מתאו רנצי: הלוחם שחוסל
ב-1994 סטודנט למשפטים פלורנטיני בן תשע עשרה עלה על הסט של גלגל המזל (La ruota della fortuna), הגרסה האיטלקית ל'גלגל המזל', ויצא עם 48 מיליון לירות — הדגמה מוקדמת לשני הדברים שיגדירו אותו: תיאבון למצלמה וכישרון לניצחון במשחקים שאנשים אחרים לקחו פחות ברצינות. שני עשורים לאחר מכן מתאו רנצי היה ראש הממשלה הצעיר ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האיטלקית, כשהוא מבטיח להרוס מעמד פוליטי שמשל מאז לפני שנולד. הוא קיבל קצת פחות משלוש שנים. המעמד האריך ימים יותר ממנו.
התמחות פלורנטינית
רנצי היה השני מבין ארבעה ילדים במשק בית קתולי שומר מצוות בריניאנו סול'ארנו, מחוץ לפירנצה. אביו טיציאנו ניהל עסק קטן וישב כחבר מועצה מטעם הדמוקרטיה הנוצרית בעיר — אילן יוחסין שהציב את הבן בחצי הלבן, הקתולי של המפה הפוליטית של איטליה שלאחר המלחמה ולא באדום שאותו יוביל מאוחר יותר. הוא למד בתיכון הקלאסי דנטה אליגיירי בפירנצה וסיים עם 60/60, לאחר ששרד כמעט-גירוש על הגנה על עיתון בית ספר שביקר מורה למתמטיקה.
הוא קיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת פירנצה ב-1999 עם תזה על ג'ורג'ו לה פירה, ראש העיר הקדוש של פירנצה מטעם הדמוקרטיה הנוצרית — בחירה שנקראת, במבט לאחור, כבקשת עבודה. הוא היה צופה ב-AGESCI ושופט כדורגל חובב, ונישא לאנייזה לנדיני ב-1999; יש להם שלושה ילדים.
הלוחם (Il Rottamatore)
ביוני 2004, בגיל עשרים ותשע, נבחר רנצי לנשיא מחוז פירנצה עם 59 אחוז מהקולות, האדם הצעיר ביותר באיטליה שהחזיק בתפקיד כזה. ב-2009 הוא לקח את ראשות עיריית פירנצה עם 60 אחוז בסיבוב השני, חצה את מספר חברי מועצת העיר, התקין 500 נקודות WiFi ציבוריות וקיצץ את רשימות ההמתנה לגני הילדים בתשעים אחוז.
ראשות העיר הייתה פלטפורמה, לא יעד. באוגוסט 2010, בפגישה בתחנת הרכבת הנטושה לאופולדה בפירנצה לצד דבורה סראקיאני, הוא קרא לרוטמציונה (rottamazione) — גריטה — של דור הפוליטיקאים שנוצר בעידן סילביו ברלוסקוני. העיתונות הטבילה אותו כאיל רוטמטורה (Il Rottamatore), הגורט, והכינוי נדבק חזק יותר מכל מדיניות שכתב אי פעם. התכנסות לאופולדה שנייה ב-2011 הייתה בעלת אווירה בלתי ניתנת לטעות של מפלגת צללים.
הוא הפסיד בניסיונו הראשון להנהגת המרכז-שמאל, כשהוא לוקח 39 אחוז לעומת 61 אחוז של פייר לואיג'י ברסאני בפריימריז של 2012. כשברסאני התפטר באפריל 2013 לאחר בחירות כלליות כושלות, רנצי חזר וזכה במזכירות המפלגה הדמוקרטית בדצמבר ההוא עם 68 אחוז.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פאלאצו קיג'י בגיל שלושים ותשע
לאורך תחילת 2014 רנצי הסלים ריב פומבי עם אנריקו לטה, ראש הממשלה של מפלגתו שלו, וב-13 בפברואר קרא בגלוי ללטה ללכת. הנהגת ה-PD גיבתה אותו ב-136 קולות מול 16; לטה התפטר למחרת. רנצי קיבל את המנדט ב-17 בפברואר, והקבינט שחשף היה בעל הגיל הממוצע הצעיר ביותר בהיסטוריה האיטלקית, 47, ומספר שווה של גברים ונשים. הוא הושבע ב-22 בפברואר 2014 בגיל שלושים ותשע, ראש הממשלה הצעיר ביותר מאז מוסוליני. שלושה חודשים לאחר מכן הוא הוביל את ה-PD ל-41 אחוז בבחירות האירופיות. לרגע הגורט נראה בלתי ניתן לעצירה.
רפורמה במהירות
מה שבא לאחר מכן היה אחת התוכניות החקיקתיות המרוכזות ביותר של העשורים המאוחרים של הרפובליקה האיטלקית. 'חוק העבודה' (Jobs Act) הקל על הגנות פיטורים ועיבד מחדש חוזים לתקופה קצובה, כשהוא עובר בסנאט 165-111 באוקטובר 2014; בית המשפט החוקתי ביטל מאוחר יותר חלקים מכללי הפיצויים שלו, ב-2018 ושוב ב-2020. חוק החינוך בואונה סקואולה (Buona Scuola), שעבר 277-173 ביולי 2015 למרות התנגדות זועמת של מורים ותלמידים, קשר גיוס למצוינות. במאי 2016 אישרה הלשכה איגודים אזרחיים חד-מיניים 369-163, לאחר שסעיף אימוץ הילד החורג הוסר כדי לשמור על רוב; רנצי כינה זאת "ניצחון לאהבה".
