הולגר ברנהרד ברונו מישוויצקי (Holger Bernhard Bruno Mischwitzky), שנולד בשנת 1942 בין כותלי כלא ריגה המרכזי, אימץ את שם הבמה המקצועי רוזה פון פראונהיים (Rosa von Praunheim) כהצהרה פוליטית. השם שילב את המשולש הוורוד ששימש לזיהוי הומוסקסואלים במחנות ריכוז נאציים עם השכונה בפרנקפורט שבה בילה את נעוריו, וסימן קריירה שהוגדרה על ידי אקטיביזם אינטרסקציונלי וקולנוע ניסיוני.
חיים מוקדמים וחינוך
מישוויצקי, שנולד במהלך מלחמת העולם השנייה, בילה את שנותיו הראשונות במזרח ברלין לפני שמשפחתו עברה למערב גרמניה בשנת 1953. הוא למד בבית הספר וולרשולה (Wöhlerschule) ולאחר מכן נרשם לאוניברסיטה לעיצוב אופנבך (Hochschule für Gestaltung Offenbach). הכשרתו הפורמלית הסתיימה באוניברסיטת ברלין לאמנויות, שם למד אמנות יפה. רק בשנת 2000 גילתה אמו המאמצת, גרטרוד מישוויצקי, את נסיבות לידתו, תגלית שאותה תיעד מאוחר יותר בסרטו משנת 2007 "שתי אמהות" (Two Mothers).
יסודות הקולנוע הקווירי
עד סוף שנות ה-60, הפך פון פראונהיים לקול ייחודי בתוך הקולנוע הגרמני החדש, ועבד לצד דמויות כמו אלפי מיקש (Elfi Mikesch). הופעת הבכורה שלו כבמאי כללה יצירות כמו "אחיות המהפכה" (Sisters of the Revolution) ו-"סמואל בקט" (Samuel Beckett). בשנת 1971, הוא זכה לפרסום בינלאומי עם הסרט "זה לא ההומוסקסואל שסוטה, אלא החברה שבה הוא חי" (It Is Not the Homosexual Who Is Perverse, But the Society in Which He Lives). סרט זה שימש כזרז לתנועת השחרור ההומוסקסואלית המודרנית במערב גרמניה ובשווייץ.
הפקה בינלאומית וסגנון
פון פראונהיים היה מעורב לעיתים קרובות בסצנה הקווירית האמריקאית, והפיק סרטים דוקומנטריים כמו "צבא של אוהבים או מרד הסוטים" (Army of Lovers or Revolt of the Perverts) והסרט שזכה בפרס הקולנוע הגרמני בשנת 1979, "טאלי בראון, ניו יורק" (Tally Brown, New York). סגנונו, המאופיין בעודפות ובקאמפ, שילב לעיתים קרובות דמויות נשיות חזקות. עבודות בולטות מאוחרות יותר כללו את המחזמר האינטרסקציונלי "עיר הנשמות האבודות" (City of Lost Souls) ו-"אניטה: ריקודי החטא" (Anita: Dances of Vice), שזכו לתשומת לב בפסטיבלי הסרטים הבינלאומיים בניו יורק ובשיקגו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הכרה ומורשת
לאורך קריירה שנמשכה למעלה מחמישה עשורים, ביים פון פראונהיים יותר מ-150 סרטים. הוא קיבל פרסים רבים, כולל פרס גרימה (Grimme-Preis), מצלמת הברלינאלה (Berlinale Camera) ומספר פרסי טדי (Teddy Awards). כחבר באקדמיה לאמנויות בברלין ובאקדמיה הגרמנית לקולנוע, הוא נותר פעיל למען המודעות לאיידס וזכויות קוויריות עד למותו בשנת 2025. הוא קבור בבית הקברות אלטר סנט מתאוס קירכהוף (Alter St.-Matthäus-Kirchhof) בברלין.
עובדות מהירות
- לידה: 1942, ריגה - מוות: 2025, ברלין - שם מקצועי: רוזה פון פראונהיים - השכלה: אוניברסיטת ברלין לאמנויות - יצירה בולטת: זה לא ההומוסקסואל שסוטה, אלא החברה שבה הוא חי - זכייה בפרס הקולנוע הגרמני: 1979 - מקום קבורה: אלטר סנט מתאוס קירכהוף, ברלין
שאלות שקוראים שואלים
### מה נתן השראה לשם רוזה פון פראונהיים?
הוא בחר בשם כדי להתייחס למשולש הוורוד שענדו הומוסקסואלים במחנות הריכוז הנאציים ולשכונת פראונהיים בפרנקפורט.
### כיצד גילה את שורשיו הביולוגיים?
אמו המאמצת סיפרה לו שהוא מאומץ בשנת 2000, ומאוחר יותר הוא חקר את מות אמו הביולוגית בבית חולים פסיכיאטרי, ותיעד את התהליך בסרטו משנת 2007 "שתי אמהות".