ניקולאי סמיונוב
ניקולאי ניקולאייביץ' סמיונוב (Nikolay Nikolayevich Semyonov; ברוסית: Никола́й Никола́евич Семёнов; 15 באפריל 1896 – 25 בספטמבר 1986) היה פיזיקאי וכימאי סובייטי. סמיונוב זכה בפרס נובל לכימיה לשנת 1956 עבור עבודתו על מנגנון השינוי הכימי.
חיים וקריירה
סמיונוב נולד בסרטוב באפריל 1896, בנם של ילנה דמיטרייבה וניקולאי אלכסנדרוביץ' סמיונוב. הוא סיים את המחלקה לפיזיקה באוניברסיטת פטרוגרד (1913–1917), שם היה תלמידו של אברם פדורוביץ' יופה (Abram Fyodorovich Ioffe). לאחר סיום לימודיו באוניברסיטת סנקט פטרבורג הממלכתית, עבד סמיונוב כעוזר ומרצה בטומסק במכון הטכנולוגי של אוניברסיטת טומסק, שם פרסם את מאמר המחקר הראשון שלו ב-1916. ב-1918 עבר לסמרה, שם גויס לצבא הלבן של קולצ'ק ב-1919 במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, אם כי קיבל דחיית שירות לצורכי הוראה והצליח להימנע משירות צבאי. בדצמבר באותה שנה הוא גויס לשירות הקשר של הצבא האדום. לאחר שחרורו בחורף 1920, קיבל סמיונוב עבודה באוניברסיטאות בפרם ובטומסק. לאחר המלחמה חזר סמיונוב לפטרוגרד וקיבל לידיו את המעבדה לתופעות אלקטרוניות של המכון הפיזיקלי-טכני של פטרוגרד, תוך שהוא ממשיך לנסוע מדי פעם לטומסק וכן נפגש לעיתים עם גורמים רשמיים ממוסקבה. הוא הפך גם לסגן מנהל המכון.
בשנת 1921 נישא לפילולוגית מריה בורייש-ליברובסקי (תלמידתו של ז'ירמונסקי). היא נפטרה כעבור שנתיים. ב-15 בספטמבר 1924 נישא ניקולאי לאחייניתה של מריה, נטליה ניקולאייבנה בורצב. נולדו להם שני ילדים, בן בשם יורי ובת בשם לודמילה.
במהלך תקופה קשה זו, סמיונוב, יחד עם פיוטר קפיצה (Pyotr Kapitsa), גילה דרך למדוד את השדה המגנטי של גרעין אטומי (1922). מאוחר יותר המערך הניסיוני שופר על ידי אוטו שטרן וולטר גרלך ונודע בשם ניסוי שטרן-גרלך.
בשנת 1925, סמיונוב, יחד עם יעקב פרנקל, חקר את הקינטיקה של עיבוי וספיחה של אדים. בשנת 1927 חקר יינון בגזים ופרסם ספר חשוב, "כימיה של האלקטרון". ב-1928 יצר יחד עם ולדימיר פוק (Vladimir Fock) תיאוריה של פריקה תרמית משבשת של דיאלקטרים.
בשנת 1927 חקר סמיונוב את היינון של גזים ואת הכימיה של האלקטרון. בשנת 1928 יצר עם ולדימיר פוק את התיאוריה של פריקה משבשת של דיאלקטרים.
הוא הרצה במכון הפוליטכני של פטרוגרד ומונה לפרופסור בשנת 1928. בשנת 1931 ארגן את המכון לכימיה פיזיקלית של האקדמיה הסובייטית למדעים (שעבר לצ'רנוגולובקה ב-1943) והפך למנהלו הראשון. בשנת 1932 הפך לחבר מלא באקדמיה הסובייטית למדעים.
הרעיונות של סמיונוב יושמו במדע התגובה ובייצור תגובות פולימריזציה. הרעיונות שלו מיושמים גם במחקרים קטליטיים במערכות ביולוגיות.
סמיונוב נישא לנטליה ניקולאייבנה סמיונוב ויחד נולדו להם בן ובת. סמיונוב נפטר ב-25 בספטמבר 1986 במוסקבה ונקבר בבית העלמין נובודוויצ'י.
עבודות משמעותיות
עבודתו הבולטת של סמיונוב על מנגנון השינוי הכימי כוללת ניתוח ממצה של יישום תיאוריית השרשרת לתגובות מגוונות (1934–1954) וחשוב מכך, לתהליכי בעירה. הוא הציע תיאוריה של הסתעפות מנוונת, שהובילה להבנה טובה יותר של התופעות הקשורות לתקופות השהיה של תהליכי חמצון. הוא הקדיש את רוב הקריירה שלו להתמקדות ופיתוח תחום תגובות השרשרת הכימיות.
