אולף שולץ: האיש השקט ונקודת המפנה
ב-27 בפברואר 2022, שלושה ימים לאחר שכוחות משוריינים רוסיים חדרו לאוקראינה, ניצב הפוליטיקאי הפחות-מופגן בגרמניה על דוכן הבונדסטאג והפך שבעים שנות מדיניות לאומית. אולף שולץ כינה זאת "Zeitenwende" (נקודת מפנה היסטורית) והכריז על השקעה של מאה מיליארד אירו בכוחות המזוינים של מדינה שבמשך שני דורות סירבה להחזיק צבא משמעותי. היה זה השינוי המשמעותי ביותר במדיניות הביטחון הגרמנית מאז האיחוד, שהוגש בקול המונוטוני והטכני שהקנה לו את הכינוי "שולצומט" (Scholzomat). שלוש שנים לאחר מכן הוא סיים את תפקידו לאחר התוצאה הגרועה ביותר של מפלגתו מאז המלחמה.
המבורג
שולץ נולד ב-14 ביוני 1958 באוסנברוק (Osnabrück) וגדל ברלשטדט (Rahlstedt), בקצה המזרחי של המבורג. הוריו עבדו בתעשיית הטקסטיל; שני אחיו הצעירים הפכו לרופא מרדים וליזם טכנולוגי. הוא סיים את לימודיו התיכוניים (Abitur) בשנת 1977, למד משפטים באוניברסיטת המבורג והחל לעסוק כעורך דין לענייני עבודה – ההכשרה המקצועית הזו חשובה, שכן כך הוא גם ניהל את המדינה: בזהירות, בגישה חוזית, ובחוסר רצון לומר בפומבי דבר שעלול לצוטט נגדו בעתיד.
הוא הצטרף למפלגת ה-SPD בגיל שבע-עשרה, בשנת 1975, ועמד בראש הסוציאליסטים הצעירים בין 1982 ל-1988, כשהוא מחזיק בעמדות השמאליות משמעותית מהזרם המרכזי של המפלגה. מאוחר יותר תיאר עמדות אלו כטעויות, מבלי להרחיב. היעדר ההרחבה היה בעצמו מאפיין מובהק שלו.
השולצומט
הוא נכנס לבונדסטאג ב-1998 כנציג המבורג-אלטונה ושימש לזמן קצר כסנאטור לענייני פנים של המבורג בשנת 2001, תקופה שסומנה בשערורייה סביב מתן כפוי של חומרים מעוררי הקאה לסוחרי סמים חשודים. בין השנים 2002 ל-2004 היה מזכ"ל ה-SPD תחת גרהרד שרדר (Gerhard Schröder), בתפקיד ההגנה על "אג'נדה 2010" (Agenda 2010) בפני מפלגה זועמת. הוא עשה זאת באמצעות חזרה על הניסוח המוסכם ללא שינוי עד שהמראיין ויתר, ועיתונאים גרמנים הטבילו אותו בשם "שולצומט".
המשמעת השתלמה. כשר העבודה בממשלתה הראשונה של אנגלה מרקל (Angela Merkel) בין 2007 ל-2009, הוא החזיק בתיק העבודה במהלך המשבר הפיננסי. לאחר מכן ניהל את המבורג כראש עירייה ראשון החל מ-2011, לאחר שזכה בבחירות באותה שנה עם 48.3 אחוזים, ועד 2018 – תקופה שנקטעה בשל הפרות הסדר האלימות סביב ועידת ה-G20 ב-2017 שהביא לעיר. בין 2018 ל-2021 כיהן כסגן הקנצלרית ושר האוצר תחת מרקל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקנצלר הבלתי-צפוי
הוא לא היה היורש המובן מאליו לשום דבר. הוא ניצח בבחירות 2021 בכך שהיה המועמד שהכי פחות דמה לסיכון בסיומן של שש-עשרה שנות מרקל – שר האוצר שכיהן בממשלתה, שהציע המשכיות בגוון סוציאל-דמוקרטי. ב-8 בדצמבר 2021 הוא הושבע לתפקיד – מבלי להזכיר את אלוהים, בהיותו לותרני שעזב את הכנסייה – בראש הקואליציה הפדרלית הראשונה מסוג "רמזור" (מפלגת ה-SPD, הירוקים וה-FDP).
נקודת מפנה (Zeitenwende)
עשרה שבועות לאחר מכן החלה המלחמה, והקנצלרות של קואליציית רפורמות מתונה הפכה לניהול משבר אירופי.
מאזן התגובה משמעותי. שולץ עצר את פרויקט נורד סטרים 2 (Nord Stream 2), צינור הגז שמפלגתו עצמה הגנה עליו במשך עשור. הוא הקים קרן מיוחדת בסך 100 מיליארד אירו עבור הבונדסוור (Bundeswehr). גרמניה הפכה, לפי דברי הממשלה הפדרלית עצמה, לתומכת הגדולה ביותר של אוקראינה מלבד ארצות הברית – מבחינה פוליטית, כלכלית, הומניטרית וצבאית, מה שכלל בסופו של דבר גם טנקי לאופרד 2 (Leopard 2) לאחר חודשים של היסוס גלוי. לאחר ניתוק הגז הרוסי, ממשלתו בנתה מסופי גז טבעי נוזלי במהירות שיא, הבטיחה אספקה מקטר ומנורווגיה, והכפילה את קצב התרחבות האנרגיה המתחדשת. שלוש חבילות סיוע בשווי כולל של 300 מיליארד אירו סייעו למשקי הבית אל מול מחירי האנרגיה והמזון.
