מיקאל ז'אן: ממרתף במונטריאול ועד למפקדת העליונה
בשנת 1965, המשטרה החשאית בהאיטי עצרה ועינתה מורה בשם רוז'ה ז'אן (Roger Jean) על כך שקרא תיגר על פרנסואה "פאפא דוק" דובאליה (François Duvalier). ארבעה עשורים לאחר מכן, בתו מיקאל עמדה בלשכת הסנאט באוטווה והושבעה כמפקדת העליונה של הכוחות הקנדיים. בין שתי נקודות אלו טמונה אחת הקריירות הבלתי-סבירות ביותר בחיים הציבוריים בקנדה: ילדת פליטים, עובדת במקלטים, שדרנית חלוצה, ולבסוף הנציגה הראשונה ממוצא אפריקאי של ראש המדינה בקנדה.
בריחה מהאיטי של דובאליה
מיקאל ז'אן נולדה ב-6 בספטמבר 1957, בפורט-או-פרנס. מעצרו ועינויו של אביה בשנת 1965 תחת דיקטטורת דובאליה אילצו את המשפחה לברוח; הוא הגיע לקנדה ב-1967, ומיקאל, אמה ואחותה הלכו בעקבותיו ב-1968, תחילה לתטפורד-מיינס (Thetford Mines) שבקוויבק, ולאחר מכן, לאחר התפרקות נישואי הוריה, לדירת מרתף בשכונת ליטל ברגנדי (Little Burgundy) במונטריאול, אזור היסטורי של מעמד הפועלים השחור. בריחת המשפחה מאלימות פוליטית נותרה נקודת התייחסות שאליה חזרה לאורך כל חייה הציבוריים.
ממקלטים למסך
ז'אן השלימה תואר ראשון בשפות איטלקית והיספנית באוניברסיטת מונטריאול, לימדה שם איטלקית בין השנים 1984 ל-1986 תוך כדי השלמת תואר שני בספרות השוואתית, ולמדה גם בפירנצה, פרוג'ה ומילאנו, כשהיא דוברת לבסוף שפות רבות: צרפתית, אנגלית, ספרדית, איטלקית וקריאולית האיטית. החל משנת 1979 בילתה קרוב לעשור בעבודה מעשית בתחום ההסברה - תיאום מחקר על אלימות במשפחה וסיוע בבניית רשת של מקלטי חירום לנשים ברחבי קוויבק וקנדה, עבודה שהתנהלה במקביל ללימודיה האקדמיים במשך שנים לפני שהופיעה בטלוויזיה.
היא הצטרפה לרדיו-קנדה בשנת 1988, והגישה תוכניות אקטואליה, בהן Actuel ו-Le Point, ובכך הפכה, לפי דיווחים בני התקופה, לאדם הראשון ממוצא קריבי שנראה בחדשות הטלוויזיה בשפה הצרפתית בקנדה. היא עברה לערוץ החדשות RDI בשנת 1995 ועברה לשידורים בשפה האנגלית ב-CBC Newsworld בשנת 1999, שם הנחתה והגישה תוכניות דוקומנטריות במהלך שנות ה-2000 המוקדמות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מינוי ומחלוקת מיידית
ב-4 באוגוסט 2005, ראש הממשלה פול מרטין (Paul Martin) הודיע כי המלכה אליזבת השנייה אישרה את מינויה של ז'אן למושלת הכללית ה-27 של קנדה, וכינה אותה "אישה מוכשרת ובעלת הישגים" ש"סיפורה האישי הוא לא פחות מיוצא דופן". ההודעה עוררה מיד מחלוקת: צצו צילומים של ז'אן במפגש של בדלנים מקוויבק שנים קודם לכן, שבו הרימה כוסית לעצמאות והכריזה כי "לא ניתן לקבל עצמאות, יש לקחת אותה". היא אמרה כי התכוונה לעצמאות האיטי ולא לעצמאות קוויבק, ופרסמה הצהרה המאשרת שהיא ובעלה "גאים להיות קנדים" עם "כבוד רב למוסדות ארצנו". מחלוקת שנייה, בנוגע לאזרחות הצרפתית שהחזיקה דרך נישואיה לקולנוען ז'אן-דניאל לאפון (Jean-Daniel Lafond), הסתיימה כאשר ויתרה עליה רשמית ב-25 בספטמבר 2005, בשל תפקידיה הקרובים כמפקדת עליונה.
שבירת הבדידות
עם השבעתה ב-27 בספטמבר 2005, פתחה ז'אן את כהונתה בהכרזה כי "חלף הזמן של שתי הבדידויות (Two Solitudes) שתיארו זמן רב מדי את אופי המדינה הזו", אימצה את המוטו האישי "לשבור את הבדידויות" (Briser les solitudes) והשיקה פלטפורמה מקוונת למעורבות אזרחית תחת שם זה. היא סיירה בכל מחוז וטריטוריה, הפכה למושלת הכללית הראשונה שפנתה לבית המחוקקים של אלברטה, ערכה ביקורים ממלכתיים באיטליה, בהאיטי ובחמש מדינות אפריקאיות, וביקרה את החיילים הקנדים באפגניסטן ביום האישה הבינלאומי בשנת 2007, כשהיא אומרת לחיילים שנשים אפגניות "אולי מתמודדות עם התנאים הבלתי נסבלים ביותר, אך הן כבר לא לבד". היא גם ספגה ביקורת על כך שנכנסה לעומק לשטח הפוליטי – הערות ציבוריות חריפות על ריבוני קוויבק, בדיחות סאטיריות על חשבונו של הפוליטיקאי הריבוני אנדרה בואקלר (André Boisclair), ובסיור בנונאווט בשנת 2009, כאשר חתכה ואכלה לב כלב ים נא בחגיגה אינואיטית מסורתית בדיוק כשפרלמנט האירופי הצביע על איסור מוצרי כלב ים קנדיים, מחוה שסירבה להסביר במלואה מעבר ל"קחו מזה מה שתרצו".
