ריי צ'ארלס: האיש שחיתן את הכנסייה עם הבר
פרנק סינטרה כינה אותו "הגאון האמיתי היחיד בעסקי השעשועים", והתווית נדבקה כל כך חזק שהיא הפכה למותג. מה שצ'ארלס באמת עשה כדי להרוויח זאת היה מעשה של שחבור. בסוף 1954 הוא לקח את הצורה של מזמור גוספל, הניח עליו מילים חילוניות, והוציא את "I've Got a Woman". כנסיות היו מזועזעות. מוזיקת הנשמה התחילה שם.
גרינוויל, פלורידה
צ'ארלס נולד ב-23 בספטמבר 1930 באלבני, ג'ורג'יה, לביילי רובינסון, פועל, ולארתה רובינסון, כובסת, וגדל בגרינוויל, פלורידה. שני אירועים הגדירו את הילדות. אחיו הצעיר ג'ורג' טבע באמבט הכביסה של אמם בגיל ארבע, ובגיל ארבע או חמש החל צ'ארלס לאבד את ראייתו, והפך לעיוור לחלוטין בגיל שבע, ככל הנראה מגלאוקומה. אמו מתה באביב 1945, כשהיה בן ארבע עשרה. הוא כינה מאוחר יותר את שני המוותים הללו כשתי הטרגדיות הגדולות של חייו.
בית הספר לעיוורים
מ-1937 עד 1945 למד בבית הספר לפלורידה לחרשים ועיוורים בסנט אוגוסטין, ומה שקיבל שם לא היה נחמה אלא הכשרה קונסרבטוריונית. הוא למד פסנתר, סקסופון אלט, קלרינט, חצוצרה ועוגב. הוא למד רפרטואר קלאסי - באך, מוצרט, בטהובן, שופן, סיבליוס. מעל הכל הוא למד לקרוא ולכתוב מוזיקה בברייל, תהליך שדרש ממנו להרגיש קטע ביד אחת בזמן שניגן אותו בשנייה, כשהוא מחזיק את השאר בראשו. כל עיבוד שהכתיב מאוחר יותר ללהקה נשען על הרגל הזיכרון הזה.
הטיפוס
הוא עבר לטמפה ב-1947, כשהוא מעצב את עצמו מקרוב לפי נט קינג קול, ואז לסיאטל ב-1948, שם פגש את המפיק רוברט בלקוול והתיידד עם קווינסי ג'ונס הנער. "Confession Blues" הגיע למקום השני במצעד ה-R&B של בילבורד ב-1949. הוא התיישב בלוס אנג'לס ב-1950, וב-1952 אטלנטיק רקורדס קנתה את החוזה שלו תמורת 2,500 דולר. "Mess Around" ב-1953 היה להיט האטלנטיק הצנוע הראשון שלו; "I've Got a Woman" בסוף 1954 הגיע למקום השני ב-R&B ושינה את אוצר המילים של המוזיקה הפופולרית האמריקאית. "This Little Girl of Mine" ו-"A Fool for You" באו בעקבותיו ב-1955. ב-1958 הוא הקליט את אלבום הג'אז "The Great Ray Charles", הקליט את "Soul Brothers" עם הוויברפוניסט מילט ג'קסון, ואסף את זמרות הליווי שכינה מחדש הראלטס (Raelettes). ואז, ב-1959, "What'd I Say" - גוספל, ג'אז, בלוז ומקצב לטיני בתקליט אחד - הגיע למקום השישי במצעד הפופ ולמקום הראשון ב-R&B, להיט הפופ הראשון שלו בעשירייה הראשונה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ג'ורג'יה, נאשוויל ושליטה
המעבר ל-ABC ב-1960 קנה לו משהו נדיר יותר מכסף: הוא הפך לאחד המוזיקאים השחורים הראשונים שקיבלו שליטה אמנותית על ידי חברת תקליטים מרכזית. "Georgia on My Mind" היה הפרי הראשון וזכה בארבעה פרסי גראמי; "Hit the Road Jack" זכה בעוד אחד. עד 1961 הוא עמד בראש להקה גדולה והפך, במשך שנים, לאמן הג'אז הנמכר ביותר בצרפת. ואז ב-1962 הוא עשה את הדבר שאף אחד לא רצה שיעשה. "Modern Sounds in Country and Western Music" - כוכב R&B שחור ששר חומרים מנאשוויל בשיא ההפרדה הגזעית - הגיע לראש ה-Billboard 200, ו-"I Can't Stop Loving You" החזיק במקום הראשון במצעד הפופ במשך חמישה שבועות ובמצעד ה-R&B במשך עשרה. הוא הקים לייבל משלו, טנג'רין, באותה שנה. "Busted" ו-"Take These Chains from My Heart" באו בעקבותיהם ב-1963, "Let's Go Get Stoned" ב-1966, "Here We Go Again" ב-1967, וב-1972 את "America the Beautiful" המושפע מגוספל שברק אובמה יכנה מאוחר יותר "יצירת המוזיקה הפטריוטית ביותר שבוצעה אי פעם".
