כהונתו כמנהל המכון למחקר חברתי הפכה לכלי העיקרי של הורקהיימר (Max Horkheimer) להגדרה מחדש של התיאוריה הביקורתית בנוף האקדמי של המאה ה-20. על ידי הפיכת הארגון מקבוצת מחקר מרקסיסטית אורתודוקסית גרידא למרכז לחקירה חברתית הטרודוקסית, הוא יצר מסגרת לשילוב מטריאליזם היסטורי עם חקירה פסיכולוגית בתקופה של תהפוכות פוליטיות עולמיות.
קריירה מוקדמת והשכלה
הורקהיימר, שנולד בשנת 1895 ברובע צופנהאוזן (Zuffenhausen) שבשטוטגרט, היה אמור לנהל את מפעלי הטקסטיל המשפחתיים. מסלולו האקדמי החל בשנת 1919 באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן (Ludwig-Maximilians-Universität München) לאחר שחרורו משירות צבאי. מאוחר יותר עבר לפרנקפורט על נהר המיין, שם למד פילוסופיה ופסיכולוגיה אצל הנס קורנליוס (Hans Cornelius). הוא השלים את עבודת הדוקטורט שלו, "האנטינומיה של השיפוט הטלאולוגי", לפני שהשיג הסמכה להוראה (הביליטציה) בשנת 1925 עם עבודה העוסקת ב"ביקורת כוח השיפוט" של קאנט. במהלך לימודיו יצר קשרים מקצועיים ואישיים עם פרידריך פולוק (Friedrich Pollock) ותיאודור אדורנו (Theodor Adorno).
הנהגת אסכולת פרנקפורט
לאחר שמונה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת פרנקפורט בשנת 1930, קיבל הורקהיימר על עצמו את הנהגת המכון למחקר חברתי. הוא ארגן מחדש בהצלחה את תוכנית המחקר של המוסד, תוך התמקדות ביחסי הגומלין בין היסטוריה לתבונה. תחת עריכתו, כתב העת "Zeitschrift für Sozialforschung" הפך לאמצעי העיקרי להפצת תיאוריות אלו. עם זאת, עליית המפלגה הנאצית בגרמניה חייבה את סגירת המכון. הסמכתו האקדמית של הורקהיימר בגרמניה נשללה לאחר מכן בשל הזדהותו האינטלקטואלית עם המרקסיזם ומוצאו היהודי.
גלות ומחקר אמריקאי
הורקהיימר העביר את המכון לעיר ניו יורק בשנת 1934, תוך יצירת שותפות עם אוניברסיטת קולומביה. לאחר שקיבל אזרחות של ארצות הברית בשנת 1940, הוא עבר לפסיפיק פאליסיידס, קליפורניה. שם כתב יחד עם אדורנו את הספר "דיאלקטיקה של הנאורות". בתקופה זו הוא גם ניהל את החטיבה המדעית של הוועד היהודי האמריקאי, ופיקח על פרסום סדרת "מחקרים על דעה קדומה" בשנים 1949 ו-1950. הביבליוגרפיה המאוחרת שלו כוללת את "ליקוי מאורות של התבונה" ואת כתביו המכונסים, "Gesammelte Schriften".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים אחרונות
לאחר תקופת גלותו, חזר הורקהיימר בסופו של דבר לגרמניה. הוא מונה לאזרח כבוד של פרנקפורט על נהר המיין וקיבל את "לוח גתה" של העיר פרנקפורט בשנת 1953, ואחריו את "לוח גתה" של מדינת הסן (Goethe-Plakette des Landes Hessen) בשנת 1970. הוא שמר על קשריו האקדמיים באוניברסיטת גתה בפרנקפורט עד סוף הקריירה שלו. הוא נפטר בנירנברג בשנת 1973 בגיל 78.
עובדות מהירות
- לידה: 1895, צופנהאוזן - פטירה: 1973, נירנברג - אזרחות: גרמניה, ארצות הברית - יצירות בולטות: "דיאלקטיקה של הנאורות", "ליקוי מאורות של התבונה" - השכלה: אוניברסיטת גתה בפרנקפורט, אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן - פרסים: לוח גתה של מדינת הסן (1970) - נישואין: רוזה ריקר (1926–1969)
שאלות נפוצות של קוראים
### מה היה תפקידו של הורקהיימר באסכולת פרנקפורט?
הוא כיהן כמנהל המכון למחקר חברתי והפך אותו מקבוצה מרקסיסטית אורתודוקסית למרכז לתיאוריה חברתית ביקורתית.
### מדוע הורקהיימר עזב את גרמניה?
הוא אולץ לסגור את המכון בשנת 1933 בשל עליית הממשלה הנאצית, ששללה את מעמדו האקדמי בגלל האוריינטציה המרקסיסטית של המכון והרקע היהודי שלו.