רנביר קאפור: היורש חסר המנוחה של השושלת
כדי להתכונן לסרט "רוקסטאר" (Rockstar), עבר רנביר קאפור להתגורר עם משפחה מקהילת הג'אט בפרבר דלהי פיטמפורה כדי לספוג את דיבורם והתנהגותם, ולאחר מכן בילה שבועות באולפן של א.ר. רחמן (A.R. Rahman) עד שהרגיש שהגיטרה הפכה לחלק טבעי מידיו. עבור הסרט "ברפי!" (Barfi!), הוא למד את צ'ארלי צ'פלין, רוברטו בניני ואת סבו שלו כדי לגלם אדם שאינו יכול לשמוע או לדבר. זהו הפרדוקס של השחקן שנולד למשפחה המפורסמת ביותר בקולנוע ההינדי: הוא ירש את הכוכבות, ואז בילה את הקריירה שלו בניסיון להוכיח שהוא ראוי לה.
נולד לתוך שושלת קאפור
רנביר ראג' קאפור נולד ב-28 בספטמבר 1982 בבומביי, הדור הרביעי למשפחה קולנועית ששורשיה נטועים בעומק הקולנוע ההודי. אביו היה השחקן רישי קאפור, אמו השחקנית ניטו סינג, סבו היה השחקן והבמאי האגדי ראג' קאפור, וסבא-רבא שלו היה החלוץ פרית'וויראג' קאפור. בנות דודיו קאריסמה וקארינה קאפור הן כוכבות בזכות עצמן. הוא גדל בבית פנג'אבי חילוני, למד בבית הספר "בומביי סקוטיש" במהים, ודיבר בגלוי על ילדות סוערת שבילה על המדרגות מחוץ לחדרים שבהם הוריו רבו – חינוך מוקדם בצפייה ברגש אנושי מקרוב.
תקופת החניכות הארוכה
קאפור לא פשוט צעד לתוך סט צילומים. לאחר לימודיו במכללת H.R. למסחר וכלכלה, הוא עבר לניו יורק כדי ללמוד קולנוע בבית הספר לאמנויות חזותיות ומשחק שיטתי במכון לתיאטרון וקולנוע על שם לי שטרסברג, שם ביים שני סרטים קצרים של סטודנטים. בחזרתו למומבאי, שימש כעוזר במאי לסנג'אי לילה בהנסאלי בסרט "שחור" (Black, 2005), חוויה אותה כינה מפרכת ובעלת ערך רב. היה זה בהנסאלי שהשיק אותו כשחקן ראשי בדרמה הרומנטית מ-2007 "סאוואריה" (Saawariya) – כישלון מסחרי שעל אף זאת זיכה את קאפור בפרס פילמפייר לבכורה הגברית הטובה ביותר וגרם למבקר ראג'יב מסאנד לציין "איכות של כוכב... כל כך נדיר למצוא".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מציאת הטווח שלו
עלייתו הייתה מהירה. "תתעורר סיד" (Wake Up Sid, 2009) הפך להצלחה מפתיעה, וביחד עם הסרטים "Ajab Prem Ki Ghazab Kahani" ו-"Rocket Singh: Salesman of the Year", הוא זכה בפרס המבקרים לשחקן הטוב ביותר בטקס הפילמפייר ה-55. ב-"Raajneeti" (2010), דרמה פוליטית השואבת השראה מהמהאבהארטה ומהסנדק, הוא גילם יורש מסויג עם מה שמבקר אחד כינה "אמנות המינימליזם... הר געש מבעבע שלא ניתן לעצירה". הסרט הכניס 1.43 מיליארד רופי ברחבי העולם והוכיח שכוכב הילד הכריזמטי יכול לשאת באחריות.
שנות השיא
ואז הגיעה התקופה שהגדירה אותו. "רוקסטאר" (2011), בבימויו של אימטיאז עלי, זכה לשבחים כמעט פה אחד – עיתון אחד כינה זאת "אחת ההופעות המוצלחות ביותר של שחקן ראשי בקולנוע ההינדי" – והוא זכה בפרס השחקן הטוב ביותר בטקסי פילמפייר ה-57. "ברפי!" (2012), המשל הכמעט אילם של אנוראג באסו, הפך לסרטו הראשון שחצה את רף מיליארד הרופי בהודו, נבחר כנציג הרשמי של הודו לאוסקר, וזכה להשוואות לצ'פלין ב"גוון ובהשפעה" על ידי המגזין וראייטי (Variety). הסרט "Yeh Jawaani Hai Deewani" (2013), לצד דיפיקה פדוקון, הכניס 2.95 מיליארד רופי והפך אותו, לפי ה-"Economic Times", ל"שחקן הרווחי ביותר של דורו."
