ניל דונלד וולש: רב-המכר מאוהל
בראשית שנות ה-90 התגורר מנהל רדיו לשעבר בגיל העמידה באוהל בג'קסון הוט ספרינגס (Jackson Hot Springs) מחוץ לאשלנד, אורגון, כשהוא מלקט פחיות אלומיניום כדי להתפרנס. שרפה כילתה את רכושו, נישואיו הסתיימו ותאונת דרכים גרמה לשבר בצווארו. בשנת 1995 פרסם ספר המציג דו-שיח עם אלוהים. הספר שהה במשך 135 שבועות ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס. עשרים ושמונה ספרים ושלושים ושבע שפות לאחר מכן, "שיחות עם אלוהים" (Conversations with God) נותר אחד התופעות המוציאות לאור בתחום הרוחניות המצליחות ביותר מבחינה מסחרית במאה ה-20 – ואחד השנויים ביותר במחלוקת.
האיש שלפני הספר
ניל דונלד וולש נולד ב-10 בספטמבר 1943 וגדל כקתולי במשפחה שלפי דבריו עודדה חקירה רוחנית ולא דיכאה אותה. הוא למד תיאולוגיה השוואתית באופן לא רשמי במשך שנים, ללא תעודות אקדמיות בתחום.
חיי העבודה שלו לפני שהפך לסופר היו חילוניים לחלוטין ובתחום התקשורת בלבד: הוא היה מנהל תוכניות בתחנת רדיו, עורך מנהל בעיתון, ועבד בשיווק וביחסי ציבור. לעובדה זו יש משמעות גדולה מכפי שנראה במבט ראשון. וולש בילה עשורים במקצועות שהמיומנות המרכזית בהם היא לדעת מה הקהל יקבל וכיצד לנסח זאת כדי שיקבל זאת. יהיה אשר יהיה "שיחות עם אלוהים", זוהי עבודתו של אדם עם עשרים שנות הכשרה מקצועית בהעברת מסרים.
הכל בבת אחת
הקריסה הייתה מקיפה ומהירה: שרפה, גירושין, שבר בצוואר, ולאחר מכן חוסר בית. הוא חי באוהל, אסף פחיות, ובסופו של דבר מצא עבודה כמנחה תוכנית אירוח ברדיו לפני שהחל לכתוב.
הביוגרפיה שלו בלתי נפרדת מהאופן שבו התקבל הספר. מסר על נגישותו של האלוהי נתפס אחרת כאשר נושאו הפיק אותו מנקודת השפל ולא מדוכן דרשות, והאוהל בג'קסון הוט ספרינגס הפך לחלק מהסמכות של הטקסט.
הספר
"שיחות עם אלוהים" הופיע בשנת 1995 והתבנה כדו-שיח: וולש שואל, וקול שמזוהה כאלוהים עונה. וולש נזהר מאוד לגבי הטענה שהוא טוען לגביו. הוא מתאר את היצירה ככזו שקיבלה השראה מאלוהים ולא ככזו שנתקבלה בתקשור – הבחנה שמרככת את הקביעה במידה ניכרת, ושאותה המבקרים תפסו בדרך כלל כהתחמקות והתומכים ככנות.
התוצאה המסחרית הייתה יוצאת דופן. הספר הראשון שהה ברשימת הטיימס במשך 135 שבועות. שישה ספרים נוספים שלו הגיעו לרשימה זו. ה-Christian Courier מדווח על מכירות של "שיחות עם אלוהים" בהיקף של יותר משבעה מיליון עותקים, ומציין ש-"ידידות עם אלוהים" (Friendship with God) נכנס לרשימת הטיימס תוך שלושה שבועות מפרסומו – נתון המעיד על המכונה שנבנתה סביבו עד אז לא פחות מאשר על הספר עצמו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מה הוא אומר, ומי מתנגד
ההנחה המרכזית של וולש היא מוניסטית: שכולנו אחד עם אלוהים ועם החיים. המסקנה המעשית שהוא מדגיש היא שירות – "הדרך המהירה ביותר ליישם כל דבר בחייך היא לעזור לאחרים ליישם אותו."
ההתנגדויות התיאולוגיות היו עקביות וספציפיות. הביקורת של ה-Christian Courier מתמקדת בחוסר עקביות פנימית לא פחות מאשר בכפירה: שאלוהים של וולש מוצג בצורה לא מכובדת – המאמר מצטט משפט אלוהי כביכול, "מה אתה רוצה?! אני זקן!" – שלטענת המבקר סותר את טבעו הנצחי של אלוהים. באופן מהותי יותר, הוא מזהה סתירה במרכז המערכת: נאמר שהאל של וולש מלמד ש-"אין הבחנה בין טוב לרע", ובכל זאת הוא מורה למאמינים לסלוח על חטאים. "איך אפשר 'לסלוח' על 'אשליה' בלבד?" שואל המבקר. אותה ביקורת טוענת שהדוקטרינה של וולש בדבר סליחה עצמית מבטלת את הצורך בהתגלמותו של ישו, ושהמסגרת המוסרית שלו מכניסה מבחינה לוגית את היטלר לגן עדן. הוא פוטר את קהל קוראיו כ-"אנשים בורים" הנמשכים לדברים "יוצאי דופן, אפילו מוזרים."
