פייר ז'נסן
פייר ז'ול סזאר ז'נסן (Pierre Jules César Janssen) (22 בפברואר 1824 – 23 בדצמבר 1907), הידוע בדרך כלל כז'ול ז'נסן, היה אסטרונום צרפתי אשר, יחד עם המדען האנגלי ג'וזף נורמן לוקייר (Joseph Norman Lockyer), נחשב למי שגילה את האופי הגזי של כרומוספירת השמש, ובמידה מסוימת של הצדקה, גם את היסוד הליום.
חיים, עבודה ותחומי עניין
ז'נסן נולד בפריז (במהלך הרסטורציה הבורבונית בצרפת) למשפחה משכילה. אביו, סזאר אנטואן ז'נסן (נולד בפריז, 1780 – 1860), היה קלרינטן ידוע ממוצא הולנדי/בלגי (אביו, כריסטיאנוס ז'נסן, היגר מבראבנט הוולונית לפריז). אמו, פולין מארי לה מואן (1789 – 1871), הייתה בתו של האדריכל פול גיום לה מואן.
פייר ז'נסן למד מתמטיקה ופיזיקה בפקולטה למדעים. הוא לימד בבית הספר התיכון 'ליסה שרלמאן' (Lycée Charlemagne) ב-1853 ובבית הספר לאדריכלות בשנים 1865–1871, אך מרצו הוקדש בעיקר למשימות מדעיות שונות שהוטלו עליו. כך למשל, בשנת 1857 נסע לפרו כדי לקבוע את קו המשווה המגנטי; בשנים 1861–1862 וב-1864, הוא חקר בליעה טלורית בספקטרום השמש באיטליה ובשווייץ; ב-1867 ערך ניסויים אופטיים ומגנטיים באיים האזוריים; הוא צפה בהצלחה בשני מעברי נוגה, זה של 1874 ביפן וזה של 1882 באוראן שבאלג'יריה; ונטל חלק בסדרה ארוכה של משלחות לצפייה בליקויי חמה, למשל בטראני, איטליה (1867), גונטור, הודו (1868), אלג'יר (1870), סיאם (1875), איי קרוליין (1883) ובאלקוסבר שבספרד (1905). כדי לצפות בליקוי של 1870, הוא נמלט מהמצור על פריז באמצעות כדור פורח. למרבה הצער, הליקוי הוסתר ממנו על ידי עננים.
בשנת 1874 המציא ז'נסן את 'האקדח של ז'נסן' או 'האקדח הצילומי', המכשיר שממנו צמחה הכרונופוטוגרפיה. מאוחר יותר שימשה המצאה זו את החוקרים כמו אטיין ז'ול מארה (Etienne Jules Marey) לביצוע תערוכות והמצאות.
גילוי ההליום
בשנת 1868 גילה ז'נסן כיצד לצפות בהתפרצויות שמש ללא ליקוי חמה. בעת שצפה בליקוי החמה של 18 באוגוסט 1868, בגונטור, מדינת מדרס (כיום באנדרה פרדש), הודו הבריטית, הוא הבחין בקווים בהירים בספקטרום של הכרומוספירה, המראים כי הכרומוספירה היא גזית. בספקטרום השמש הופיע, אם כי לא זכה להערה או תשומת לב מיידית, קו צהוב בהיר שנמדד מאוחר יותר באורך גל של 587.49 ננומטר. זו הייתה התצפית הראשונה בקו ספקטרלי מסוים זה, ומקור אפשרי אחד עבורו היה יסוד שטרם התגלה על פני כדור הארץ. מבהירות הקווים הספקטרליים הבין ז'נסן שניתן לצפות בספקטרום הכרומוספרי גם ללא ליקוי, והוא המשיך לעשות זאת.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ב-20 באוקטובר הקים ג'וזף נורמן לוקייר באנגליה ספקטרוסקופ חדש ועוצמתי יחסית. גם הוא צפה בספקטרום הפליטה של הכרומוספירה, כולל אותו קו צהוב. בתוך מספר שנים הוא עבד עם כימאי והם הגיעו למסקנה שהקו יכול להיגרם על ידי יסוד לא ידוע, לאחר שלא הצליחו להוכיח שמדובר בסוג חדש של מימן. זו הייתה הפעם הראשונה שיסוד כימי התגלה על גוף חוץ-ארצי לפני שנמצא על פני כדור הארץ. לוקייר והכימאי האנגלי אדוארד פרנקלנד (Edward Frankland) קראו ליסוד על שם המילה היוונית לשמש, ἥλιος (הליוס).
מצפי כוכבים
בליקוי החמה ההודי הגדול של 1868 שהתרחש בגונטור, ז'נסן גם הוכיח את האופי הגזי של ההתפרצויות האדומות ופיתח שיטה לצפות בהן בתנאי אור יום רגילים. אחת המטרות העיקריות של מחקריו הספקטרוסקופיים הייתה לענות על השאלה האם השמש מכילה חמצן אם לאו. תנאי מוקדם הכרחי היה חיסול וירטואלי של בליעת החמצן באטמוספירה של כדור הארץ, והפרויקט הנועז שלו להקמת מצפה כוכבים על פסגת המון בלאן נבע מהבנת היתרונות שניתן להפיק מהפחתת עובי האוויר דרכו יש לבצע תצפיות. מצפה כוכבים זה, שהיסודות שלו קובעו בקרח הקשה שנראה כחופה על הפסגה לעומק של מעל עשרה מטרים, נבנה בספטמבר 1893, וז'נסן, על אף היותו בן שישים ותשע, ביצע את העלייה ובילה ארבעה ימים בביצוע תצפיות.
בשנת 1875 מונה ז'נסן למנהל מצפה הכוכבים האסטרופיזיקלי החדש שהקימה ממשלת צרפת במדון (Meudon), ושם החל ב-1876 בסדרה המרהיבה של תצלומי השמש שאוגדו באטלס הגדול שלו 'אטלס של צילומי שמש' (Atlas de photographies solaires, 1904). הכרך הראשון של 'דברי הימים של מצפה הכוכבים במדון' (Annales de l'observatoire de Meudon) פורסם על ידו בשנת 1896. (ראו גם: הטלסקופ השובר הגדול של מדון)
ז'נסן היה נשיא 'האגודה האסטרונומית של צרפת' (Société Astronomique de France, SAF), האגודה האסטרונומית הצרפתית, בשנים 1895–1897.
ועידת המרידיאן הבינלאומית
בשנת 1884 נטל חלק בוועידת המרידיאן הבינלאומית.
מוות, כיבודים ומורשת
ז'נסן מת במדון ב-23 בדצמבר 1907 ונקבר בבית הקברות פר לשז בפריז, כאשר השם "J. Janssen" חקוק על מצבתו. במהלך חייו הוענק לו תואר אביר לגיון הכבוד והוא היה חבר חוץ של החברה המלכותית של לונדון.
מכתשים על מאדים ועל הירח קרויים על שמו. הכיכר הציבורית מול מצפה הכוכבים של מדון קרויה 'פלאס ז'ול ז'נסן' (Place Jules Janssen) על שמו. שני פרסים מרכזיים נושאים את שמו: פרס ז'ול ז'נסן של האגודה האסטרונומית הצרפתית, ומדליית ז'נסן של האקדמיה הצרפתית למדעים.
ז'נסן קרא לכוכב הלכת המינורי 225 הנרייטה, שגילה יוהאן פליזה, על שם אשתו, הנרייטה.