נביל אל-זהאר: השחקן הטוב ביותר שליברפול מעולם לא השתמשה בו
בשנת 2005, באליפות העולם לנוער של פיפ"א בהולנד, נבחר נער בן תשע-עשרה מעיירה קטנה בדרום צרפת לשחקן השני בטיבו בטורניר. מרוקו הגיעה לחצי הגמר. שנה לאחר מכן שילמה ליברפול לסנט-אטיין 200,000 ליש"ט עבורו – טעות בעיגול, גם אז. הוא נשאר חמש שנים באנפילד וכבש שער אחד. המרחק בין שתי העובדות הללו הוא כל הסיפור של נביל אל-זהאר, וזה סיפור מעניין יותר ממה שהמספרים מרמזים.
אלס
נביל אל-זהאר נולד ב-27 באוגוסט 1986 באלס, במחוז גארד שבדרום צרפת, להורים מרוקאים. הוא החל ב-OAC אלס, מועדון הנוער המקומי, עבר לנים אולימפיק, ומשם לסנט-אטיין, אחד השמות הגדולים של הכדורגל הצרפתי ויצרן אמין של שחקנים התקפיים טכניים. צרפת לקחה אותו דרך מערכת הנוער שלה; כשהגיעה הבחירה בבוגרים הוא בחר במקום זאת במדינה של הוריו, שב-2005 הייתה האופציה הקשה והפחות רווחית.
ההחלטה ההיא אושרה כמעט מיד. אליפות העולם לנוער ב-2005 נותרה אחת המהדורות החזקות ביותר בהיסטוריה של הטורניר, וסיום במקום השני בהצבעה האישית הציב את אל-זהאר בין קבוצת שחקנים שיבלו את העשור הבא בליגת האלופות. הוא היה קשר התקפי שפעל ממש מאחורי החלוצים, או כנף ימני שחותך פנימה – תפקיד שב-2005 עדיין הומצא ברמה הגבוהה ביותר.
אנפילד, 2006–2011
רפאל בניטס החתים אותו ב-21 באוגוסט 2006. אל-זהאר ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הראשונה ב-29 בנובמבר באותה שנה בתיקו ללא שערים מול פורטסמות' באנפילד, והופיע שלוש פעמים בכל אחת משתי העונות הראשונות שלו. השער היחיד שלו עבור המועדון הגיע ב-31 באוקטובר 2007, בניצחון 2–1 בגביע הליגה על קארדיף סיטי בבית. זה היה גם האחרון שלו.
הכי קרוב שהוא הגיע לביסוס עצמו היה 2008–09, העונה שבה ליברפול סיימה שנייה בפרמייר ליג והיה לה אתגר תואר אמיתי: תשע-עשרה הופעות, מתוכן רק שלוש היו בהרכב הפותח. בניטס כנראה ראה משהו – ב-2009 הוא האריך את החוזה של אל-זהאר עד 2012 – אך קו ההתקפה של המועדון באותן שנים הכיל את פרננדו טורס, סטיבן ג'רארד ודירק קאוט, והמרווח עבור כנף סגל היה כמעט אפסי. הוא ערך שבע הופעות ב-2009–10, האחרונה שלו ב-9 במאי 2010.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →את ספר החשבונות המלא של ליברפול קל באופן יוצא דופן לציין: 32 הופעות, שער אחד, בישול אחד. עשרים ואחת מהן הגיעו בפרמייר ליג, ארבע בגביע הליגה, ארבע בליגה האירופית, שתיים בליגת האלופות ואחת בגביע ה-FA. ליברפול ניצחה ב-15 מהמשחקים שבהם שיחק, סיימה בתיקו 10 והפסידה 7. בינואר 2010 הוא הושאל ל-PAOK ביוון, שם שיחק 24 משחקים – יותר כדורגל בשישה חודשים ממה שהצליח בשנתיים הקודמות באנפילד. באוגוסט 2011 ליברפול שחררה אותו.