המדבר והקאמבק
תהילה לא הבטיחה להיטים. בין 2014 ל-2017 רצף של סרטים שאפתניים – "בומביי ולווט" (Bombay Velvet), "Tamasha", ההפקה הבעייתית "Jagga Jasoos" – לא הצליחו בקופות גם כאשר המבקרים העריכו את ההופעות, ועיתונאי סחר החלו להטיל ספק בבחירותיו. יוצא מן הכלל היה "Ae Dil Hai Mushkil" (2016), רומן של קאראן ג'והר על אהבה נכזבת שהפך לאחד הלהיטים ההינדיים הגדולים של אותה שנה. התחייה המלאה הגיעה עם "סנג'ו" (Sanju, 2018), הביוגרפיה של ראג'קומאר היראני על השחקן סנג'אי דאט, שבה קאפור התמסר כל כך עד ש-NDTV אמרו שהוא "משקיע מאמצים בדרכים אפקטיביות להפליא". הסרט הכניס מעל 5.79 מיליארד רופי והעניק לו פרס פילמפייר שלישי לשחקן הטוב ביותר. ב-2023 הסרט השנוי במחלוקת "אנימל" (Animal), בבימויו של סנדיפ רדי ואנגה, ליהק אותו כבן אלים ודוחה מוסרית; הגרדיאן כינה את התפקיד "אחד הנבלים בהיסטוריה של הקולנוע", ובכל זאת הסרט הכניס מעל 9 מיליארד רופי, הסכום הגבוה ביותר שלו אי פעם, וזיכה אותו בפרס פילמפייר רביעי לשחקן הטוב ביותר.
מדוע רנביר נחשב לגאון
הכישרון של קאפור הוא מלאכה, לא אינטלקט, וכדאי להיות מדויקים לגבי מה המלאכה הזו כוללת. הוא מתואר שוב ושוב כ"אחד השחקנים המגוונים והמוכשרים ביותר" של דורו, שחקן ש"הגדיר מחדש את המשחק בבוליווד על ידי אימוץ תפקידים לא שגרתיים". המיומנות הספציפית היא טבילה וטרנספורמציה: הוא למד דיאלקט וגוף של זר עבור "רוקסטאר", גילם חירשות ואילמות באמצעות ביטוי פיזי טהור ב"ברפי!", ועבור "סנג'ו", הוא שינה את עצמו לאורך השלבים השונים של חיים מפורסמים אחרים מבלי ליפול לחיקוי – NDTV תיאר אותו כמי ש"מטמיע את אישיותו בזו של הגיבור". מה שמייחד אותו, טוען פרופיל אחד, הוא היכולת "לאזן בין הצלחה מסחרית להופעות שזכו לשבחי הביקורת". הטיעון הנגדי הוא אמיתי ומועלה לעיתים קרובות. הוא קיבל לידיו את שם המשפחה המיוחס ביותר בתעשייה, והשיא המסחרי שלו אינו אחיד; חלק מהסרטים שזכו לשבחים הרבים ביותר שלו הפסידו כסף, ומבקרי "אנימל" טענו שהכריזמה נוצלה כדי להפוך דמות דוחה למושכת – הישג טכני שחלקם מצאו כבעייתי מבחינה מוסרית. "גאון" כאן הוא המשמעות הרגילה המיושמת לשחקנים: שליטה הבעתית יוצאת דופן וטווח רחב, לא מחשבה מקורית. במדד זה התואר ניתן להגנה; בכל מדד רחב יותר הוא מוגזם.
מורשת
ארבעה פרסי פילמפייר לשחקן הטוב ביותר, מקום ב-2026 ברשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר של המגזין "טיים", ודמויות שעווה בארבעה מוזיאוני מאדאם טוסו מסמנים קריירה שהפכה ירושה להישג. מחוץ למסך הוא שותף בבעלות על מועדון ליגת העל ההודית מומבאי סיטי FC, משחק בקבוצת כדורגל סלבריטאים לצדקה, ושימש כשגריר רצון טוב של אגודת Mijwan Welfare Society של שאבאנה אזמי להעצמת נשים. נשוי מאז 14 באפריל 2022 לשחקנית אליה בהאט, איתה הוא חולק בת, ראאה, שנולדה בנובמבר 2022, קאפור לוקח כעת על עצמו את הקנבסים הגדולים ביותר של הקולנוע – לורד ראמה בסרטו הדו-חלקי של ניטש טיווארי "ראמאיאנה" ואיחוד עם בהנסאלי בסרט "Love & War". הילד על המדרגות, שצפה, הפך לשחקן הנצפה ביותר של דורו.