מסוט אזיל: הראייה שאף אחר לא היה לה
ב-11 במרץ 2018, מול ווטפורד, מסוט אזיל עשה בשקט משהו שאף שחקן בתולדות הפרמייר ליג לא הצליח לעשות מהר יותר: הוא הגיע ל-50 בישולים רק ב-141 הופעות, שתי משחקים מהר יותר מאריק קנטונה ניהל דור קודם לכן. זו הייתה סטטיסטיקה מתאימה לשחקן שכל קריירתו נבנתה סביב כישור אחד, מדהים - ראיית מסירה לפני שכל אחד אחר במגרש ידע שהיא קיימת.
הבעיטה הרב-תרבותית מגלזנקירכן
מסוט אזיל נולד ב-15 באוקטובר 1988 בגלזנקירכן, גרמניה המערבית, למשפחה ממוצא טורקי מהגרים. הוא עלה דרך מערכת הנוער של שאלקה 04, הצטרף לאקדמיה שלה ב-2005, לפני שעבר לוורדר ברמן ב-2008, שם המשחק שלו הבשיל. פריצת הדרך שלו הגיעה במונדיאל 2010 בדרום אפריקה, שם כבש והכין חברי נבחרת כשגרמניה סיימה במקום השלישי; ההופעה העניקה לו את הכינוי "בעיטה רב-תרבותית", הכרה כשחקן הראשון ממוצא מהגרים שהפך לכוכב אמיתי של נבחרת גרמניה. מאוחר יותר תיאר את המשחק שלו כהיבריד של ירושה: "הטכניקה והתחושה שלי עם הכדור מגיעות מהצד הטורקי שלי, בעוד המשמעת, הגישה והמנטליות של לתת הכל הם הגרמני בי".
ריאל מדריד ושנות רונאלדו
ריאל מדריד חתמה עם אזיל ב-2010 בזכות המונדיאל, ובמשך שלוש עונות תחת ז'וזה מוריניו הוא הפך למנוע היצירתי של אחת מקבוצות ההתקפה הפוריות ביותר של המועדון, עם 159 הופעות ו-27 שערים. בעונת 2011-12 בלבד, ריאל מדריד צברה 100 נקודות ו-121 שערים בלה ליגה, כשאזיל מספק זרם של הזדמנויות לכריסטיאנו רונאלדו, קארים בנזמה וגונזאלו היגויאין; הוא פתח בניצחון של ריאל מדריד בגמר גביע המלך 2011 על ברצלונה ועזב את המועדון עם תואר אליפות לה ליגה, גביע המלך והסופר קאפ הספרדי.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אלוף עולם, 2014
אזיל עבר לארסנל ב-2013 תמורת סכום שיא של המועדון, ובקיץ שלאחר מכן היה חלק מנבחרת גרמניה שזכתה במונדיאל 2014 בברזיל, תואר העולם הראשון של המדינה מאז איחוד. לאחר מכן, הוא תרם בשקט את כל הבונוס שלו מהמונדיאל למימון ניתוחים ל-23 ילדים ברזילאים - 11 ניתוחים שמומנו לפני תחילת הטורניר ועוד 12 לאחר ניצחון האליפות של גרמניה - בחר במספר 23 כדי להתאים גם למספר החולצה הישן שלו בריאל מדריד וגם לגודל סגל אליפות העולם. "אני אוהב ילדים," אמר על המחווה. "הם חשובים לי. אני רוצה שהם יצליחו, יחיו את חייהם ויהיו להם הזדמנות טובה בעתיד." בארסנל המסירות שלו המשיכה לקבוע את הסטנדרט בכדורגל האנגלי: עד 2018 הוא החזיק בנתיב המהיר ביותר ל-50 בישולים קריירה בתחרות, שיא שהיה שייך בעבר לקנטונה.
