מריאנו ראחוי: הבירוקרט שמשל דרך משבר
מריאנו ראחוי היה עדיין, טכנית, רשם מקרקעין ביום שבו הפך לראש ממשלת ספרד, והוא חזר לאותה עבודה בשירות המדינה תוך ימים מעזיבתו את ארמון הנשיאות במדריד — ראש הממשלה הספרדי היחיד בעידן הדמוקרטי שהקריירה שלו כללה תוכנית גיבוי כה רגילה וחסרת זוהר. בין שני סוגריים מנהליים אלה ישבו שבע שנים שבהן משל דרך משבר חוב ריבוני, שערוריית שחיתות שהגיעה לאוצר מפלגתו שלו, ועימות חוקתי עם קטלוניה חמור מספיק כדי לדרוש את השעיית ממשלה אזורית — והפך לראש הממשלה הספרדי היחיד שהודח אי פעם מתפקידו בהצבעת אי-אמון פרלמנטרית.
מרשם מקרקעין לאיש מפלגה
ראחוי נולד ב-27 במרץ 1955 בסנטיאגו דה קומפוסטלה, באזור הצפון-מערבי של גליסיה, ולמד משפטים באוניברסיטת סנטיאגו דה קומפוסטלה, וסיים את לימודיו ב-1977. בגיל 24 הפך לרשם המקרקעין הצעיר בהיסטוריה הספרדית, כשהוא מחזיק בתפקידים בפדרון, וילהפרנקה דל ביירסו וסנטה פולה — תפקיד טכני, א-פוליטי בשירות המדינה ששמר עליו רשמית לאורך עשרות השנים הבאות שלו בפוליטיקה הלאומית. הוא נכנס לפוליטיקה במהלך המעבר הדמוקרטי של ספרד דרך הממשלה האזורית של גליסיה, כיהן כסגן נשיא האזור מ-1986 עד 1987, לפני שנבחר לקונגרס הצירים הלאומי ובנה קריירה של שני עשורים בתוך מפלגת העם (PP), המפלגה השמרנית המרכזית של המדינה.
תחת ראש הממשלה חוסה מריה אסנאר בין 1996 ל-2004, החזיק ראחוי ברצף של תיקי קבינט מרכזיים — מינהל ציבורי, חינוך ותרבות, פנים והנשיאות — כשהוא מבסס את עצמו כפקיד מפלגה מהימן ולא כאיש חזית כריזמטי. הוא הוביל את ה-PP דרך קמפיינים מפסידים בבחירות הכלליות ב-2004 וב-2008, כשהוא סופג שתי תבוסות שהיו מסיימות קריירות פוליטיות רבות, אך נבחר לנשיא המפלגה באוקטובר 2004 והחזיק בתפקיד זה ברציפות לאורך כהונתו כראש ממשלה.
לקיחת כוח בעיצומה של קריסה
ראחוי הושבע לראש ממשלה בדצמבר 2011 עם הרוב הפרלמנטרי הגדול ביותר שה-PP זכתה בו מאז המעבר של ספרד לדמוקרטיה, כשהוא יורש מדינה במעמקי משבר החוב הריבוני של גוש האירו. ממשלתו נקטה בצעדי צנע גורפים וארגון מחדש כואב של מגזר הבנקאות של ספרד כאשר האבטלה טיפסה לשיא של 27 אחוזים ב-2012 — רמה של אבטלה שיצרה חוסר שביעות רצון ציבורי עצום והזינה ישירות את עלייתן של תנועות פוליטיות חדשות, כולל מפלגות פודמוס השמאלית וסיודדנוס המרכזית שימשיכו לשבור את המערכת הדו-מפלגתית המסורתית של ספרד. ממשלתו של ראחוי זוכה לקרדיט מצד תומכיה על כך שהובילה את ספרד מחוץ למיתון ומנעה את חילוץ הבינלאומי המלא שפגע ביוון, אירלנד ופורטוגל, גם כאשר מבקרים טענו שהמחיר האנושי של תוכנית הצנע שלו היה חמור ומחולק בצורה לא שוויונית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שערורייה בתוך מפלגתו שלו
בינואר 2013 פרסם העיתון אל פאיס מסמכים הידועים כ"מסמכי ברסנס", שהודלפו מהגזבר לשעבר של ה-PP לואיס ברסנס, בטענה למערכת ארוכת שנים של תשלומי מזומן לא חוקיים לדמויות מפלגתיות בכירות — רשומות שנראו כמראות שראחוי עצמו קיבל בערך 163,507 אירו בין 2003 ל-2008. ראחוי הודה באוגוסט 2013 כי האמון בברסנס היה "טעות" אך סירב להתפטר, וחקירת השחיתות הרחבה יותר של גורטל באותה רשת של מימון מפלגתי לא חוקי הפכה אותו בסופו של דבר, ב-2017, לראש הממשלה הספרדי המכהן הראשון שנדרש אי פעם להעיד בהליך משפטי פלילי.
