רוזלין יאלו: הפיזיקאית ששקלה הורמונים
היא קיבלה עבודת מזכירות באוניברסיטת קולומביה כי זו הייתה הדרך היחידה שבה נערה יהודייה עם תואר בפיזיקה יכלה להיות קרובה למעבדה ב-1941. שלושים ושש שנים מאוחר יותר עמדה בסטוקהולם לאחר שהמציאה את הבדיקה שהפכה את אנדוקרינולוגיה המודרנית לאפשרית — טכניקה שהייתה בעלת ערך מסחרי כה רב עד שהיא ושותפה סירבו בכוונה לרשום עליה פטנט. רוזלין יאלו מדדה דברים שאף אחד לא היה יכול למדוד, והיא נתנה את השיטה במתנה.
האנטר קולג', בלי תשלום
היא נולדה כרוזלין סוסמן בברונקס ב-19 ביולי 1921, לסיימון סוסמן וקלרה זיפר, במשפחה יהודית. היא למדה בתיכון וולטון ואז בהאנטר קולג', שלא גבה שכר לימוד, וקיבלה תואר בפיזיקה בינואר 1941 נגד רצון משפחתה. "הייתי מלאת התרגשות מההישג של קריירה בפיזיקה," היא זכרה. "משפחתי, שהייתה פרגמטית יותר, חשבה שהמשרה הרצויה ביותר עבורי תהיה כמורה בבית ספר יסודי."
חשדה שכל בית ספר לתארים מתקדמים מכובד יסרב לאישה, היא עבדה כמזכירה — תחילה אצל ביוכימאי רודולף שנהיימר בקולג' לרופאים ומנתחים של קולומביה, ואצל מייקל היידלברגר — בתקווה שקרבה למחקר טובה מאי-קיומו. בספטמבר 1941 הציעה לה אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין משרת עוזר הוראה, משרה שנוצרה פחות מתוך פתיחות ויותר מכך שהמלחמה ריקנה את הקמפוס מגברים. היא הגיעה ומצאה את עצמה האישה היחידה מבין 400 חברי סגל ועוזרי הוראה, והסטודנטית הראשונה במחלקה מאז 1917. היא קיבלה את הדוקטורט שלה בפיזיקה גרעינית ב-1945.
ביוני 1943 היא נישאה לסטודנט חבר, אהרון יאלו, בנו של רב. הם שמרו על בית כשר והיו להם שני ילדים, בנימין ואלנה. היא לא האמינה בחלוקת חייה לחצי ביתי וחצי מקצועי; היא קשרה אותם יחד וציפתה שכולם יעמדו בקצב.
הברונקס VA
היא לימדה פיזיקה בהאנטר מ-1946 עד 1950, ותלמידיה כללו את הפיזיקאית לעתיד מילדרד דרסלהאוס. ב-1947 היא החלה לייעץ לבית החולים של המחלקה לענייני ותיקי מלחמה בברונקס, שרצתה לבנות תוכניות מחקר רפואיות סביב איזוטופים רדיואקטיביים שהפכו זמינים זה עתה מתשתית הגרעין של המלחמה. עד 1950 היא ציידה מעבדת איזוטופים רדיואקטיביים שם ועברה למחקר במשרה מלאה.
באותה שנה פגשה את שלמה ברסון, רופא שרואיין למשרה בבית החולים. הוא כבר הסכים לעבודה במסצ'וסטס. השניים נפגשו מצוין, והטילו זה על זה בעיות מתמטיות, והוא שינה את תוכניותיו. השותפות נמשכה עשרים ושתיים שנים והניבה את כל מה שאחד מהם זכור בזכותו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אינסולין, ומה שהוא חשף
שאלתם הראשונה הייתה על סוכרת. הם סימנו מולקולות אינסולין עם יוד-125 רדיואקטיבי ועקבו אחריהם בגוף, ומצאו משהו הפוך לתפיסה השלטת: חולי סוכרת שטופלו באינסולין מבקרים פיתחו נוגדנים נגד החלבון הזר, מה שאיט את ספיגתו. ההשלכה הקלינית המיידית הייתה שאינסולין אנושי ישרת חולים טוב יותר מאינסולין בקר — ממצא שעיצב את טיפול בסוכרת עשרות שנים לפני שאינסולין אנושי רקומביננטי היה קיים.
ההשלכה הגדולה יותר הייתה מתודולוגית, והיא העניקה ליאלו את שמה. אם הורמון מסומן ברדיואקטיביות ונוגדן מתחרים על קישור, ואם כמות ההורמון הלא מסומן בדגימת דם קובעת כמה מהגרסה המסומנת מוסטת, אז רדיואקטיביות מדידה הופכת לסרגל כמויות קטנות מדי למדידה, ראייה או גילוי כימי. זו הייתה בדיקת רדיו-אימונו-אסיי, שפותחה בסוף שנות ה-50. היא החלה עם אינסולין והורחבה במהירות להורמונים, ויטמינים, אנזימים ותרופות בכל תחום הרפואה, והפכה את אנדוקרינולוגיה מתחום של ניתוח לתחום של מדידה, ואפשר אבחון מוקדם במצבים שבהם עד אז התגלו רק כשהנזק כבר נעשה.
