מיקאל אגריקולה

מיקאל אגריקולה: הבישוף שבנה שפה מאפס

לפני 1548 לא הייתה צורה כתובה סטנדרטית לשפה הפינית – לא כתיב קבוע, לא דקדוק ממוסד ולא גוף של טקסטים מודפסים שקורא פיני יכול היה לפנות אליהם. מיקאל אגריקולה (Mikael Agricola) שינה זאת בתוך כשלוש שנים, כשתרגם את הברית החדשה כולה לשפה שאת חוקי הכתיבה שלה הוא המציא תוך כדי תנועה. הוא מת עשור לאחר מכן בדרכו חזרה ממוסקבה בדרך דיפלומטית קפואה, לאחר שהעניק לפינלנד גם את הרפורמציה שלה וגם את לשונה הספרותית.

מטורסבי לוויטנברג

אגריקולה נולד בסביבות 1510 בכפר טורסבי (Torsby) שבפרנו (Pernå), נילנד (Nyland), שהייתה אז חלק מממלכת שוודיה, למשפחה בעלת אמצעים מסוימים; שמו המקורי היה מיכאל אולאווי (Michael Olaui), או מיקאל אולאווינפוייקה (Mikael Olavinpoika), והוא אימץ את שם המשפחה הלטיני אגריקולה במהלך לימודיו, מנהג הומניסטי נפוץ בתקופה ההיא. הוא הוכשר בבית הספר הלטיני בוויבורג (Viborg), שם למד אצל מורים הבקיאים בהומניזם של ארסמוס, ועד 1528 הפך ללבלר במשרדו של מרטינוס סקייט (Martinus Skytte), הבישוף של טורקו (Turku). הוא הוסמך לכמורה בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-16. בשנת 1536 שלח אותו הבישוף של טורקו לוויטנברג שבגרמניה – מוקד הרפורמציה הפרוטסטנטית – שם למד ישירות אצל מרטין לותר וביתר אינטנסיביות אצל פיליפ מלנכתון, ועזב עם המלצות משני הרפורמטורים הממוענות למלך גוסטב ואסה משוודיה. השילוב הזה – איש כנסייה פיני פרובינציאלי שהוכשר באופן אישי בלב האינטלקטואלי של הרפורמציה – הוא מה שצייד אותו לפרויקט שיגדיר את חייו.

בניית האלף-בית לפני הספר

אגריקולה חזר לפינלנד כרקטור של בית הספר בקתדרלת טורקו בשנת 1539, תפקיד שלא אהב לפי הדיווחים, והשתמש במשרה כבסיס לעבודה האמיתית: מתן צורה כתובה לפינית המסוגלת לשאת כתבי קודש ותורה לותרנית. יצירתו הראשונה שפורסמה, ה-Abckiria (ספר א'-ב'), הופיעה בשנת 1543 כספרון בן שישה עשר עמודים המשלב לימוד אלף-בית עם קטכיזם; מהדורה שנייה ארוכה יותר הופיעה בשנת 1551. הוא המשיך במרץ 1544 עם ה-Rucouskiria Bibliasta, ספר תפילות עצום בן כמעט תשע מאות עמודים המכיל כשבע מאות תפילות, הנשען על לותר, מלנכתון וארסמוס. חוקרים באוניברסיטת טורקו מתארים רצף זה כבנייה מכוונת ושיטתית של אוריינות פינית – ספרון, לאחר מכן ספר תפילה, ולאחר מכן כתבי קודש – שבוצעה עם כמה משתפי פעולה ולא על ידי אגריקולה לבדו, אם כי הוא היה ללא ספק הכוח המניע שמאחוריה.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

הברית החדשה

יצירת המופת של הפרויקט, Se Wsi Testamentti, תרגומו לברית החדשה לפינית, הושלמה בכתב יד עד שנת 1548 והשתרעה על פני 718 עמודים מאוירים. הדפסתה התעכבה בשל הקושי המעשי והעלות של הפקת ספר בגודל כזה, ופרויקט היסטוריית הרפורמציה של אוניברסיטת טורקו מציין כי הוא הופיע לבסוף "לאחר תלאות רבות במימון ההדפסה היקרה". בביסוס האורתוגרפיה הדרושה להעלאת הפינית על הכתב – מוסכמות כתיב, צורות מילים, בחירות דקדוקיות שמעולם לא היו קיימות לפני כן בצורה כתובה קבועה – אגריקולה יצר למעשה את הכללים שהכתיבה הפינית המאוחרת יותר תלך לפיהם, וזו הסיבה שהוא מכונה באופן מקובל אבי השפה הפינית הספרותית. הוא עקב אחרי הברית החדשה בשנת 1549 עם סדרה של ספרי ליטורגיה: מדריך להטבלות, נישואין וקבורות שעוצב לפי אולאוס פטרי ולותר, שירות מיסה פיני, וחשבון בשפה הפינית על ייסורי המשיח שנלקח מכל ארבע הבשורות.

