אינזו ניטובה: בנו של הסמוראי שהפך לדיפלומט קוואקר
אינזו ניטובה הוא הקוואקר היחיד הידוע שזכה לכבוד על שטר לאומי — דיוקנו אושר לשטר ה-5,000 ין של יפן בשנת 1981 — הישג יוצא דופן לאיש שנולד למשפחת סמוראים וחונך על קוד המוסר של החרב. הוא החזיק תואר דוקטור מאוניברסיטה גרמנית, ניהל רפורמות בייצור סוכר במושבה יפנית, כתב את הספר שהכיר את המערב לרעיון הבושידו, ובילה שש שנים כאחד מהבכירים שבלא-אירופאים בחבר הלאומים. מעטים מאנשי המאה ה-20 זכו לנוע בצורה כה חלקה בין העבר הפיאודלי של יפן המייג'י לבין המוסדות המתהווים של הדיפלומטיה הבינלאומית.
בנו היתום של סמוראי
ניטובה נולד ב-1 בספטמבר 1862, במחוז איווטה, בנו של משפחת סמוראים ששירתה את שבט מוריוקה. ילדותו התאפיינה באובדן מוקדם: אביו מת כשהיה בן חמש, אמו כשהיה בן שלוש עשרה, וכבנם הצעיר מבין שמונה ילדים, הוא גודל על ידי דודו לאחר ששני הוריו נפטרו. בגיל שלוש עשרה הוא נכנס לבית הספר לאנגלית בטוקיו, שם פגש לראשונה את הנצרות ואת השפה האנגלית — חשיפה מוקדמת שעיצבה את שארית חייו האינטלקטואליים. הוא המשיך למכללה החקלאית הטרייה שהוקמה בסאפורו, וסיים את לימודיו בשנת 1881 תחת השפעתו המתמשכת של המחנך האמריקאי ויליאם ס. קלארק, שסגל המוסד ארגן את האתיקה המקראית לתוכנית הלימודים של בית הספר גם לאחר שקלארק עצמו חזר לארצות הברית.
חינוך אמריקאי וגרמני
ניטובה למד באוניברסיטת טוקיו לזמן קצר לפני שעזב את יפן בשנת 1884 כדי להמשיך את לימודיו בארצות הברית, כשנרשם למכללת אלגני ולאחר מכן לאוניברסיטת ג'ונס הופקינס. מאוחר יותר הוא השלים דוקטורט באוניברסיטת האלה בגרמניה, והתמחה בכלכלה חקלאית — תחום שהעניק לו הכשרה טכנית קפדנית בתחום רלוונטי ישירות לכלכלה המתמרקת של יפן. הוא המשיך להחזיק בתוארי דוקטור בחקלאות ובמשפטים, הישג פורמלי יוצא דופן לחוקר של תקופתו, שהפך גם לסופר ספרותי פעיל ודיפלומט.
מומר לקוואקר, נישואין טרנס-פסיפיים
בג'ונס הופקינס, בגיל 22, המיר ניטובה את דתו לקוואקריזם, והצטרף לפגישה השנתית של בולטימור — פנייה רוחנית מכרעת לאיש שגדל במסורת לוחמים שמעט מאוד היה משותף לה עם הפציפיזם הקוואקרי. בשנת 1890 הוא נשא לאישה את מרי פטרסון אלקינטון, בתו של איש עסקים קוואקרי בולט מפילדלפיה; משפחתה התנגדה בתחילה לשידוך, מכיוון שזה דרש את מעבר בתם ליפן, אך לבסוף נעתרה. הנישואין עגנו את ניטובה בין שתי תרבויות לצמיתות — חוקר יפני עם אשה אמריקאית קוואקרית וזהות דתית שנבנתה כמעט כולה מחוץ למסורות הדומיננטיות של מולדתו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כלכלן חקלאי ומנהל קולוניאלי
בשובו ליפן בשנת 1891, ניטובה הפך את הכשרתו בכלכלה חקלאית לשימוש ישיר, והרפורמות הטכניות שלו במושבה היפנית טייוואן עזרו, לפי הדיווחים, להגדיל את ייצור הסוכר שם פי שישה תוך עשור — הישג טכנוקרטי מרשים, אם כי שירת ממשלה קולוניאלית שהוציאה משאבים משטח שסופח בכוח, ולא תוכנית כלכלית טייוואנית עצמאית אמיתית. במקביל, הוא בנה קריירה אקדמית ביפן, כשהוא מחזיק בקתדרות במכללה החקלאית בסאפורו ובאוניברסיטה הקיסרית בטוקיו, כיהן כנשיא המייסד של אוניברסיטת נשים נוצרית בטוקיו, ועמד בראש בית הספר העליון הראשון בין השנים 1906 ל-1913, על פי פילוסופיית חינוך שכינה "אישיות".
