מייגן מקארתור: המגע האנושי האחרון בהאבל
למייגן מקארתור (Megan McArthur) יש תואר שאף אסטרונאוט עתידי לא יוכל לקחת ממנה: היא הייתה בת האנוש האחרונה שנגעה פיזית בטלסקופ החלל האבל (Hubble Space Telescope). כמפעילת רובוטיקה ראשית במשימת השירות האחרונה של מעבורת החלל למצפה הכוכבים בשנת 2009, היא הנחתה את זרוע ה-Canadarm לאחיזה בהאבל בפעם האחרונה לפני ששוחרר חזרה למסלול שאף אסטרונאוט לא יבקר בו שוב. 12 שנים לאחר מכן, היא חגרה את עצמה בתוך סוג שונה מאוד של חללית והפכה לאישה הראשונה שמטיסה את ה-Crew Dragon של SpaceX — ובכך חתמה קריירה שחבקה את עידן המעבורות ואת עידן טיסות החלל המסחריות בקשת אחת.
אוקיינוגרפית בדרכה למסלול
קתרין מייגן מקארתור נולדה ב-30 באוגוסט 1971 בהונולולו שבהוואי, וגדלה, לפי תיאורה שלה, כ"ילדת חיל הים", שעברה עם משפחה צבאית לפני שהתיישבה בקליפורניה וסיימה את בית הספר התיכון סנט פרנסיס במאונטיין ויו. המסלול האקדמי שלה היה יוצא דופן עבור אסטרונאוטית: במקום לעבור ישירות מהנדסה להכשרת טיסה, היא השלימה תואר ראשון במדעים בהנדסת חלל מאוניברסיטת UCLA ב-1993, ואז המשיכה להשלים דוקטורט באוקיינוגרפיה במכון סקריפס לאוקיינוגרפיה (Scripps Institution of Oceanography), חלק מאוניברסיטת UC סן דייגו, ב-2002 — לאחר שנאס"א כבר בחרה בה. השילוב הזה של מדעי החלל והאוקיינוס אינו נפוץ בקרב אסטרונאוטים, והוא העניק לה רקע מחקרי בתחום נפרד לחלוטין מזה שבו תתפרסם.
בחירה ועבודת קרקע
נאס"א בחרה במקארתור כמומחית משימה ביולי 2000, והיא התאמנה במתקן האימונים סוני קרטר (Sonny Carter Training Facility), בריכת הציפה הנייטרלית של נאס"א המשמשת לסימולציה של תנאי הליכת חלל. לפני משימותיה שלה, היא שירתה באחד מתפקידי הקרקע התובעניים ביותר של נאס"א: CAPCOM, קול האסטרונאוט היחיד המורשה לתקשר ישירות עם צוותים במסלול, עבור משימות מעבורת החלל ותחנת החלל הבין-לאומית, כולל STS-116 (2006) ו-STS-117 (2007). החניכות הזו — שנים שבילתה בהדרכת אסטרונאוטים אחרים במהלך טיסותיהם לפני שטסה בעצמה — אופיינית לאופן שבו נאס"א בונה את חברי הצוות המהימנים ביותר שלה, ומשמעותה הייתה שמקארתור הבינה את פעולות המשימה מהצד הקרקעי זמן רב לפני שחוותה אותן מהמסלול.
STS-125: השירות האחרון להאבל
בשנת 2009 טסה מקארתור על סיפון מעבורת החלל אטלנטיס במשימת STS-125, משימת השירות החמישית והאחרונה של טלסקופ החלל האבל — טיסה של כשלושה עשר ימים ששידרגה ותיקנה את הטלסקופ עבור מה שנאס"א תכננה להיות ביקור הצוות האחרון שלו. מקארתור שירתה כחברת הצוות הרובוטי הראשית של המשימה, כשהיא מפעילה את הזרוע הרובוטית של המעבורת כדי ללכוד את האבל, למקם אסטרונאוטים בהליכת חלל עבור התיקונים שלהם, ולבסוף לשחרר את הטלסקופ חזרה למסלולו. היא ציינה, מתוך מודעות ברורה לסופיות הרגע, שהיא תהיה "האחרונה עם ידיים על טלסקופ החלל האבל" — עובדה מילולית, שכן אף משימה עוקבת לא טסה כדי לשרת אותו, והתוכניות הנוכחיות קוראות להוצאתו הסופית מהמסלול ללא צוות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →Crew-2: הטסת העידן החדש
שתים עשרה שנים לאחר מכן, מקארתור פיקדה על סוג אחר של פריצת דרך. באפריל 2021 היא שוגרה על סיפון ה-Crew Dragon של SpaceX במשימת Crew-2, והפכה לאישה הראשונה שהטיסה את החללית. היא שירתה כמהנדסת טיסה במשלחות 65 ו-66 על סיפון תחנת החלל הבין-לאומית במהלך שהות של שישה חודשים, ונחתה במפרץ מקסיקו בנובמבר. בפרט שזכה לתשומת לב רחבה באותו זמן, מקארתור טסה באותו מושב ב-Crew Dragon שבעלה, האסטרונאוט בוב בנקן (Bob Behnken), אייש בטיסת הניסוי המאוישת הראשונה של הכלי שנה קודם לכן — מה שהופך אותם לזוג הנשוי הראשון בהיסטוריה של נאס"א שטס באותו מושב חללית. לאורך שתי משימותיה, צברה מקארתור 213 ימים בחלל.
