רודולף אמנדוס פיליפי
רודולפו אמנדו (או רודולף אמנדוס) פיליפי (14 בספטמבר 1808 – 23 ביולי 1904) היה פלאונטולוג וזואולוג גרמני-צ'יליאני. פיליפי תרם בעיקר למדעי המלקולוגיה והפלאונטולוגיה, אך גם פרסם עבודה מרכזית על זבובאים (Diptera) של צ'ילה. נינו, רודולפו אמנדו פיליפי באניאדוס (1905–1969), היה גם הוא זואולוג.
חיים מוקדמים
פיליפי נולד בשרלוטנבורג, ברלין ליוהאן וילהלם אברהרד פיליפי, מבקר ממשלתי פרוסי, ולאשתו השלישית מריה אנה קרומווידה (נישאו ב-1806). לאב היו חמישה ילדים משני נישואים קודמים ופיליפי היה הבכור מהנישואים השלישיים. בשנת 1818, פיליפי, אחיו הצעיר ברנהרד אנום (1811–1852) ואמם נסעו לאיברדון-לה-בן, שווייץ, שם התחנכו במכון פסטלוצי שייסד יוהאן היינריך פסטלוצי (1746–1827). הלימודים כללו שימוש בפריטים מהטבע לצורכי הוראה ופיליפי החל לאסוף צמחים ופרפרים בגיל צעיר. המעבר נגרם בשל רומן שניהל אביהם עם עוזרת הבית והוביל להפרדת ההורים. השלושה חזרו לברלין ב-1822, שם למד פיליפי בגימנסיה המלכותית קוניגליכה גימנזיום צום גראואן קלוסטר (Königliche Gymnasium zum Grauen Kloster, נוסדה ב-1574) וב-1826 עבר לאוניברסיטת פרידריך-וילהלם בברלין (כיום אוניברסיטת הומבולדט), וסיים את לימודיו ב-1830. לימודיו כללו רפואה, כירורגיה, אנטומיה השוואתית, בוטניקה וזואולוגיה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בחרקים מסדרת התיקנאים (Orthoptera) של ברלין (Orthoptera Berolinensia). מחלת נשימה אילצה אותו לעזוב את ברלין ב-1830 לחלקים חמימים יותר של איטליה, שם טייל עם הגאולוגים פרידריך הופמן וארנולד אשר פון דר לינד, שחקרו את הר הגעש אטנה והר הגעש וזוב. פיליפי החל לבחון מאובנים במקום. הוא גם אסף רכיכות וקיים קשרים עם הכומר הבנדיקטיני והמלקולוג האיטלקי אמיליאנו גוטאדאורו (1759–1836) שעודד אותו ללמוד רכיכות. הוא חזר לזמן קצר לברלין כדי להשלים את לימודי הרפואה והוסמך כרופא ב-1833. לאחר מכן עבד כמורה בקאסל החל מ-1835. ב-1836 התחתן עם בת דודתו, קרולין קרומווידה, שהגיעה ממשפחה אמידה וקיווה שאמצעים אלו יאפשרו לו לחקור רכיכות.
קריירה מוקדמת
עבודתו המרכזית הראשונה על רכיכות המבוססת על אוספיו מסיציליה פורסמה ב-1836. עבור עבודה זו קיבל מדליה מהקיסר פרידריך וילהלם השלישי הודות להמלצתו של אלכסנדר פון הומבולדט. יחד עם 14 אחרים, הוא ייסד את האגודה להיסטוריה של הטבע (Vereins für Naturkunde) של קאסל באותה שנה. ב-1837 אובחן כסובל מדלקת ריאות ונאמר לו שעליו לעבור לאקלים יבש יותר. הוא עבר לסיציליה והתגורר שם במשך מספר שנים, תוך שהוא מחלים. הוא החל לאסוף רכיכות ברצינות, תוך שימוש באספן שהוכשר על ידי המלקולוג האיטלקי ארקאנג'לו סקאקי (1810–1893). ב-1840 חזר לקאסל, עם עצירה בנוישאטל שם פגש את לואי אגאסי. בקאסל יצר אינטראקציה עם המלקולוגים המקומיים, בהם קרל מנקה, שהחל להוציא את העיתון הראשון בגרמנית בתחום, Zeitschrift für Malakozoologie, בשנת 1844. הדבר הוביל לפרודוקטיביות מוגברת, והוא כתב מספר ספרים כולל Abbildungen (מונוגרפיות מאוירות), מה שהוביל לקבלת מדליה מהמלך החדש, הקיסר פרידריך וילהלם הרביעי. אחיו ברנהרד אנום פיליפי הפך בינתיים לסוחר מצליח והפליג לצ'ילה מספר פעמים, כשהוא מבצע אוספים עבור מוזיאונים. ברנהרד עבר לצ'ילה ב-1841 ועודד גרמנים להגר לפונטה ארנס, אזור שסייע להשתלט עליו, והוא מונה למושל מחוז מגלאנס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המעבר לצ'ילה