משבר הפרורוגציה ומדינה בהריסות
שיקול דעתה החוקתי של ז'אן הועמד למבחן בסוף 2008, כאשר קואליציית אופוזיציה של שלוש מפלגות פעלה להפיל את ממשלת המיעוט של סטיבן הרפר (Stephen Harper) בהצבעת אי-אמון. לאחר כשעתיים וחצי של התייעצות פרטית, נענתה ז'אן לבקשתו של הרפר להשהות (Prorogation) את הפרלמנט במקום לאפשר להצבעה להתקיים – החלטה שחוקר המשפט החוקתי פיטר ראסל (Peter Russell) אמר מאוחר יותר כי ניתנה רק בתנאי שהפרלמנט יתכנס מחדש בהקדם ויציג תקציב מעשי, תקדים שפורש לאחר מכן כבלם מפני שימוש בהשהיה כדי לחמוק מאחריות ללא הגבלת זמן. חמישה עשר חודשים לאחר מכן, רעידת האדמה ב-12 בינואר 2010 שהחריבה את האיטי פגעה בה אישית: בין ההרוגים הייתה הסנדקית של בתה, מגאלי מרסלין (Magalie Marcelin). ז'אן נשאה נאום מרגש בחלקו בקריאולית האיטית, פתחה את אולימפיאדת החורף בוונקובר ימים לאחר מכן, ונסעה להאיטי באותו מרץ כדי לסקור את ההרס ולפגוש את הנשיא רנה פרבאל (René Préval). פרשנים החלו לכנות אותה "אמפתית-ראשית" של קנדה.
האישה הראשונה שהובילה את לה פרנקופוני
לאחר שעזבה את רידו הול (Rideau Hall) ב-2010 עם שיעור תמיכה של כ-60 אחוזים, שירתה ז'אן כשליחה מיוחדת של אונסק"ו להאיטי, וב-30 בנובמבר 2014, נבחרה פה אחד על ידי הארגון הבינלאומי של לה פרנקופוני (Organisation internationale de la Francophonie) המונה 57 חברים למזכירה הכללית – האישה הראשונה שמחזיקה בתפקיד – והחלה מנדט של ארבע שנים בינואר 2015. היא דחפה את הפרנקופוניה לעבר פיקוח בחירות חזק יותר במרכז אפריקה ותמיכה בחינוך בנות, אך כהונתה לוותה במחלוקות כספיות, כולל כ-500,000 דולר שהוצאו על שיפוץ מעונה בפריז ושהות של 50,000 דולר לארבעה לילות במלון וולדורף-אסטוריה במנהטן. בפסגת הפרנקופוניה ב-2018 בארמניה, צרפת וקנדה תמכו במועמדת יריבה, לואיז מושיקיואבו (Louise Mushikiwabo) מרואנדה, שניצחה בקונסנזוס, ובכך הסתיימה מועמדותה של ז'אן לכהונה שנייה.
מדוע מיקאל מכונה גאונה
מיקאל ז'אן אינה מתוארת בדרך כלל כגאונה במובן טכני או אינטלקטואלי כלשהו, והתיאור הכנה של כישרונה שונה: מדובר ביכולת יוצאת דופן לתרגם היסטוריה אישית לרגש ציבורי, המופעלת בשטף של שדרנית מיומנת שבילתה שנים בלמידה לדבר ישירות למצלמה בחמש שפות. המעשה המשמעותי ביותר שלה – החלטת ההשהיה של 2008 – היה עניין של שיקול דעת חוקתי זהיר תחת לחץ ולא תובנה יצירתית, ואפילו דיווחים אוהדים מתארים את הרקורד שלה כראוי להערצה אך לא מושלם, ונוטה לטשטוש הגבול בין דמות טקסית לבין שחקן פוליטי. ההבחנה האמיתית שלה היא ביוגרפית וסמלית: בת של שורדת עינויים שהפכה לנציגת הכתר ומפקדת הצבא. זהו סיפור של חוסן, עבודת הסברה ומיומנות תקשורתית, לא של מקוריות אינטלקטואלית, והמחלוקות הכספיות שליוו אותה בפרנקופוניה הן תזכורת לכך שהערצה לסיפורה לא הגנה עליה מבדיקה מוסדית רגילה.
מורשת
ז'אן נותרת, בפער ניכר, אחת הדמויות הטעונות סמלית ביותר שהחזיקו בתפקיד חוקתי קנדי – המושלת הכללית השחורה הראשונה שלה, הראשונה שנולדה בהאיטי, ומאוחר יותר האישה הראשונה שהובילה את הפרנקופוניה העולמית. החלטת ההשהיה שלה מ-2008 עדיין מגדירה כיצד מצופה ממושלים כלליים קנדיים לשקול נוחות פוליטית מול ריסון חוקתי, והקריירה שלה לאחר רידו הול השאירה אותה קשורה לשני הנושאים – התאוששות האיטי וזכויות נשים פרנקופוניות – שעיצבו אותה הרבה לפני שענדה את האבנט של הכתר.