פאולו סוזה: שני גביעי אירופה, ארבעה-עשר מועדונים
במאי 1996 זכה פאולו סוזה בליגת האלופות עם יובנטוס (Juventus). שנים-עשר חודשים לאחר מכן הוא זכה בתואר פעם נוספת עם בורוסיה דורטמונד (Borussia Dortmund) – בגמר נגד יובנטוס. רק מרסל דסאי (Marcel Desailly) הצליח לזכות בשני גביעי אירופה ברצף עם קבוצות שונות, וסוזה עשה זאת כשהוא הדמות הפחות נוצצת על כר הדשא: קשר אחורי ללא מהירות, עם שני שערים בלבד ב-78 הופעות במדי יובנטוס, ומוניטין בקרב מאמנים שהיה גבוה משמעותית מהמוניטין שלו בקרב האוהדים. הוא בילה את עשרים וחמש השנים שחלפו מאז בניסיון להפוך את אותה הבנת משחק לקריירת אימון, עם תוצאות שנעות בין זכייה בארבעה תארים בעונה אחת לפיטורין לאחר תשעה משחקים בלבד בתפקיד.
ויזאו, והתפקיד שעיצב מחדש
הוא נולד ב-30 באוגוסט 1970 בוויזאו (Viseu), שבאזורי ההר המרכזיים של פורטוגל, וצמח במועדון רפזנסס (Repesenses) לפני שבנפיקה (Benfica) קלטה אותו לאקדמיה שלה ב-1986. גובהו היה 1.77 מטרים והוא היה איטי, מה שבתנאי הכדורגל של סוף שנות ה-80 היה אמור להגביל אותו. במקום זאת, הוא הפך לנציג הפורטוגזי המובהק של ה-trinco – הקשר האחורי – ובתהליך זה, שינה את האופן שבו התפקיד נתפס.
ה-trinco הישן נהג להרוס. סוזה עשה זאת גם כן, אך הוא גם בנה: הוא היה פליימייקר אחורי בעל ראיית משחק ושליטה מצוינות, חרוץ, אינטליגנטי טקטית ורב-גוני מספיק כדי להיות יעיל בשני צידי המגרש. ההשוואה שביצעו בני דורו הייתה לפאולו רוברטו פלקאו (Paulo Roberto Falcão). את מה שחסר לו במהירות החליף סוזה במיקום – הוא הגיע למקום שבו הכדור עמד להיות, במקום לרדוף אחרי המקום שבו הכדור היה.
הוא רשם 110 הופעות במדי בנפיקה בין 1989 ל-1993, זכה בליגה הפורטוגלית בעונת 1990–91 ובגביע הפורטוגלי כעבור שנתיים. אחר צהריים אחד באפריל 1993 הוא מצא את עצמו בעמדת השוער לאחר שהשוער של בנפיקה הורחק, וזהו סוג הפרט ששורד בקריירה שמתועדת אחרת במונחים טקטיים מופשטים. לאחר מכן הגיעה עונה בספורטינג ליסבון (Sporting CP), לצד לואיס פיגו (Luís Figo) וקראסימיר באלאקוב (Krasimir Balakov), אך היא לא הניבה דבר.
טורינו ודורטמונד
יובנטוס החתימה אותו ב-1994 והוא היה מרכזי בשנתיים הטובות ביותר בהיסטוריה המודרנית של המועדון: זכייה בסרייה א' בעונת 1994–95, בגביע האיטלקי, בסופר קאפ האיטלקי, ולאחר מכן בליגת האלופות בעונת 1995–96. הוא עזב מיד לבורוסיה דורטמונד וזכה שוב באותו תואר בעונת 1996–97, כשהוא מוסיף את הגביע הבין-יבשתי ב-1997 ואת הסופר קאפ הגרמני.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סוף הקריירה היה שקט יותר – אינטר מילאנו (Inter Milan), תקופת השאלה בפארמה (Parma), פנאתינאיקוס (Panathinaikos), אספניול (Espanyol) – והוא סיים עם 355 הופעות מקצועניות ותשעה שערים. בנבחרת פורטוגל הוא רשם 51 הופעות בין הופעת הבכורה שלו נגד ספרד בינואר 1991 ועד שנת 2002, מבלי להבקיע. הוא זכה באליפות העולם לנוער של פיפ"א (FIFA) עם הנבחרת עד גיל 20 ב-1989, הטורניר שהטביל את "דור הזהב", והוא שיחק ביורו 1996 וביורו 2000, שבו סיימה פורטוגל במקום השלישי. הוא היה בסגל למונדיאל 2002 אך לא שותף.
הנווד
קריירת האימון החלה בקווינס פארק ריינג'רס (Queens Park Rangers) בנובמבר 2008 והסתיימה שם חמישה חודשים ועשרים ושישה משחקים מאוחר יותר, בעקבות טענות כי הדליף מידע רגיש. בסוונסי סיטי (Swansea City) הוא עשה את עבודתו הטובה ביותר באנגליה, כשסיים במקום השביעי בעונת 2009–10, הדירוג הגבוה ביותר של המועדון מזה עשרים ושבע שנים. לסטר סיטי (Leicester City) שכרה אותו ביולי 2010 ופיטרה אותו ב-1 באוקטובר לאחר ניצחון אחד בלבד בתשעה משחקים.