הכלכלה הייתה רחבה ושנויה במחלוקת: בונוס חודשי של 80 אירו לעובדים המשתכרים מתחת ל-24,600 אירו, 18 מיליארד אירו בקיצוצי מס, ביטול מס ה-IRAP האזורי, ותקרה גבוהה יותר על תשלומי מזומן ששר האוצר שלו פייר קרלו פדואן הודה ב-2018 שהייתה טעות. בחוץ הוא טיפח את אובמה, הולנד, קמרון ואנגלה מרקל — הצימוד הוליד את המונח "מרקנצי" — והתקין את פדריקה מוגריני כשרת החוץ של האיחוד האירופי, תוך משילות דרך הגרוע שבמשבר ההגירה בים התיכון, 170,100 הגעות בים ב-2014.
ליל ה-4 בדצמבר
הפרויקט המרכזי של רנצי היה חוקתי: לפרק את "הדו-קמראליות המושלמת" של איטליה, לשלול מהסנאט את כוחו השווה, ולצמד את השינוי לחוק הבחירות 'איטליקום', שהעניק בונוס משילות לכל מפלגה שמגיעה ל-40 אחוז. חוק הבחירות עבר בלשכה 334-61 במאי 2015 בהסכמתו של ברלוסקוני תחת מה שנקרא 'הסכם נזארינו'. החבילה החוקתית עברה בלשכה 361 קולות מול אפס, לאחר שהאופוזיציה יצאה; חוקתנים כולל סטפנו רודוטה כינו את העיצוב סמכותני.
רנצי הימר אז על משרתו במשאל העם המאשר. ב-4 בדצמבר 2016 איטלקים דחו את הרפורמה. הוא התפטר שלושה ימים לאחר מכן; פאולו ג'נטילוני החליף אותו. בינואר 2017 מצא בית המשפט החוקתי שגם ה'איטליקום' אינו חוקתי בחלקו. שני חצאי הפרויקט נעלמו תוך שלושה עשר חודשים.
ממליך מלכים, מחריב, נאשם
הוא התפטר ממזכירות ה-PD לאחר התבוסה ב-2018, שמר על מושבו בסנאט, ובספטמבר 2019 יצא מהמפלגה שהוביל כדי להקים את 'איטליה ויווה'. בסקרים בקושי מעל שני אחוזים, הוא שמר על נכס אחד: חשבון. בינואר 2021 הוא משך את 'איטליה ויווה' מהקואליציה של ג'וזפה קונטה בעיצומה של מגפה והפיל את הממשלה, ואז סיפק קולות למריו דראגי בחודש שלאחר מכן. מבקרים כינו זאת ערעור יציבות בחיפוש אחר משרות; רנצי התעקש "הבעיה היא לא האופי שלי".
תובעי פירנצה בילו בינתיים שנים על קרן 'אופן', בטענה שהיא פעלה כסניף מפלגה לא רשום שדרכו עברו כ-3.5 מיליון אירו בין 2014 ל-2018. רנצי, מריה אלנה בוסקי, לוקה לוטי ואחרים עמדו בפני אישומים כולל מימון מפלגות לא חוקי, סחר בהשפעה וחשבוניות כוזבות. ב-19 בדצמבר 2024 השופטת שרה פאריני זיכתה את כל אחד עשר הנאשמים. רנצי כינה את החקירה "שערורייה מוחלטת".
מדוע מתאו מכונה גאון
המילה נצמדת לרנצי כתיאור של טקטיקות, לא של אינטלקט, וההבחנה חשובה. אף אחד לא טען ברצינות שהוא הוגה מקורי; התוכנית שלו הייתה סינתזה מוכשרת של גמישות עבודה בלייריסטית, ייעול מוסדי ומרכזיות קתולית איטלקית. מה שיש לו זו תפיסה ברורה בצורה יוצאת דופן של איפה יושב הכוח וכמה מעט אנשים צריך כדי להזיז אותו. הוא קרא נכון שחברי מפלגתו יבחרו כופר על פני פקיד, שראש ממשלה מכהן יכול להיות מודח על ידי הצבעת מפלגה ולא על ידי בחירות, ושלמפלגה של שני אחוזים שמחזיקה את מאזן הסנאט יש ערך רב יותר ממפלגה של עשרים אחוז באופוזיציה. פעמיים הוא הפיל ממשלה ללא בחירות מתערבות — מיומנות ספציפית וניתנת ללמידה: קריאת החשבון של לשכה ופעולה לפני שמישהו אחר מסיים להתלבט.
טיעון הנגד נכתב על ידי התיעוד שלו עצמו. אותה מהירות שהעבירה ארבעה חוקים גדולים בשנתיים הפיקה רפורמה חוקתית שנמכרה כל כך רע שהבוחרים קברו אותה, חוק בחירות שבית המשפט החוקתי פירק, וחוק עבודה שפורק בחלקו באותו בית משפט. טקטיקות הקדימו שוב ושוב את האסטרטגיה: הוא הימר על ראשות הממשלה שלו במשאל עם שהוא לא היה מחויב לקיים והפסיד בו, ואז הפך מפלגה של 41 אחוז למפלגה של 2 אחוזים. גאון היא המילה הלא נכונה. מפעיל פוליטי יוצא דופן, עם חולשה להימור שאף אחד לא ביקש ממנו לעשות, היא המילה הנכונה.
מורשת
החוקים של רנצי האריכו ימים יותר ממשרותיו: חוק העבודה, חוק האיגודים האזרחיים ורפורמת בית הספר נותרו בספרים, והדור שהוא יצא לגרוט אכן עזב. אבל האיש שהבטיח לחדש את הדמוקרטיה האיטלקית סיים כמחריב הממשלות היעיל ביותר שלה — עדיין סנאטור, עדיין מכנס את הלאופולדה, עדיין אחד האנשים הבודדים ברומא שיכולים להחליט מי מושל.