התמונה עם ארדואן
ההגנה על תואר העולם של גרמניה במונדיאל 2018 ברוסיה קרסה - הדחה היסטורית בשלב הבתים, סטטיסטית הסיום הגרוע ביותר של אלופת העולם המכהנת בעשורים, למרות שאזיל עצמו יצר יותר הזדמנויות להבקעה לכל 90 דקות מכל שחקן אחר בטורניר. אותה כישלון התנגש בפרשה שהחלה שבועות קודם לכן. במאי 2018, אזיל וחברו לנבחרת אילקיי גינדואן צולמו בלונדון עם נשיא טורקיה רג'פ טייפ ארדואן; אזיל טען שהפגישה הייתה א-פוליטית וסירוב לה היה חוסר כבוד למורשת שלו, אך מסע הבחירות של ארדואן השתמש בתמונות לפני בחירות בטורקיה, מה שעורר ביקורת חריפה מצד פקידי כדורגל גרמניים ותקשורת. כשפרשנים קשרו את התמונה לקריסת המונדיאל של גרמניה, אזיל הודיע על פרישתו מהנבחרת הלאומית, ואמר: "אני לא יותר אשחק עבור גרמניה... כל עוד יש לי את התחושה של גזענות וחוסר כבוד," והוסיף שורה שהפכה למצוטטת: "אני גרמני כשאנו מנצחים, אבל אני מהגר כשאנו מפסידים." התגובות התפצלו בחדות - שר המשפטים של גרמניה ביטא תמיכה, בעוד נשיא באיירן מינכן האשים בפומבי את יכולתו של אזיל על ההדחה, ופקידים טורקים שיבחו את עמדתו.
התמודדות עם בייג'ינג
אזיל חזר למרכז סערה גאופוליטית נוספת בדצמבר 2019, כשפרסם הודעה שגינתה את טיפולה של סין במוסלמים אויגורים בשינג'יאנג. התגובה הייתה מיידית: אוהדים סינים שרפו חולצות של ארסנל במחאה, שדרנים ממלכתיים בסין ביטלו את שידור משחקי ארסנל, והמועדון - מודע לעסקי השידור הרווחיים של פרמייר ליג בסין - פעל במהירות להתרחק, ופרסם בווייבו שהערותיו של אזיל הן "דעה אישית" ואינן משקפות את דעת המועדון עצמו. מאוחר יותר עבר לפנרבחצ'ה בטורקיה כדי לסיים את קריירת המשחק שלו.
למה מסוט קוראים גאונות
כותבי כדורגל ואוהדים מגיעים באופן קבוע למילים כמו "ראייה", "מסירת גאונות" ו"אינטליגנציה כדורגלית" כדי לתאר את אזיל, והתווית אינה שבח ריק: המתנה המיוחדת שלו הייתה תחושה מרחבית והקדמתית - זיהוי פערים בהגנה והריצה של חבר לקבוצה שעמדה לקרות חצי שנייה לפני שקרתה - שהובילה למספרי בישולים שאף שחקן בפרמייר ליג לא השיג בקצב כזה. זו אומנות ולא אינטליגנציה קונבנציונלית: כלום בביוגרפיה שלו אינו מצביע על גאונות אקדמית או מדעית, ותיאור עצמי שלו מציג את המשחק שלו כאינסטינקט ומשמעת ירושה ולא כחישוב. הקצה הקשה יותר של סיפורו הוא שההחלטות המדוברות ביותר שלו - התמונה עם מנהיג אוטוריטרי המתמודד לבחירות מחדש, שאזיל תיאר כעניין של כבוד תרבותי - עלו לו את קריירתו הבינלאומית וחשפו את הסטנדרט הכפול הגזעני שתיאר לאחר מכן, שבו זהותו נתבעה על ידי האומה רק בניצחון. הצהרתו על האויגורים, לפי מה שמניע אותה, הציבה אותו במרכז המחלוקת על חופש ביטוי וכספי תאגידים שהוא לבדו, מבין עמיתיו, היה מוכן להיכנס. אף אחד מזה אינו הופך אותו לאינטלקטואל; הוא מסמן אותו כשחקן, ודמות ציבורית, שהרפלקסים שלה - על המגרש ובאמונותיה - רצו תמיד קדימה מהחדר סביבו.
מורשת
אזיל פרש מהנבחרת הלאומית נפרד מהמדינה שהיה חוגג על ייצוגה, אך החותם הסטטיסטי שלו על כדורגל האנגלי - 50 הבישולים המהירים ביותר שהליגה ראתה אי פעם - ותפקידו באליפות העולם של גרמניה ב-2014 נותרים נקודות ציון קבועות של התקופה, לצד נכונות ציבורית לדבר על פוליטיקה טורקית וסינית שמעטים משחקני הכדורגל במעמדו השוו.