הערך המסחרי שלה היה ברור ועצום. יאלו וברסון סירבו לרשום עליה פטנט.
אחרי ברסון
ברסון נפטר ב-1972. יאלו המשיכה לעבוד ב-VA וקראה למעבדה על שמו, כך ששמו יופיע בכל מאמר שפרסמה לשארית קריירתה. היא הצטרפה למחלקת הרפואה בבית החולית מאונט סיני ב-1968 והפכה לפרופסורית מכובדת על שם שלמה ברסון שם.
הכבוד הגיע מאוחר ואז כולו בבת אחת. פרס אלי לילי הגיע ב-1961, פרס הגיירדנר הבינלאומי ב-1962, פרס קוך של האגודה לאנדוקרינולוגיה ב-1972, פרס ההישג המדעי של ה-AMA ב-1975 שניתן לאחר מותו לברסון. ב-1976 היא הפכה לאישה הראשונה — והפיזיקאית הגרעינית הראשונה — שקיבלה את פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי. באוקטובר 1977 היא חלקה את פרס נובל לפיזיולוגיה או רפואה עם רוז'ה גיימן ואנדרו שאלי, חצי מהפרס שלה על פיתוח בדיקת רדיו-אימונו-אסיי. היא הייתה האישה השנייה אי פעם שזכתה בקטגוריה זו והאמריקאית הראשונה שנולדה בארצות הברית. מדליית המדע הלאומית הגיעה ב-1988 והיכל התהילה הלאומי לנשים ב-1993. היא פרשה ב-1991.
תלמידיה המשיכו את השיטה החוצה. ג'ון אנג השתמש בבדיקת רדיו-אימונו-אסיי כדי לזהות אקסנדין-4 בארס של לטאת ג'ילה מונסטר ב-1992; הנגזרת הסינתטית שלו, אקסנאטיד, אושרה ב-2005 כמעכב הראשון של קולטן GLP-1, מחלקת התרופות ששולטת כיום בטיפול בסוכרת ובהשמנה.
למה קוראים לרוזלין גאונה
הייחוד של יאלו הוא העברה מושגית שכמעט אף אחד לא היה במקומו לבצע. היא הייתה פיזיקאית גרעינית שהבינה סמנים רדיואקטיביים ככלי עבודה, עובדת לצד רופא שהבין אימונולוגיה ושאלות קליניות; הבדיקה קיימת כי היא ראתה שנקישור ספציפי של נוגדן ניתן להפוך למכשיר מדידה כמותי על ידי האריתמטיקה של התחרות. זו פעולת המצאה אמיתית ולא גילוי — יצירת כלי שלא היה קיים — וההיקף שלה קשה להגזמה: חלק גדול מאנדוקרינולוגיה של המאה ה-20, ובדיקות הדם הרגילות של בתי חולים מודרניים, נובעים ממנה.
הטיעון הנגדי מורכב משלוש חלקים. העבודה הייתה של ברסון באותה מידה כמו שלה, והיא אמרה זו בעקשנות לשארית חייה; היה הוא חי היה בוודאות חלק בפרס. היא לא הייתה תאורטיקאית שיצרה פיזיקה חדשה, והגאונות שלה הייתה מוחלטת וכלי-עבודה — הנדסה מבריקה של רעיון ולא תמונה חדשה של הטבע. ושיפוטה מחוץ למעבדה היה לעיתים קרובות גרוע: היא התעלמה ממחסומים מבניים העומדים בפני נשים במדע למרות שקריירה שלה נוצצה על ידם בכל שלב, וטענה שהירידה במספר הנשים בפיזיקה לאחר המלחמה משקפת חוסר עניין, ואמרה על ארגוני תמיכה: "מטריד אותי שיש כעת ארגונים לנשים במדע, מה שאומר שהן חושבות שהן צריכות להיות מטופלות אחרת מהגברים. אני לא אישר." בכל זאת, היא הדריכה נשים צעירות. המוח שבנה את בדיקת רדיו-אימונו-אסיי היה מרשים וצר, והוא היה בטוח בעצמו באופן אכזרי בשני המצבים.
מורשת
יאלו נפטרה בברונקס ב-30 במאי 2011, בגיל 89. היא נקראה אם האנדוקרינולוגיה, והתווית הזו בערך הוגנת: היכולת של התחום לזהות הורמון בטווח פיקוגרם, ולא להתווכח האם הוא קיים, היא תרומתה. היא וברסון יכלו לרשום את הטכניקה ולהתעשר. במקום זאת, הם פרסמו אותה, ותוך עשור מעבדות ברחבי העולם השתמשו בה כדי למצוא מחלות מוקדם מספיק לטיפול.