שבע עשרה שנים
צ'ארלס ניסה מריחואנה בגיל שמונה עשרה והיה מכור להרואין במשך שבע עשרה שנים. הוא נעצר ב-1955, שוב בהארלם ב-1958, ובאינדיאנפוליס ב-1961, שם קרס התיק בגלל צו פגום. בליל כל הקדושים 1964 הוא נעצר בנמל התעופה לוגן בבוסטון עם הרואין. הוא אושפז בבית החולים סנט פרנסיס בלינווד, קליפורניה, לגמילה, הודה באשמה, וקיבל עונש מאסר על תנאי של חמש שנים, ארבע שנות מבחן וקנס של 10,000 דולר. הוא מעולם לא השתמש שוב.
מדוע ריי מכונה גאון
הביטוי של סינטרה הוא המקור לתואר, וכדאי להיות כנים לגבי מה שהיה: מחמאה מעולם השעשועים, לא ניתוח, וכזו שהתעשייה הפכה מיד לאריזה. הגרסה הניתנת להגנה של הטענה צרה ומעניינת יותר. המעשה הקוגניטיבי המובהק של צ'ארלס היה שילוב מחדש של קטגוריות - הוא שמע שקילות מבנית בין צורות מוזיקליות שאמריקה של אמצע המאה התעקשה שהן הפכים, והיה לו האומץ לבצע את המיזוג מסחרית. הרמוניית גוספל תחת מילים על אישה. שירי קאנטרי ששר זמר R&B שחור ב-1962. מקצב לטיני בתוך בלוז של פסנתר חשמלי. כל אחד מאלה היה שיפוט לגבי מהי צורה באמת מתחת לתיוג החברתי שלה, וכל אחד היה נכון.
טיעון הנגד הוא שזה טעם ואומץ ולא אינטלקט. צ'ארלס לא היה תיאורטיקן; הוא לא המציא שום מערכת הרמונית ולא השאיר גוף של חדשנות טכנית כפי שעשה קולטריין. הוא היה סינתטיסט ו, מעל הכל, מבצע, והמבקר הנרי פלזנטס איתר את כוחו איפשהו מתחת לשפה לחלוטין: "זה או שירה של אדם שאוצר המילים שלו אינו מספיק כדי להביע את מה שבלבו ובמוחו או של אדם שרגשותיו עזים מדי לביטוי מילולי או מלודי קונבנציונלי מספק". מה שמטה את הכף בחזרה הוא האימון - ילד עיוור שקורא באך בברייל, מנגן בחמישה כלים, מעבד ללהקה גדולה מהזיכרון - והעקביות. הוא עשה את אותו סוג של שיפוט מבני נכון ולא פופולרי במשך חמישים שנה. הגרסה של בילי ג'ואל: "זה אולי נשמע כמו חילול הקודש, אבל אני חושב שריי צ'ארלס היה חשוב יותר מאלביס פרסלי".
מורשת
צ'ארלס זכה בשבעה עשר פרסי גראמי מתוך שלושים ושבע מועמדויות, חמישה מהם לאחר מותו, ולקח את פרס מפעל החיים ב-1987. הוא הציב שלושים ושלושה סינגלים ב-40 הגדולים של ה-Hot 100, שישים ואחד ב-40 הגדולים של ה-R&B ושמונה ב-40 הגדולים של הקאנטרי; עשר מהקלטותיו יושבות בהיכל התהילה של הגראמי. הוא היה בין המועמדים הראשונים להיכל התהילה של הרוק אנד רול ב-1986 וקיבל את פרסי מרכז קנדי באותה שנה, את המדליה הלאומית לאמנויות מביל קלינטון ב-1993, ואת פרס המוזיקה פולאר ב-1998. ג'ורג'יה אימצה את "Georgia on My Mind" כשיר המדינה הרשמי שלה ב-1979. הוא נפטר ב-10 ביוני 2004 בבוורלי הילס, בגיל 73, מסיבוכים של אי-ספיקת כבד; אלבומו האחרון, "Genius Loves Company", יצא לאחר מותו וזכה בשמונה פרסי גראמי. ב-2022 הוא הפך לאפרו-אמריקאי השלישי בלבד שנכנס להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי - שישים שנה אחרי התקליט שהפך זאת להכרחי.