סמיונוב כתב שני ספרים חשובים המתארים את עבודתו. "קינטיקה כימית ותגובות שרשרת" פורסם ב-1934, עם מהדורה אנגלית ב-1935. זה היה הספר הראשון בברית המועצות שפיתח תיאוריה מפורטת של תגובות שרשרת לא מסועפות ומסועפות בכימיה. "כמה בעיות של קינטיקה כימית וריאקטיביות", שפורסם לראשונה ב-1954, עודכן ב-1958; קיימות גם מהדורות באנגלית, אמריקאית, גרמנית וסינית. הוא חתן פרס נובל לכימיה הסובייטי/רוסי היחיד, שקיבל את פרס נובל לכימיה (יחד עם סר סיריל נ. הינשלווד) על עבודתו ב-1956.
סמיונוב היה זמן רב תומך של המפלגה הקומוניסטית וברית המועצות. לאחר שכתב העת "Bulletin of the Atomic Scientists" האשים את ברית המועצות בצנזורה מדעית כבדה ב-1953, הוא היה שותף לכתיבת התגובה הסובייטית שהכחישה את כל ההאשמות. הוא מוכר גם כחותם המפורסם ביותר על מכתב פומבי של מדענים סובייטים לנשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון בשנת 1971, על אי-שביעות רצון ממשפט הרצח של אנג'לה דייוויס.
סמיונוב הכשיר את הכימאי האורגנו-מתכתי הרוסי אלכסנדר שילוב, שגילה הפעלה של קשר פחמן-מימן (C-H) בזרז פלטינה.
הוקרה ופרסים
- מסדר לנין, תשע פעמים (כולל 1945, 1953, 1956, 1966, 1971, 1976, 1981)
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →- חבר כבוד של החברה הכימית הבריטית (1943)
- עיטור הדגל האדום של העמל (1946)
- חבר כבוד של האקדמיה ההודית למדעים (1954)
- חבר חוץ של החברה המלכותית של לונדון (1958)
- חבר האקדמיה הגרמנית למדעים לאופולדינה (1959)
- חבר כבוד של האקדמיה ההונגרית למדעים (1961)
- חבר כבוד של האקדמיה למדעים של ניו יורק (1962)
- חבר חוץ של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (1963)
- חבר כבוד של האקדמיה הרומנית (1965)
- גיבור העמל הסוציאליסטי, פעמיים (1966, 1976)
- עיטור מהפכת אוקטובר (1986)
- מדליית יובל "לציון 100 שנה להולדת ולדימיר איליץ' לנין"
- חבר כבוד של האקדמיה הסובייטית למדעים (1932)
סמיונוב היה גם דוקטור לשם כבוד של מספר אוניברסיטאות: אוקספורד (1960), בריסל (1962), לונדון (1965), האוניברסיטה הטכנית של בודפשט (1965), המכון הפוליטכני של מילאנו (1964) ואחרות.
מורשת
- בשנת 1990, המכון לכימיה פיזיקלית ע"ש סמיונוב של האקדמיה הרוסית למדעים נקרא על שם נ. נ. סמיונוב;
- בשנת 1994 נחשף לוח זיכרון לכבודו של ניקולאי ניקולאייביץ' סמיונוב על הבניין הראשי של האוניברסיטה הפוליטכנית הממלכתית של סנקט פטרבורג (רחוב פוליטכניצסקאיה 29);
- לוח הזיכרון מותקן על חזית הבניין הראשי של המכון לפיזיקה וטכנולוגיה ע"ש א. פ. יופה בסנקט פטרבורג (רחוב פוליטכניצסקאיה 26).
- ב-27 ביולי 1996, אחד הרחובות במחוז המנהלי הדרום-מערבי של מוסקבה בשטח מחוז יוזנויה בוטובו קיבל את השם רחוב האקדמאי סמיונוב;
- בסרטוב, אחד הרחובות נקרא על שם סמיונוב;
- בטיומן, אחד הרחובות נקרא על שם סמיונוב;
- לוח זיכרון מותקן על הבית במוסקבה ברציף פרונזנסקאיה 24, שם בילה סמיונוב את שנות חייו האחרונות;
- לנשיאות האקדמיה הרוסית למדעים יש ועדה לפיתוח המורשת המדעית של האקדמאי נ. נ. סמיונוב;
- מטוס איירבוס A321 (VQ-BOI) של חברת התעופה "אירופלוט" נקרא "נ. סמיונוב";
- ב-5 באפריל 2019, במוסקבה בשטח האוניברסיטה הלאומית למחקר גרעיני "MEPhI", הוצב אנדרטה על ידי הפסלת אלכסנדרה מירונובה;
- בתחילת אפריל 2022, נחשפה אנדרטה לאקדמאי ניקולאי סמיונוב במוסקבה ברחוב קוסיגין, בית 4.