בישוף ודיפלומט

גוסטב ואסה הורה לאגריקולה לפרוש מבית הספר בקתדרלה ב-1548, וב-1554 הוא הוסמך ל-ordinarius של קהילת טורקו – למעשה הבישוף הלותרני הראשון של פינלנד – ללא אישור האפיפיור, פרט המדגיש עד כמה נפרדה הכנסייה של פינלנד עד אז מרומא. הוא המשיך בעבודה המעשית של הרפורמה, הסיר את קנון המיסה ועיצב מחדש את תרגול הכנסייה הפינית לפי קווים לותרניים, תוך שהוא מקדם את השליחות שהחלה על ידי פטרוס סארקילהטי (Petrus Särkilahti), הסטודנט הפיני הראשון של לותר, שמת בשנת 1529 לפני שהשלים אותה. בשנת 1557 נשלח אגריקולה לעמוד בראש משלחת דיפלומטית שוודית למשא ומתן על חוזה נובגורוד עם רוסיה, משימה שהשאירה אותו במוסקבה מסוף פברואר עד סוף מרץ. במסע חזרה הוא חלה ומת ב-9 באפריל 1557 בחצי האי קירוניימי (Kyrönniemi) ליד אוסיקירקו (Uusikirkko) שבמצר הקרלי; מקום קבורתו המדויק, ככל הנראה כנסייה בוויבורג, אינו ידוע עוד.

משפחה

אגריקולה נישא לפיריו אולאווינטיטאר (Pirjo Olavintytär), ובנם היחיד של הזוג, כריסטיאן אגריקולה (Christian Agricola), שנולד בדצמבר 1550, הפך לבישוף של טאלין ב-1584 – דור שני במשפחה שהגיע למשרה רמה בכנסייה הלותרנית הבלטית.

מדוע מיקאל מכונה גאון

המיומנות הספציפית המיוחסת לאגריקולה אינה המצאה ספרותית במובן הרגיל – הוא תרגם כתבי קודש וליטורגיה, ולא חיבר שירה או סיפורת מקורית – אלא משהו קרוב יותר לבניית תשתית ציוויליזציונית: ייצור, בעיקרון מנקודת התחלה, של מוסכמות אורתוגרפיות ודקדוקיות המאפשרות לשפה מדוברת להפוך לשפת כתיבה עובדת, ולאחר מכן מילוי אותו מדיום טרי בטקסטים מהותיים מספיק – ברית חדשה מלאה, ספר תפילות בן תשע מאות עמודים – כדי להוכיח שהיא יכולה לשאת תוכן אינטלקטואלי ודתי רציני. פרויקט היסטוריית הרפורמציה של אוניברסיטת טורקו ממסגר זאת כפתיחת הפינית ל"דיון תיאולוגי, משפטי, פילוסופי ובמידה מסוימת פוליטי" בפעם הראשונה וכקדם-תנאי סביר לזהות לאומית פינית מאוחרת יותר – הערכה של השלכה היסטורית ולא של כישרון ספרותי. הסיבוך הכנה הוא שאגריקולה לא עבד בבידוד מוחלט; היו לו משתפי פעולה, הוא נשען על עבודת תשתית רפורמיסטית מוקדמת יותר של פטרוס סארקילהטי, וביצע פרויקט – תרגום כתבי קודש לשפת העם – שלותר ורפורמטורים אחרים ביצעו בו-זמנית ברחבי צפון אירופה, כך שהשיטה הבסיסית לא הייתה ייחודית לו. מה שהיה ייחודי לו היה המהירות והשלמות של הביצוע בשפה ללא תקן כתוב קודם כלל, שנעשו בשנים המעטות שעמדו לרשותו בין חובות כנסייתיות. המוניטין שלו הוא באופן גורף לאומי פיני, הקשור לשפה ולהיסטוריה של הכנסייה ולא לשום תהילה אירופית רחבה יותר מהסוג שלותר או מלנכתון, מוריו שלו, עדיין נושאים.

מורשת

מותו של אגריקולה מונצח בכל 9 באפריל כיום השפה הפינית, יום ציום לאומי בפינלנד, ובשנת 2007, ביום השנה ה-450 למותו, הנפיקה פינלנד מטבע זיכרון של 10 אירו הנושא את דמותו, המכבד אותו גם כמנהיג הרפורמציה וגם כאבי הפינית כשפה כתובה. פסל מאת אמיל ויקסטרם (Emil Wikström) נחשף לזכרו בוויבורג ב-1908. כל משפט פיני שנדפס מאז חב משהו לאורתוגרפיה שבישוף פרובינציאלי אחד עיבד, ספר אחר ספר, בפרק זמן של כחמש עשרה שנים.