מנחם בגין: ממנהיג מבוקש לחתן פרס נובל
אלברט איינשטיין וקבוצה של יהודים אמריקאים בולטים חתמו פעם על מכתב פומבי שהשווה את המפלגה שמנחם בגין ייסד לפשיזם האירופי. שלושה עשורים מאוחר יותר, עמד בגין באוסלו וקיבל את פרס נובל לשלום, יחד עם נשיא מצרים שאיתו נלחמה ישראל בארבע מלחמות. קריירה פוליטית מעטות בעולם עברו מרחק ארוך יותר בין שתי ההערכות שהעולם קשר לאותו איש.
מברסט-ליטובסק לגולג
בגין נולד ב-16 באוגוסט 1913 בברסט-ליטובסק, שהייתה אז חלק מהאימפריה הרוסית, לסוחר עצים שהיה צאצא לשושלת רבנים. הוא הצטרף בצעירותו לתנועת הנוער הציונית השומר הצעיר, עבר בגיל שש עשרה לבית"ר המיליטנטית יותר, ולמד משפטים באוניברסיטת ורשה, שם פיתח את סגנון הנאום שהגדיר את פוליטיקתו. הוא הפך לחסיד אדוק של הציונות הרוויזיוניסטית של ולדימיר ז'בוטינסקי, שנפרדה מארגוני הציונות המרכזיים בשל עמדתה התקיפה לפיה יש להשיג מדינה יהודית בכל אמצעי הכרחי, כולל כוח. כשגרמניה הנאצית פלשה לפולין ב-1939, ברח בגין לווילנה שבשליטת ברית המועצות, שם עצרה אותו ה-NKVD ב-1940 כ"סוכן של האימפריאליזם הבריטי" וגזרה עליו שמונה שנות מאסר בגולג. שוחרר ב-1941 במסגרת חנינה פולנית-סובייטית, הוא הצטרף לצבא פולין החופשית והגיע לארץ ישראל ב-1942.
מפקד האצ"ל
בגין עזב את הצבא הפולני בדצמבר 1942 כדי להצטרף לאצ"ל (ארגון צבאי לאומי), הארגון המחתרתי המיליטנטי שלחם נגד שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, ותפס את פיקודו ב-1944, כשהכריז על מרד מזויף נגד השלטון הבריטי, בהשראה מפורשת של טקטיקות רפובליקניות איריות נגד שלטון בריטי עשורים קודם לכן. הוא בילה שנים במחתרת, מתחמק מפרס על ראשו תחת זהויות מזויפות. המבצע הידוע לשמצה ביותר של האצ"ל תחת פיקודו, הפיגוע במלון המלך דוד ב-1946 — שהיה מטה הצבא והמנהל האזרחי הבריטי — גרם למותם של 91 בני אדם, רובם אזרחים ופקידים בריטים, ערבים ויהודים, וגרם לשבר בברית העדינה בין כוחותיו של בגין לבין הממסד הביטחוני היהודי המרכזי. בדצמבר 1947, לוחמי אצ"ל ולח"י תקפו את הכפר הערבי דיר יאסין, והרגו יותר ממאה איש במתקפה שפרטיה עדיין שנויים במחלוקת אך נחשבת לאחת מזווית הטרגדיה המגדירה של הסכסוך הקודם למדינה. לאחר עצמאות ישראל ב-1948, התפרצה המתיחות בין המיליציה של בגין לבין המדינה החדשה בפרשת אלטלנה, כאשר ראש הממשלה דוד בן-גוריון פקד להפגיז ספינה שהובילה נשק לאצ"ל, והרגה 16 מלוחמי בגין — רגע שאילץ את פירוק האצ"ל וסיפוחו לצבא הלאומי החדש.
שלושה עשורים באופוזיציה
בגין ייסד את מפלגת חרות ב-1948 ובילה כמעט שלושים שנה בשולי הפוליטיקה הישראלית, שם החזיקה אותו הממסד העבודתי הדומיננטי שראה בו קיצוני מסוכן — הערכה שאיינשטיין ואחרים העלו על הכתב באותה שנה, כשהשוו את שיטות חרות למפלגות פשיסטיות ונאציות. התנגדותו הנחרצת, לפעמים מסיתה לאלימות, להסכם השילומים עם גרמניה המערבית ב-1952 גרמה למהומות מחוץ לכנסת. חרות התמזגה לגוש גח"ל ב-1965 ולאחר מכן, ב-1973, לקואליציית הליכוד הרחבה שבגין עזר לבנות ולהנהיג. הבחירות ב-1977 שברו את אחיזת העבודה בשלטון במשך שלושה עשורים, במה שישראלים עדיין קוראים לו המהפך, כשבגין זכה בתמיכה מכרעת מצד בוחרי מזרחי שהרגישו מנוכרים לממסד הסוציאליסטי האשכנזי. הוא הפך לראש ממשלה ב-21 ביוני 1977, המפקד התת-קרקעי שהפך לראש המדינה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →קמפ דייוויד
הישגו המכונן של בגין הגיע שנה לאחר מכן. במשא ומתן עם נשיא מצרים אנואר סאדאת תחת התיווך המתמשך של נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר בקמפ דייוויד, הוא הסכים למסגרת שהובילה להסכם השלום בין ישראל למצרים ב-1979, הסכם השלום הראשון בין ישראל לכל מדינה ערבית, בתמורה לנסיגה מלאה של ישראל מחצי האי סיני. הוא הפך את דימויו הבינלאומי של בגין באופן מיידי, ממפקד מחתרת מיליטנטי למדינאי, והוא וסאדאת חלקו את פרס נובל לשלום לשנת 1978 — טקס פרס שהיה שנוי במחלוקת עד כדי כך שהפגנות אילצו אותו לעבור מקום באוסלו. ההסכם עלה לבגין מחיר כבד בתוך מחנהו: קיצונים שראו בהחזרת סיני בגידה בחזון הטריטוריאלי של הציונות הרוויזיוניסטית פרשו כדי להקים את מפלגת תחיה, גם כשאישרה הכנסת את ההסכם ברוב מכריע, חוצה מפלגות.
