ריקארדיניו: הקוסם שהגדיר מחדש את הספורט
שישה חודשים לפני המשחק הגדול בחייו, ריקארדו פיליפה דה סילבה בראגה (Ricardo Filipe da Silva Braga) היה במיטת בית חולים בהחלמה מניתוח מורכב, ללא ודאות אם יוכל לשחק שוב. בספטמבר 2021, בגיל 36, הוא הניף את גביע העולם בפוטסל של פיפ"א כקפטן נבחרת פורטוגל והשחקן המצטיין של הטורניר. "ידעתי שתמיד אתחרט אם לא אזכה בגביע העולם", אמר לאחר מכן — שורת הסיום של קריירה שהוקדשה להפיכת הבלתי-אפשרי למובן מאליו, בעיטה אחת אחרי השנייה, מסירה עם העקב ומסירות ללא מבט.
הילד מבנפיקה
ריקארדיניו נולד ב-3 בספטמבר 1985, וצמח דרך מחלקות הנוער של ספורט ליסבואה א-בנפיקה (Sport Lisboa e Benfica), מוסד פורטוגזי הידוע יותר בעולם בזכות קבוצת הכדורגל שלו, אך שבפוטסל הפך לנקודת הזינוק עבור השחקן המעוטר ביותר בענף. בבנפיקה הוא זכה במספר אליפויות הליגה הפורטוגזית, גביעים מקומיים וגביע אופ"א לפוטסל בעונת 2009–10, כשהוא מבסס את מעמדו כשחקן מוכשר שלבש את החולצה מספר 10 ופעל באגף — עמדה שממנה יכול היה להפוך הגנה להתקפה מאולתרת ברגע. במהלך שנים אלו החלו האוהדים הפורטוגזים, ובהמשך עולם הפוטסל כולו, לכנותו "O Mágico" — הקוסם — כינוי שדבק בו לאורך שאר הקריירה ומעבר לה.
כיבוש שתי יבשות
בשנת 2010, עזב ריקארדיניו את פורטוגל ליפן, שם הצטרף לנאגויה אושנס (Nagoya Oceans). הוא זכה באליפויות הליגה היפנית (F. League) והפך לאחד הכוכבים המערביים הראשונים שהוכיחו כי סגנון משחקו מתאים לחלוטין לתרבות כדורגל שונה. הוא חזר לאירופה ב-2013 כדי לחתום באינטר מוביסטאר (Inter Movistar), מועדון ספרדי עם המשאבים והשאיפה לבנות קבוצת-על של ממש. במשך שבע עונות במדריד, זכה ריקארדיניו בשורה של תארים מקומיים בספרד ובשני גביעי ליגת האלופות בפוטסל של אופ"א, מה שביסס את אינטר מוביסטאר ככוח הדומיננטי בפוטסל המועדונים האירופי, ואת עצמו כשחקן שכל יריב בנה את הגנתו סביבו ועדיין לא הצליח לעצור. מאוחר יותר הייתה לו תקופה קצרה במועדון הצרפתי ACCS אנייר וילנב 92 לפני שחתם בריגה פוטסל קלאב (Riga Futsal Club) בלטביה, שם נותר שחקן פעיל ברמה גבוהה עד סוף שנות השלושים לחייו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שש פעמים הטוב בעולם
המדד שמשמש את מרבית אנשי הפוטסל כדי לתאר את הדומיננטיות של ריקארדיניו הוא פשוט: הוא נבחר לשחקן הפוטסל הטוב בעולם שש פעמים — ב-2010 ולאחר מכן בחמש שנים רצופות מ-2014 עד 2018 — שיא שאף שחקן אחר לא התקרב אליו, מה שהופך אותו לכדורגלן הפורטוגזי היחיד מכל סוג שזכה בתואר זה. אוסף הגביעים האישי שלו התרחב הרבה מעבר לפרס זה. הוא זכה בנעל הזהב כמלך השערים של גביע העולם בפוטסל ב-2016, לקח את כדור הארד בגביע העולם ב-2012, ונבחר לשחקן המצטיין של הטורניר — כדור הזהב — כאשר פורטוגל זכתה לבסוף בגביע העולם ב-2021. באליפות אירופה של אופ"א הוא נבחר לשחקן המצטיין ב-2007 ושוב לאחר הניצחון של פורטוגל ב-2018, וסיים כמלך השערים בכל הזמנים של התחרות, כולל שיתוף בתואר הכובש המוביל ב-2016 והובלה בלעדית ב-2018.