שורה אחרונה זו ראויה לסימון כפי שהיא: פולמוס ממקור מחויב דוקטרינרית. הביקורות המבניות – שמערכת השוללת הבחנות מוסריות אינה יכולה להשתמש באופן עקבי בשפת הסליחה – עומדות על הלוגיקה שלהן והן אלו שמגיניו של וולש התקשו ביותר לענות עליהן.
תעשייה
מה שבא אחרי הספר הראשון היה מיזם. וולש הקים את Humanity's Team כדי להפיץ את מה שהוא מכנה הרוחניות החדשה, וב-2008 ייסד את The School of the New Spirituality, Inc. כדי לפרסם ספרי הדרכה. הוא כתב יחד את הסרט Indigo משנת 2003 עם ג'יימס טוויימן (James Twyman), בבימויו של סטיבן סיימון (Stephen Simon), והופיע בו כסבא. הסרט "שיחות עם אלוהים" (Conversations with God: The Movie) יצא לאקרנים בארצות הברית ב-27 באוקטובר 2006 ובקנדה ב-10 בנובמבר, והגיע ל-DVD בפברואר 2007. הוא הופיע ב-"הסוד" (The Secret) (2006), הסרט שהגדיר את הפריחה של "חוק המשיכה" בעשור ההוא, ובסרטים דוקומנטריים ותוכניות טלוויזיה רבות בין 2007 ל-2015. ה-Christian Courier מדווח על דמי הרצאה של עד 725 דולר להופעה.
תקרית Beliefnet
בשנת 2008 פרסם וולש פוסט באתר Beliefnet.com שכותרתו "הפוך, או צד ימין למעלה?" המכיל פסקה בת שש שורות הזהה כמעט למאמר שכתבה קנדי צ'אנד (Candy Chand) ופורסם עשר שנים קודם לכן במגזין Clarity. הפרטים תאמו עד לילד בשם ניקולס – בגרסה של וולש, בנו שלו.
הוא התנצל בפומבי וייחס את הפרק לזיכרון כוזב, באומרו שהוא מצא את האנקדוטה בקובצי מחשב ישנים והשתכנע שהיא חוויה שלו. הוא פרש מרשימת הסופרים של Beliefnet. צ'אנד ערערה על הסברו.
קשה להתעלם מהתקרית, כיוון שהיא נוגעת ישירות למנגנון שכל מכלול עבודתו של וולש תלוי בו. סמכותו נשענת על תיאור מקורן של מילים מסוימות שהגיעו אליו – וכאן יש מקרה מתועד שבו הוא, לפי הסברו שלו, טעה בכנות וחשב שמילותיו של מישהו אחר הן חוויותיו שלו.
מדוע ניל נקרא גאון
הטענה שנויה במחלוקת ומסחרית, וכל התייחסות כנה חייבת להתחיל משם. וולש מתואר כגאון בעיקר בעותקי שיווק, במעגלי הרצאות ועל ידי קוראים שמצאו את הספרים כמשני חיים – לא על ידי תיאולוגים, פילוסופים או חוקרי דת, שרובם התעלמו ממנו או תקפו אותו. אין ספרות אקדמית המתייחסת אליו כאל הוגה מקורי.
הגרסה שניתן להגן עליה של הטענה היא טענה על תקשורת ולא על רעיונות. התיאולוגיה הממשית של וולש – אימננטיות אלוהית, אחדות כל ההוויה, האופי האשלייתי של ההפרדה – אינה חדשה; היא מנסחת מחדש עמדות שנמצאו לאורך הוודיאנטה, המיסטיקה הנוצרית והמחשבה החדשה של המאה ה-19. מה שהוא עשה שאף אחד אחר בדורו לא הצליח לעשות היה למצוא לכך צורה: הדו-שיח בגוף שני, באנגלית מדוברת אמריקאית רגילה, שבו הקורא אינו שומע הרצאה אלא מאזין מהצד. בחירה צורנית זו היא הסיבה לכך ששבעה מיליון עותקים נמכרו. ההכרה, בשנת 1995, שקהל המונים רוצה את האינטימיות של שיחה ולא את הסמכות של דרשה הייתה פעולת תובנה אמיתית – התובנה של איש תקשורת מקצועי.
הטיעון שכנגד כבד. הרעיונות שאולים והמערכת אינה עקבית פנימית בדרכים שמבקרים זיהו במדויק. הטענה להשראה אלוהית אינה ניתנת להפרכה ויש לה עניין כספי. ותקרית הפלגיאט ב-2008 הדגימה, לפי הסברו שלו, תחושה לא מהימנה לגבי מקור החומר שלו. "גאון" היא מילה שהמוציאים לאור שלו משתמשים בה ביתר קלות מאשר עמיתיו.
מורשת
וולש חי בדרום אורגון עם אשתו אם קלייר (Em Claire), משוררת, ויש לו תשעה ילדים. ספריו נותרים בדפוס בשלושים ושבע שפות, ו-Humanity's Team ממשיך לפעול. יש להבינו לא כתיאולוג אלא כסופר הרוחני הפופולרי והיעיל ביותר מבחינה מסחרית בתקופתו – אדם שלקח רעיון מוניסטי עתיק, הניח אותו בצורה של שיחה, ומכר אותו למיליונים.