המתקפה על אוסירק ולבנון
ביוני 1981, כשהעריך את תוכנית הגרעין של עיראק כאיום קיומי, אישר בגין תקיפת אוויר ארוכת טווח שהשמידה את הכור העיראקי אוסירק — מבצע שיצר את מה שנודע כדוקטרינת בגין, מחויבות ישראלית קבועה למנוע ממדינות עוינות להשיג נשק להשמדה המונית, בכוח אם יש צורך. שנה לאחר מכן אישר מבצע גדול ומשמעותי הרבה יותר: פלישת לבנון ביוני 1982, שהייתה אמורה להיות מתקפה מוגבלת נגד כוחות אש"ף בצפון ישראל אך התרחבה, מעבר למה שאישרה ממשלתו של בגין עצמה, למצור על ביירות. האסון המוסרי של המלחמה הגיע בספטמבר, כאשר בעלי בריתם הנוצרים של ישראל, הפלנגות הנוצריות, טבחו במאות אזרחים פלסטינים במחנות הפליטים סברה ושתילה, בזמן שכוחות ישראל שלטו באזור הסובב; ועדת חקירה ישראלית רשמית, ועדת כהן, מצאה את הממשלה אחראית בעקיפין ואת שר הביטחון אריאל שרון אחראי אישית, מה שאילץ את שרון לעזוב את תפקידו בתוך מחאה עממית נרחבת.
נסיגה ומוות
בגין הוכה צער על מות אשתו אליזה בנובמבר 1982 ועל המחיר ההולך וגובר של מלחמת לבנון שאישר, והתפטר מראשות הממשלה ב-10 באוקטובר 1983, כשסיפר לעמיתיו, כך נאמר, "אני לא יכול להמשיך עוד." הוא נסוג כמעט לחלוטין מהחיים הציבוריים, בילה את שנותיו האחרונות בבידוד בדירה בירושלים, וכמעט לא יצא ממנה פרט לביקורים קבועים בקבר אשתו. הוא מת ב-9 במרץ 1992, ולפי בקשתו, נקבר בקבורה דתית פשוטה בהר הזיתות לצד שני חברי אצ"ל, במקום בהלוויה ממלכתית בהר הרצל לצד מנהיגי ישראל האחרים.
מדוע מנחם נקרא גאון
תביעתו של בגין לתואר גאון נשענת על שינוי כפול נדיר: הוא בנה והנהיג את אחד מארגוני המחתרת המיליטנטיים היעילים ביותר במאה ה-20 נגד שלטון בריטי, ואז, עשורים לאחר מכן, ניהל והחזיק יחד — נגד התנגדות עזה מתוך מחנהו האידאולוגי — את הסכם השלום הראשון שכל מדינה ערבית חתמה עם ישראל, הישג שהוועדה הנורווגיה לפרס נובל הכירה בו וששינה את המפה הדיפלומטית של האזור למחצית המאה הבאה. קריירות פוליטיות מעטות עברו מרחק כה רחב, כה אמינה, מאסטרטג מורד למקדם שלום מוסדי.
הסיבוך הכנה והבלתי נפרד מהתיעוד הוא חמור: אותו מחשבה אסטרטגית שתכננה את קמפ דייוויד פיקדה גם על ארגון שהיה אחראי לפיגוע במלון המלך דוד והייתה בפיקוד הכללי במהלך הרציחות בדיר יאסין, וכראש ממשלה הוא אישר את פלישת לבנון שהסתבכה לטבח בסברה ושתילה, עבורו מצאה ועדת חקירה ישראלית רשמית את ממשלתו אחראית בעקיפין. מעריציו ומבקריו של בגין מעולם לא פתרו לחלוטין את העובדות הללו לפסיקה אחת, והתיעוד לא מאפשר לבחור בצד אחד של קריירתו ולהתעלם מהשני.
מורשת
השלום עם מצרים נשמר, ללא הפרה, מאז חתם עליו בגין — ההישג העמיד ביותר בקריירה שלו — אם כי ההתנחלויות שהוא פיקח עליהן ביהודה ושומרון ומלחמת לבנון שאישר נותרו מקורות של סכסוך לא פתור ששרדו אותו בדור.