פיליפי נקלע למהפכות בגרמניה של 1848–1849, נתפס כליברל והיה נתון לאיומים. הוא נמלט מקאסל בעזרתו של מלקולוג אחר, פרידריך קרל לודוויג קוך (1799–1852), שבתו הייתה מאורסת לברנהרד. הוא הסתתר בקרלהוטה (ליד דליגסן, סקסוניה התחתונה) ועזב את גרמניה ב-20 ביולי 1851 על סיפונה של האונייה 'בוניטו' (Bonito). הוא השאיר את שאר משפחתו מאחור וקיבל מכתבי המלצה מאלכסנדר פון הומבולדט כדי לסייע במסעותיו בצ'ילה. ברנהרד נהרג בפונטה ארנס ב-1852. פיליפי ניהל בית ספר תיכון בוואלדיביה החל מ-1853, וכן מונה לפרופסור לזואולוגיה ובוטניקה באוניברסיטת צ'ילה (סנטיאגו), וכן למנהל המוזיאון להיסטוריה של הטבע שם. הוא נשלח גם למשלחת במדבר אטקמה. אשתו וילדיו של פיליפי עברו לצ'ילה ב-1856, אך אשתו מתה ב-1867 ושני ילדים מתו בצעירותם. הוא עבד על מספר ספרים בנושא היסטוריה של הטבע בצ'ילה ושיתף פעולה עם חוקרי טבע אירופאים נודדים כמו כריסטיאן לודוויג לנדבק, וכן עם מוזיאונים באירופה. פיליפי קיבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברלין ב-1890 ושני ב-1900. ביום הולדתו ה-90 נערכה לכבודו חגיגה באוניברסיטה עם תזמורת צבאית שניגנה את האופרה 'טנהויזר' של וגנר. פיליפי תיאר מספר מינים בטקסונים שונים, כולל שלושה מינים חדשים של לטאות דרום אמריקאיות. זמן קצר לאחר השלמת מונוגרפיה על הצפרדעים הצ'יליאניות ב-1904, הוא אובחן כסובל מדלקת ריאות, מה שהוביל למותו. יום אבל לאומי הוכרז למחרת וגופתו הוצבה לצפייה ציבורית וביקרו בה 10,000 איש. מסע הלוויה רתום לסוסים כלל 284 כרכרות ולאורך מסלולו עמדו 30,000 איש, כולל תלמידי בתי ספר, וכל הפרלמנט והקבינט הצ'יליאני נכחו בו. הוא נקבר בכנסייה הקתולית בסנטיאגו, שם פיליפי, בהיותו לותרני, נקבר בפינה שנקראה 'חצר המתנגדים'.
מורשת
פיליפי תיאר יותר מ-2,500 טקסונים חדשים של רכיכות (גם קיימות וגם מאובנות) ב-40 סוגים ושלוש משפחות, ויותר מ-425 מינים חדשים של זבובאים. נכון לשנת 2006, 1,670 מהמינים שתיאר נחשבים לתקפים, מתוכם 1,017 צמחים, 650 בעלי חיים ושלוש פטריות. למעלה מ-10% מהאנגיוספרמיים, הדו-חיים, סדרת ה-Dermaptera (אוזניוניים) וסדרת ה-Phasmatodea (מקלונאים) של צ'ילה תוארו לראשונה על ידי פיליפי. הוא גם תיאר את Cephaloptera tarapacana, מין חדש של טריגון מסדרת הטחנאים, שהתקבל מאוחר יותר כ-Mobula tarapacana.
מין של נחש, Tropidodipsas philippii, קרוי על שמו. בשנת 1897 פרסם הבוטנאי קרלוס לואיג'י ספגציני את Philippiella, סוג מונוטיפי של צמחים פורחים מארגנטינה וצ'ילה השייך למשפחת ה-Thymelaeaceae, שנקרא על שמו. המוזיאון לחקר רודולף אמנדוס פיליפי (Museo de la Exploración Rudolph Amandus Philippi) בוואלדיביה קרוי על שמו.
בנו הצעיר של פיליפי, פדריקו פיליפי (1838–1910), היה גם הוא זואולוג ובוטנאי.