מנהיגות על הקרקע
הקריירה שלאחר הטיסה של מקארתור עברה בהתמדה לניהול בנאס"א. ב-2017 היא הפכה לסגנית מנהל פעולות הטיסה עבור תוכנית תחנת החלל; ב-2019 היא מונתה לסגנית ראש משרד האסטרונאוטים, אחד מתפקידי המנהיגות הבכירים המפקחים על חיל האסטרונאוטים הפעיל; ועד שנת 2022 היא לקחה על עצמה גם את תפקיד מנהלת המדע הראשית במרכז החלל יוסטון (Space Center Houston), זרוע המבקרים והחינוך הקשורה למרכז החלל ג'ונסון. היא הוכרזה כ-Bloomberg New Economy Catalyst בשנת 2021, ובשנת 2022 SpaceX קראה לכלי שיט להשבת חלליות על שמה — הוקרה יוצאת דופן השמורה לאסטרונאוטים שעיצבו את תרבות התוכנית המסחרית הצעירה, ולא רק טסו בה.
פרישה לאחר 25 שנים
מקארתור פרשה מנאס"א ב-29 באוגוסט 2025, וחתמה כמעט רבע מאה בסוכנות. היא אמרה בכוונתה להמשיך במרכז החלל יוסטון, לקדם טיסות חלל וחינוך למדעים, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה (STEM) לציבור — לעבור מטיסה וניהול משימות להסברתן לדור הבא שסביר שיבנה על עבודתה.
מדוע מייגן מכונה גאונה
המקרה של מקארתור למונח נשען על שליטה טכנית מוכחת בשני תחומים שונים מאוד מאשר על הבזק בודד של גאונות תיאורטית. שום דבר במקורות הזמינים לא מראה פרשנים או את נאס"א מחילים רשמית את המילה "גאון" עליה; אוצר המילים שבו נעשה שימוש במקום זאת הוא תפעולי — "חברת צוות רובוטיקה ראשית", "מהנדסת טיסה", "סגנית ראש" — השפה של מי שזכתה לאמון עם בקרת מכונה מדויקת ובעלת השלכות גבוהות, ולא מי שזוכה לקרדיט על פריצת דרך רעיונית. מה שנדיר באמת הוא הטווח: אוקיינוגרפית ברמת דוקטורט שהפכה גם לאחת ממפעילות הזרוע הרובוטית המהימנות ביותר של נאס"א, מדויקת מספיק כדי לקבל אחריות בלעדית למגע הפיזי האחרון של האנושות עם אחד מהמכשירים המדעיים היקרים ביותר שלה, ואז, יותר מעשור לאחר מכן, מיומנת מספיק במערכות של חללית חדשה לחלוטין כדי להטיס את טיסתה המבצעית המאוישת הראשונה על ידי אישה. זוהי מיומנות טכנית יישומית מהמעלה הראשונה, שעברה זיקוק במשך עשורים של אימונים ועבודת תמיכה קרקעית, לא התפרצות בודדת של תובנה — קרוב יותר למה שמכונה לעיתים וירטואוזיות הנדסית מאשר לגאונות במובן הממציא. הגבול הכנה של הטענה הוא שמקארתור הפעילה מערכות שנבנו על ידי אלפי מהנדסים אחרים; ההישג שלה היה ביצוע ללא דופי ומשמעותי מבחינה היסטורית בסיכונים הגבוהים ביותר האפשריים, לא ההמצאה הבסיסית.
מורשת
הקריירה של מקארתור מגשרת בשקט בין שני עידנים של טיסות חלל אמריקאיות שכנראה לעולם לא יחפפו שוב: מעבורת החלל, שיצאה לגמלאות ב-2011, וכלי הצוות המסחריים שהחליפו אותה. היא נשארת לצמיתות יד האדם האחרונה על האבל והאישה הראשונה שהטיסה Crew Dragon, שני שיאים שלא ניתן להקצות מחדש לאיש, לא משנה כיצד תתפתח טיסת החלל מכאן ואילך. המעבר שלה לחינוך מדעי ציבורי במרכז החלל יוסטון מרמז שהיא רואה כעת את הערך שלה פחות בשיאים עצמם ויותר בווידוא שהמדע שמאחוריהם יגיע לאנשים שלא היו בחיים כדי לצפות בה טסה.