ספרד, וקריירה אמיתית
מה שקרה אחר כך הוא החלק בחייו של אל-זהאר שסיקור הכדורגל האנגלי התעלם ממנו ברובו. הוא הלך ללבאנטה ובילה ארבע עונות בלה ליגה, כלומר הוא הפך לכדורגלן ליגה של חמש הראשונות מתפקד בדיוק ברגע שכולם הספידו אותו. מלבאנטה הוא עבר ל-UD לאס פאלמאס ואז ל-CD לגאנס, ונשאר בספרד עד 2019. הוא סיים את הקריירה שלו בקטאר, עם אל-אהלי ואז מואיטר, ופרש ב-2023 בגיל שלושים ושש.
הרקורד הבינלאומי שלו צנוע באותה מידה ומטעה באותה מידה: עשר הופעות עבור מרוקו בין 2008 ל-2014, החל מהופעת בכורה נגד בלגיה ב-26 במרץ 2008. עשר הופעות לאורך שש שנים הן הרקורד של שחקן שנמצא תמיד ליד הסגל ורק לעיתים רחוקות בקבוצה – תוצאה, בחלקה, של חוזה בליברפול שלא הבטיח לו לא כדורגל ולא כושר.
מדוע נביל מכונה גאון
הוא לא, והמקורות לא מתיימרים שהוא כן. מה שהמקורות כן תומכים בו הוא שיפוט ספציפי ומתועד של כישרון: פאנל בטורניר עולמי של פיפ"א ב-2005 דירג אותו כשחקן השני בטיבו על המגרש, והמנג'ר של ליברפול, אחד המאמנים בעלי החשיבה האנליטית ביותר של עידנו, החתים אותו על גב זה והמשיך להאריך את החוזה שלו זמן רב לאחר שהראיות הפסיקו להגיע.
האיכות המדוברת הייתה מניפולטיבית ולא אינטלקטואלית – מתנת הכדרור. התפקיד של אל-זהאר, משחק ממש ליד החלוצים, תלוי בקבלת הכדור עם מגן על הכתף שלך וסיבוב המגן ההוא בחלל של שני מטרים. זו מיומנות שנבנתה מאיזון, מרכז כובד נמוך, ומחזור החלטות מהיר באופן יוצא דופן בין שליטה לשחרור. נשפט בגיל תשע-עשרה, בטורניר שנועד לחשוף בדיוק את זה, הוא היה בין הטובים בעולם בכך.
טיעון הנגד הוא אכזרי ושייך לרקורד. שער אחד בחמש שנים במועדון שנתן לו שלושים ושתיים הזדמנויות הוא לא גאונות שנמנעה; זה שחקן שלא תירגם. הוא מעולם לא כבש בפרמייר ליג. המתנה שסנוורה סקאוטים ב-2005 – שליטה קרובה באזורים צפופים – היא גם המתנה שקל ביותר לנטרל על ידי הגנה ברמה גבוהה, והקריירה שלאחר מכן של אל-זהאר, מוכשרת וארוכה, התרחשה ליגה מתחת לרמה שהמוניטין המוקדם שלו רמז. אם יש לקח בו, הוא על הגבולות של תחזית טורניר נוער, לא על גאונות לא מוכרת.
מורשת
אל-זהאר תופס מקום קטן ועמיד באופן מוזר בהיסטוריה של ליברפול: התשובה לשאלת טריוויה, שם שמוזכר בחיבה על ידי אוהדים שזוכרים את סגלי בניטס. אך הסיכום המדויק יותר הוא שהוא בנה קריירה מקצועית של שבע-עשרה שנה בארבע מדינות, שיחק ארבע עונות בלה ליגה לאחר שנזרק מהפרמייר ליג, וייצג את מרוקו כי הוא בחר בכך. הנער בן התשע-עשרה שנבחר לשני בטיבו בעולם לא הפך למה שהתואר ההוא הבטיח. הוא הפך למשהו שקט יותר ונפוץ יותר בכדורגל, ונדיר יותר ממה שהטריוויה מאפשרת: שחקן שהמשיך לעבוד אחרי שהרגע עבר.