מה שקרה לאחר מכן ביסס את הדפוס שמגדיר אותו. בווידאוטון (Videoton) הוא זכה באליפות הונגריה בעונת 2011–12 והדיח את טרבזונספור (Trabzonspor) מאירופה בדו-קרב פנדלים ביום הולדתו ה-42 – "יום ההולדת היפה בחיי", אמר. במכבי תל אביב הוא זכה באליפות ישראל בעונתו היחידה. בבאזל (Basel) הוא זכה בליגת העל השוויצרית בעונתו היחידה. שנתיים בפיורנטינה (Fiorentina) לא הביאו תארים; שנה בטיאנג'ין קואנג'יאן (Tianjin Quanjian), כמחליפו של פאביו קנבארו (Fabio Cannavaro), גם היא לא הביאה תארים; שמונה עשר חודשים בבורדו (Bordeaux) הניבו סיום במקום השנים-עשר והתפטרות על רקע מחלוקות עם ההנהלה.
פולין שכרה אותו בינואר 2021 והדברים השתבשו באופן פומבי. יורו 2020 הסתיים בשלב הבתים למרות שלושה שערים של רוברט לבנדובסקי (Robert Lewandowski); הפסד 2–1 להונגריה עלה לפולין במקום מדורג במוקדמות המונדיאל; והוא עזב ב-29 בדצמבר 2021, כשהוא משלם פיצויים כדי להתיר את חוזהו, שעות ספורות לפני שחתם בפלמנגו (Flamengo). העיתונות הפולנית העניקה לו כינוי שדבק בו – Siwy Bajerant, ה"משדל האפור" או "המדבר חלקלקות האפור".
בפלמנגו הוא החזיק מעמד שישה חודשים והפסד בגמר הקריוקה (Carioca). בסלרניטנה (Salernitana), אותה לקח בפברואר 2023 כשהקבוצה במאבקי ירידה, הוא רשם את עבודתו המוערכת ביותר: רצף של עשרה משחקים ללא הפסד, הישרדות בליגה במקום החמישה-עשר, ותיקו 1–1 נגד נאפולי (Napoli) ב-30 באפריל שדחה לזמן קצר את זכייתם בסקודטו (Scudetto) הראשון מזה שלושים ושלוש שנים. הוא פוטר באוקטובר שלאחר מכן. ביוני 2024 הוא מונה למאמן שבאב אל-אהלי (Shabab Al Ahli) בדובאי וזכה בארבעה תארים בעונתו הראשונה, כולל בליגת העל של איחוד האמירויות.
מדוע פאולו נחשב לגאון
המילה דבקה בסוזה מסיבה אחת ספציפית: הוא ממשיך לזכות באליפויות בליגות אליהן הגיע זה עתה, במדינות שאת הכדורגל שלהן לא הכיר קודם לכן. הונגריה ב-2012, ישראל ב-2014, שווייץ ב2015, איחוד האמירויות ב-2025 – ארבעה תארים לאומיים בארבע מדינות, שלושה מהם בעונת הבכורה. זה אינו מזל; זו הוכחה לשיטה הניתנת להעברה, אותה מיומנות שהפכה אותו לקשר אחורי שחשב שני מהלכים קדימה במקום תיקול אחד קדימה. לאורך כל קריירת המשחק שלו הוא תואר כאינטליגנטי טקטית, ורקורד האימון שלו מעיד כי תיאור זה היה מדויק.
טיעון הנגד הוא בלתי נמנע ומשמעותי. שום מקור לא מכנה אותו גאון. בחמש הליגות הבכירות באירופה הוא לא זכה בדבר: פוטר לאחר תשעה משחקים בלסטר, שנתיים ללא תארים בפיורנטינה, מקום שנים-עשר בבורדו, ופיטורין מסלרניטנה. הוא הועזב מקווינז פארק ריינג'רס בשל טענות על הדלפת מידע. העבודה בפולין הייתה כישלון ציבורי שהקנה לו כינוי לעגני והסתיימה בכך שקנה את דרכו החוצה מהחוזה כדי לקחת תפקיד בשכר גבוה יותר. ארבעה-עשר מקומות עבודה בשיש עשרה שנים הם רקורד של אדם שנשכר בשל רעיונותיו ומשוחרר לפני שניתן לבחון אותם. הקריאה הכנה ביותר היא שסוזה הוא הוגה טקטי מקורי באמת, ששיטתו עובדת הכי מהר בליגות שבהן פער הכישרונות גדול, ושמעולם לא קיבל – או החזיק – בזמן הנדרש כדי להוכיח זאת במקום קשה יותר.
מה הוא משאיר אחריו
מורשתו של סוזה כשחקן מובטחת ובלתי מורגשת במקצת: הוא האיש שהפך את הקשר האחורי הפורטוגזי ליוצר, ואחד מבודדים של כדורגלנים שזכו בגביעי אירופה עוקבים עם מועדונים שונים. מורשת האימון שלו עדיין נכתבת בדובאי, שם ארבעה תארים בעונה אחת שיקמו מוניטין שנפגע קשות בוורשה. הוא בגיל חמישים וחמש, בדיוק מה שהיה בגיל עשרים וחמש – שחקן שערכו ברור לאנשים שחוקרים את המשחק ונתון לוויכוח תמידי בקרב כל השאר.