ניהול הקואליציה
המאזן המקומי מלא יותר ממה שמוניטין שלו מרמז. שכר המינימום עלה ל-12 אירו לשעה, מה שהשפיע על יותר משישה מיליון עובדים. קצבאות הילדים, מענקי הסטודנטים והפנסיות עלו; הפנסיות במזרח ובמערב גרמניה הגיעו לשוויון בפעם הראשונה מאז האיחוד. ה"דויטשלנדטיקט" (Deutschlandticket) הפך את התחבורה הציבורית הארצית לזמינה במחיר אחיד. חוק הגירה לעובדים מיומנים פתח נתיבים חוקיים לעובדים תוך הידוק ההגירה הבלתי סדירה, ו"ברית גרמניה" (Germany Pact) עם המדינות תקפה את עיכובי התכנון שחונקים את התשתית הגרמנית. חוק הגנת אקלים חדש איפס את יעדי 2030.
שום דבר מזה לא החזיק את הקואליציה מאוחדת. פסיקת בית המשפט החוקתי פערה חור של 60 מיליארד אירו בתקציב הממשלה, מיתון ומחסור בדיור נמשכו, וה-FDP והירוקים לא הצליחו להסכים על אופן המימון של הצעדים. ב-6 בנובמבר 2024 פיטר שולץ את שר האוצר שלו, כריסטיאן לינדנר (Christian Lindner), והקואליציה קרסה. בבחירות הבזק של 23 בפברואר 2025 הגיעה ה-SPD למקום השלישי עם התוצאה הגרועה ביותר שלה בעידן שלאחר המלחמה, מאחורי ה-CDU של פרידריך מרץ (Friedrich Merz) ומפלגת ה-AfD. מרץ הפך לקנצלר ב-6 במאי 2025.
מדוע אולף מכונה גאון
כמעט אף אחד לא מכנה את שולץ גאון, והוא יהיה האחרון לעודד זאת. הגרסה הכנה של הטענה צרה ומעניינת יותר: הוא ניחן ביכולת יוצאת דופן לקבל החלטה גדולה מאוד בשקט, ואז לספוג את הביקורת על כך שעשה זאת לאט.
ה-Zeitenwende הוא הדוגמה לכך. בתוך שבעים ושתיים שעות מהפלישה, סוציאל-דמוקרט שמפלגתו בנתה את זהותה בין היתר על התקרבות למוסקבה, ביטל את הצינור, מימן את הצבא, והחל לשלוח נשק כבד לאזור מלחמה – בתוך קואליציה הכוללת מפלגה שמקורה בתנועת השלום, מבלי לאבד אותה באותו רגע. זו אינה רטוריקה או חזון; זו היכולת לשנות עמדה לחלוטין ללא התיאטרון שמלווה בדרך כלל שינוי כזה, וזה בדיוק הסיבה שהדבר שרד את המגע עם חברי מפלגתו. ההרגל שלו כעורך דין לא לומר דבר עד שהדברים מוסכמים, שזכה ללעג בשנות ה"שולצומט", הוא אותו כלי עבודה.
המקרה הנגדי כבד. ההיסוס לגבי טנקי הלאופרד גרם לגרמניה להיראות מסויגת אפילו בעת שעשתה יותר מכל מדינה אירופית אחרת, ועלה לברלין בנקודות זכות שהרוויחה בפועל – כישלון תקשורתי עם השלכות אסטרטגיות. הוא מעולם לא הסביר את ה-Zeitenwende לבוחרים בשפה שהם יכלו לחזור עליה. הוא התמודד עם שאלות מתמשכות לגבי התנהלותו בפרשת הונאת המס "CumEx" משנותיו בהמבורג ובנושא "Wirecard" מתקופתו במשרד האוצר. מעל לכל, הוא לא הצליח להחזיק את ממשלתו שלו, ואת המפלגה שהוביל לשלטון הוא הוביל לתבוסתה הגרועה ביותר לאחר המלחמה. גאונות היא המילה הלא נכונה. עמידה בלחץ, משולבת בחוסר יכולת כמעט מוחלט לשכנע, קרובים יותר למציאות.
מורשת
שולץ נשוי לפוליטיקאית מה-SPD בריטה ארנסט (Britta Ernst) ומתגורר בפוטסדאם (Potsdam); הוא חבש רטייה על עינו לתקופה ב-2023 לאחר פציעת ריצה, מה שהניב את התמונות הזכורות ביותר של תקופת כהונתו, דבר שאומר הרבה על יחסיו עם המצלמה. מה שהוא מותיר אחריו מוצק יותר מכפי שעזיבתו רמזה: גרמניה מתחמשת, מערכת אנרגיה שנותקה מרוסיה תוך שנה, שכר מינימום של 12 אירו, שוויון פנסיות בין מזרח למערב, ומדינה שגילתה שהיא יכולה לשנות את דעתה לגבי השאלה הבסיסית ביותר בפוליטיקה שלה. הוא היה הקנצלר שעשה את הדבר הקשה ולא הצליח לקבל על כך את הקרדיט.