בושידו והגשר בין האוקיינוסים
היצירה המפורסמת ביותר של ניטובה, "בושידו: נשמת יפן", שפורסמה בשנת 1900, הציגה את הקוד האתי של מעמד הסמוראים לקהל קוראים מערבי שלא הכיר אותו היטב, והפכה לספר שאחראי ביותר להכנסת המילה "בושידו" לשיח האנגלי על יפן. התיאור הרומנטי והמסודר של ניטובה את האתיקה הסמוראית נבקר מאז על ידי היסטוריונים כיותר בנייה אידיאליסטית, שנועדה להסביר את יפן באופן אמפתי לקוראים מערביים, מאשר תיאור היסטורי קפדני של אופן חייהם האמיתי של הסמוראים — אך השפעתו על תפיסת המערב את יפן הייתה עצומה וממושכת. ניטובה דחף את אותו משימת גישור ישירות: כפרופסור הראשון בתוכנית החילופין של קרנגי בין ארצות הברית ליפן, הוא נשא 166 הרצאות לכ-40,000 מאזינים בלבד בשנת 1911, ומאוחר יותר טבע את הביטוי "גשר בין האוקיינוסים" כדי לתאר את מטרת חייו.
מחנך, דיפלומט, מדינאי
מעמדו הבינלאומי של ניטובה הגיע לשיאו במינויו לתפקיד סגן המזכיר הכללי של חבר הלאומים, תפקיד בו כיהן במחצית הראשונה של שנות ה-20, ובו עזר להקים את הוועדה הבינלאומית לשיתוף פעולה אינטלקטואלי של חבר הלאומים, שהייתה קודמת למה שיהפוך מאוחר יותר לאונסק"ו. הוא חזר ליפן כדי ליהנות מבחירה לבית האצולה בשנת 1927, ולאחר מכן עמד בראש מועצת יפן במכון יחסי האוקיינוס השקט, ונשאר פעיל כתומך בחינוך נשים ובטיפוח טיפול רפואי אוניברסלי לאורך קריירתו המאוחרת. הוא מת ב-15 באוקטובר 1933, בגיל 72, לאחר שהתמוטט בוויקטוריה, קנדה, במהלך מסע הקשור לעבודתו הבינלאומית; יותר משלושת אלף אנשים השתתפו בטקס הזיכרון שלו בטוקיו.
מדוע אינזו נקרא גאון
התירוץ לניטובה כפולימת אינטלקטואלי אמיתי הוא חזק במיוחד בין דמויות תקופתו: כלכלן חקלאי מכון עם דוקטורט גרמני שגם כתב את הספר המשפיע ביותר בשפה האנגלית המסביר את האתיקה היפנית למערב, בנה והנהיג מספר אוניברסיטאות, ועלה לאחד התפקידים הבכירים הזמינים ללא-אירופאי בתוך חבר הלאומים, כל זאת בעודו ממיר את דתו לאמונה מערבית מיעוטית שהציבה אותו בעימות עם מורשתו הסמוראית. הטווח הזה — מדע טכני, כתיבה ספרותית, ניהול אוניברסיטה ודיפלומטיה בינלאומית, שנשמר לאורך ארבעה עשורים ושני חצי כדורי ארץ — הוא מה שמקנה לו את התווית כשהיא נמצאת בשימוש, וההחלטה של יפן להציב את פניו על שטר הכסף שלה משקפת שיפוט לאומי שהישגיו היו יותר מאקלקטיים בלבד. הטיעון הפוך הכנה מסבך שניים מהישגיו המזוהים עמו יותר מאשר את טווחו הכללי: הצלחתו המפורסמת בחקלאות בטייוואן שירתה ממשלה קולוניאלית שהוציאה משאבים משטח שסופח בכוח, וספרו המפורסם ביותר נמתח בידי היסטוריונים מאוחרים יותר כמצאת מסורת אמפתית ולא כהיסטוריה קפדנית, יותר רלוונטית כדיפלומטיה מאשר כמחקר. גאון, במקרה של ניטובה, מתאר רוחב ומיומנות גישור יותר מאשר שיפוט מושלם בכל תחום שנגע בו.
מורשת
החיים שלאחר המוות של ניטובה היו יוצאי דופן באופן מוסדי לחוקר: גני זיכרון הנושאים את שמו קיימים באוניברסיטת קולומביה הבריטית ובעיר הולדתו מוריוקה, "בושידו" עדיין בדפוס יותר ממאה שנה לאחר פרסומו, וההחלטה של יפן להציג אותו על שטר ה-5,000 ין הפכה אותו לקוואקר היחיד שהופיע על שטר הכסף של מדינה. הוא נזכר פחות על כל ניצחון בודד מאשר על רוחב הגשר הבלתי סביר שניסה לבנות בין מורשת יפנית פיאודלית לבין המוסדות הבינלאומייסטיים של המאה ה-20.