פרסום הספר "יום שישי או לימבו השקט" (Vendredi ou les Limbes du Pacifique) בשנת 1967 סימן הופעת בכורה משמעותית, וזיכה אותו בפרס הרומן הגדול של האקדמיה הצרפתית על עיבוד מחדש ל"רובינזון קרוזו" של דניאל דפו (Daniel Defoe). במהלך העשורים הבאים, ביסס הסופר הצרפתי מוניטין ספרותי באמצעות נרטיבים מורכבים שלעיתים קרובות שילבו תרבות גרמנית מסורתית, נושאים קתוליים, וחקירות פילוסופיות של גסטון בשלאר (Gaston Bachelard).
חינוך מוקדם והתחלות מקצועיות
מישל טורנייה (Michel Tournier) נולד ברובע ה-9 של פריז בשנת 1924, ופיתח מיומנות מוקדמת בשפה הגרמנית הודות לשהויות קיץ תכופות בגרמניה. השכלתו הרשמית כללה לימודים בליסיי פסטר (Lycée Pasteur), בפקולטה לאמנויות של פריז, ובאוניברסיטת טיבינגן (University of Tübingen), שם השתתף בקורסים של מוריס דה גנדיאק (Maurice de Gandillac). אף שבתחילה התכוון ללמד פילוסופיה ברמת התיכון, הוא לא הצליח להשיג את תעודת ההוראה הצרפתית (agrégation). שינוי זה הוביל לקריירה מגוונת בתקשורת, כולל תפקידים כעיתונאי ומתרגם עבור רדיו פראנס (Radio France), שם הגיש את התוכנית "שעת התרבות הצרפתית" (L'heure de la culture française). מ-1958 עד 1968, הוא שימש כעורך ראשי בהוצאת הספרים פלון (Plon).
פריצות דרך ספרותיות ויצירות מפתח
טורנייה זכה להכרה ספרותית בינלאומית עם הרומן שלו משנת 1970 "מלך האלונים" (Le Roi des aulnes), שזיכה אותו בפרס גונקור (Prix Goncourt) היוקרתי. יצירה זו עובדה מאוחר יותר לסרט בשנת 1996 בשם "Der Unhold", בבימויו של פולקר שלונדורף (Volker Schlöndorff), והיוותה מוקד לחלק ניכר מהביקורת עליו. הביבליוגרפיה שלו כוללת כותרים מגוונים כגון "יום שישי ורובינזון" (1972), "תאומים" (1975), "ארבעת החכמים" (1980), ו"טיפת הזהב" (1986). יצירתו התרחבה מעבר לסיפורת וכללה מסות ואוספי פרוזה, כגון "Le Médianoche amoureux" ו-"Journal extime".
מעורבות בצילום ובתקשורת
מעבר ליצירתו הספרותית, טורנייה שמר על מעורבות משמעותית בתחום הצילום. בשנת 1970, הוא היה ממייסדי פסטיבל הצילום "Rencontres d'Arles" לצד הצלם לוסיין קלרג (Lucien Clergue) וההיסטוריון ז'אן-מוריס רוקט (Jean-Maurice Rouquette). במקביל, הוא הפיק והופיע בכחמישים פרקים של תוכנית הטלוויזיה "חדר חושך" (Chambre noire), סדרה חודשית שהוקדשה למדיום שבו ראיין צלמים שונים על מלאכתם ותרומתם לתחום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חברות במוסדות וכיבודים
טורנייה החזיק בחברות בכמה גופים תרבותיים מוערכים, בהם אקדמיית גונקור, האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות, האקדמיה הסקסונית לאמנויות (Sächsische Akademie der Künste), אקדמיית האמנויות של גרמניה המזרחית, והאקדמיה של ארל (Académie d'Arles). הוא גם השתתף בוועדת הקריאה של הוצאת גלימאר (Gallimard). תרומותיו המקצועיות זכו להכרה בכיבודים רבים, כגון מדליית גתה בשנת 1993, פרס גרינזנה קבור (Grinzane Cavour) בשנת 1991, ופרס מלפארטה (Premio Malaparte) בשנת 1993. בשנת 2015, הוא מונה למפקד בלגיון הכבוד.
עובדות מהירות
- לידה: 1924, הרובע ה-9 של פריז - פטירה: 2016, שוואזל (Choisel) - יצירות בולטות: מלך האלונים, יום שישי ורובינזון - פרסים עיקריים: פרס גונקור (1970), מדליית גתה (1993) - תפקידים מקצועיים: סופר, מתרגם, נובליסט, עורך - השכלה: אוניברסיטת טיבינגן, הפקולטה לאמנויות של פריז - חברות: אקדמיית גונקור, האקדמיה הבווארית לאמנויות יפות
שאלות נפוצות של קוראים
### מה היה הפרס הספרותי המפורסם ביותר של מישל טורנייה?
הוא מוכר בעיקר בזכות זכייתו בפרס גונקור בשנת 1970 עבור הרומן שלו "מלך האלונים".
### האם למישל טורנייה היה רקע בצילום?
כן, הוא היה ממייסדי פסטיבל "Rencontres d'Arles" והפיק סדרת טלוויזיה שהתמקדה בצילום.