא במוצרי הגנה על הצומח. כמדווחת היא הובילה טקסט שהיה מפחית את השימוש והסיכון של כל חומרי ההדברה הכימיים בלפחות מחצית עד שנת 2030 לעומת נתוני הבסיס של 2013–2017, מקצץ את המוצרים המסוכנים ביותר ב-65 אחוזים, ואוסר על חומרי הדברה כימיים באזורים רגישים - פארקים, גני שעשועים, אתרי Natura 2000 - עם אזורי חיץ של חמישה מטרים. באופן אופייני, היא שילבה זאת עם הצד המעשי, ולחצה ששירותי ייעוץ עצמאיים יהיו זמינים לחקלאים ללא תשלום. כאשר ועדת הסביבה אימצה את עמדתה ב-24 באוקטובר 2023, היא כינתה זאת "צעד אחד קרוב יותר להפחתה משמעותית של השימוש בחומרי הדברה כימיים."
חמישה שבועות לאחר מכן המליאה דחתה זאת. הקבוצה שלה ייחסה את התבוסה לברית של חברי פרלמנט מהימין הקיצוני, הימין וחלק מהמרכז שסיכלו את ההגנות על האזורים הרגישים ואת הכללים המחייבים להדברה משולבת; המתנגדים, כולל חלק גדול מלובי החקלאים, טענו שהיעדים אינם ברי ביצוע. שתי הפרשנויות שנויות במחלוקת וכך הן נותרות. בינואר 2024 הודיעה וינר כי לא תבקש להיבחר מחדש.
מדוע שרה מכונה גאונה
הטענה לא יכולה להישען על בישול. וינר היא שפית מוכשרת, אך באירופה יש מאות כאלו; "גורמה השנה" הוא כבוד אמיתי ולא סימן לאינטלקט ייחודי. היא גם לא יכולה להישען על הישג פוליטי, שכן הפרויקט החקיקתי המרכזי שלה הובס.
מה שבאמת יוצא דופן הוא הארכיטקטורה של הקריירה שלה. וינר בנתה, ברצף, ארבעה דברים שרוב האנשים בונים רק אחד מהם - עסק של מסעדות, פרופיל שידור, חווה אורגנית עובדת, ומנדט חקיקתי - וכל אחד מהם סיפק את הלגיטימציה לבא בתור. הסעדה במוזיאונים מימנה את הנראות; הנראות מימנה את הקרן; החווה הפכה דעה על מזון למעמד המאפשר לדבר על חקלאות; ומעמד זה נשא אותה לתוך הפרלמנט, שם הירוקים מסרו לשפית טלוויזיה לשעבר את תפקיד המדווחת על תיק הסביבה שעליו הופעלו הלחצים הרבים ביותר בתקופת הכהונה. זה לא מזל. זו הסלמה מכוונת של אמינות במשך עשור, שבוצעה על ידי מישהי ללא כישורים רשמיים באף אחד מארבעת התחומים.
טיעון הנגד הוא אמיתי ויש להציגו. סלבריטאיות פותחת דלתות שכישרון לבדו לא פותח, והתהילה של וינר הקדימה את מומחיותה. קבוצת המסעדות שלה הסתיימה בחדלות פירעון. החקיקה שסימנה נכשלה. מבקרים במגזר החקלאי טוענים שעמדותיה בנושא חומרי הדברה משקפות שכנוע יותר מאשר היתכנות אגרונומית, וההצבעה בפרלמנט, לא משנה מה חושבים על הפוליטיקה שלה, הייתה נגדה. מה ששורד את כל זה הוא האיכות הבסיסית: יכולת יוצאת דופן לראות כיצד סמכות נבנית בחיים הציבוריים, ולבנות אותה באופן מכוון מנקודת התחלה לא מבטיחה. קראו לזה אינטליגנציה אסטרטגית ולא גאונות, והתיאור נכון.
מורשת
קרן שרה וינר עדיין מלמדת ילדים לבשל, וזה הדבר הכי פחות אופנתי וכנראה הכי עמיד שהיא בנתה. מאבק חומרי ההדברה שהובילה לא הסתיים בתבוסתה; הטיעונים שהיא הכריחה להכניס לפרוטוקול הפרלמנטרי - אזורי חיץ, יעדים מחייבים, ייעוץ חינם לחקלאים - נותרים התנאים שעל פיהם יתבצע הניסיון הבא. וינר עזבה את בריסל ב-2024 לאחר שהפסידה בהצבעה ושינתה את הדיון, וזו תוצאה נפוצה יותר לרפורמטורים ממה שהתיעוד בדרך כלל מודה בו.