שערים שהפכו לסרטוני היילייטס בפני עצמם
הסימן המסחרי של ריקארדיניו לא היה רק הניצחון, אלא הדרך שבה הושג. ביצוע ה"רבונה" שלו מול רומניה ביורו 2018 והשערים שלו מול סרביה וספרד ביורו 2016 הופצו הרבה מעבר לקהל הרגיל של הפוטסל, ושותפו ככישרון טהור על ידי אוהדים שמעולם לא צפו בענף לפני כן. אותה משיכה חוצת גבולות — שחקן פוטסל שסרטוניו שותפו באותן פלטפורמות כמו שערי הפלא של כדורגלני עילית — היא חלק מהסיבה לכך שצופים השוו לעיתים קרובות את משחקו לשילוב בין האימפרוביזציה של רונאלדיניו ליעילות של מסי, למרות שפוטסל וכדורגל הם, ברוב ההיבטים הטכניים, ענפי ספורט שונים. פורטוגל העניקה לו את תואר מפקד מסדר הנסיך אנרי (Ordem do Infante D. Henrique) ומפקד מסדר ההצטיינות, הכרה ממלכתית רשמית שלעיתים רחוקות ניתנת לשחקני פוטסל.
הובלת פורטוגל להיסטוריה
הקריירה הבינלאומית בת 18 השנים של ריקארדיניו הגיעה לשיאה בהישג שחמק מהפוטסל הפורטוגזי במשך עשורים: תואר גביע העולם הראשון של המדינה בפוטסל של פיפ"א, בו זכתה בליטא בספטמבר 2021. הוא הוביל את הנבחרת כקפטן לאורך טורניר שנערך חודשים ספורים בלבד לאחר הניתוח והאשפוז שעבר, ונבחר לשחקן המצטיין של התחרות על הופעותיו במשחקים החשובים ביותר. הוא פרש מהנבחרת ומהפוטסל המקצועני שבועות לאחר אותו ניצחון, כשהוא בוחר לסיים את הקריירה בשיאה המילולי במקום לדעוך בתהליך איטי — החלטה נדירה יותר בספורט ממה שהיא צריכה להיות.
מדוע ריקארדיניו מכונה גאון
ה"גאונות" של ריקארדיניו אינה מטאפורה המושאלת בחופשיות מתחומים אחרים — היא מתארת מיומנות קוגניטיבית ספציפית וניתנת להוכחה: היכולת לעבד מגרש פוטסל דחוס ומהיר ולהפיק פתרון טכני — בעיטת עקב, רבונה, מסירה מטעה — ששחקני ההגנה יכלו לראות מגיע ועדיין לא הצליחו לעצור. חבריו לקבוצה ויריביו כאחד מתארים את משחקו כבנוי על הטעיה וראיית הנולד ולא על אתלטיות גולמית; בחירות המסירה שלו ניצלו באופן שגרתי הנחות הגנתיות שבריר שנייה לפני שבוצעו. זוהי צורה של יצירתיות יישומית וחשיבה מרחבית, קרובה יותר למה ששחקני שחמט או מאלתרים בג'אז עושים תחת לחץ זמן אמת מאשר לדומיננטיות אתלטית קונבנציונלית. הסייג הכנה הוא חשוב באותה מידה: ריקארדיניו פועל בתוך הפוטסל, ענף ספורט עם קהל עולמי קטן בהרבה ומאגר כישרונות רדוד יותר מאשר כדורגל, לכן ה"גאונות" שלו היא גאונות בתוך נישה ולא בזירה שנויה במחלוקת אוניברסלית — והתווית נשענת על מיומנות ואלתור תחת לחץ, לא על עבודה אינטלקטואלית במובן המסורתי. ובכל זאת, בתוך אותה נישה, הקונצנזוס בקרב הבוחרים שבחרו בו לשחקן הטוב בעולם שש פעמים, ובקרב האוהדים ששיתפו את שעריו מחוץ לענף לחלוטין, הוא שאף אחד מעולם לא תמרן את הגיאומטריה של מגרש הפוטסל בצורה אינסטינקטיבית כפי שהוא עשה.
מורשת
ריקארדיניו עוזב את הפוטסל עם קורות חיים שאף שחקן לא השתווה להם וסרטון היילייטס שהציג את הענף למיליונים שמעולם לא צפו במשחק לפני שראו את ה"רבונה" שלו. שמו כעת הוא קיצור דרך בתוך הענף לתיאור פסגת היכולת האישית, וגביע העולם שבו זכה בפעולתו האחרונה העניק לקריירה שנבנתה על כישרון את התואר היחיד שהיה חסר בה.