המשבר הקטלאני
כהונתו השנייה של ראחוי, שהובטחה לאחר שהבחירות המפוצלות ב-2015 אילצו אותו לממשלת מיעוט בעקבות הימנעות הסוציאליסטים ב-2016, נשלטה על ידי הדחיפה של קטלוניה לעצמאות. כאשר הממשלה האזורית הקטלאנית המשיכה במשאל עם על עצמאות באוקטובר 2017 שבית המשפט החוקתי של ספרד פסק במפורש כלא חוקי, אישר ראחוי תגובה משטרתית נגד מצביעים בקלפיות שמשכה ביקורת מקומית ובינלאומית חריפה על תמונות הכוח נגד אזרחים רגילים. לאחר שהפרלמנט הקטלאני הוציא הצהרת עצמאות חד-צדדית, הפעיל ראחוי את סעיף 155 לחוקה הספרדית ב-27 באוקטובר 2017, כשהוא משעה ישירות את האוטונומיה האזורית של קטלוניה ומטיל שלטון ממשלתי מרכזי — הצעד החוקתי הדרסטי ביותר שכל ממשלה ספרדית נקטה מאז חזרת המדינה לדמוקרטיה.
הודח בהצבעה, לא בבחירות
כהונתו של ראחוי הסתיימה לא בקלפי אלא בפרלמנט. בעקבות פסיקת בית משפט בתיק גורטל שמצאה כי ה-PP הפעילה מבנה מימון לא חוקי וסיבכה את הנהגת המפלגה של ראחוי, הגיש מנהיג האופוזיציה פדרו סנצ'ס הצעת אי-אמון שהצליחה ב-1 ביוני 2018 בהצבעה של 180 נגד 169, עם הימנעות אחת — הצעת אי-האמון המוצלחת הראשונה בהיסטוריה הדמוקרטית של ספרד והיחידה שהדיחה ראש ממשלה מכהן. ראחוי התפטר כנשיא ה-PP ימים לאחר מכן, ויתר על מושבו הפרלמנטרי עד אמצע יוני, וחזר לתפקידו כרשם מקרקעין תוך שבועות, כשהוא סוגר את המעגל על קריירה שמעולם לא ניתקה לחלוטין את קשריה לשירות המדינה הרגיל.
מדוע מריאנו מכונה גאון
כל טענה שיש לראחוי על המילה נשענת על מיומנות לא זוהרת אך תובענית באמת: סיבולת מנהלית תחת משבר מתמשך ומחמיר. הוא משל בספרד דרך מצב חירום של חוב ריבוני חמור מספיק כדי לאיים על יציבות גוש האירו, ספג שתי תבוסות בחירות קודמות מבלי שמפלגתו תזרוק אותו, וניהל קרע חוקתי אמיתי על עצמאות קטלאנית מבלי שהמדינה תתפרק לחלוטין — תוצאות שדרשו יכולת לספוג נזק פוליטי ולהמשיך לתפקד שמעט מבני דורו השתוו לה. כתביו המוקדמים, שטענו כי "כל המדיניות השואפת להשיג שוויון היא כשל לוגי", חושפים בהירות אידיאולוגית עקבית, אם כי לא אופנתית, מתחת לאישיותו הציבורית הזהירה המפורסמת.
מקרה הנגד הישר הוא ישיר הרבה יותר: ראחוי מעולם לא נחשב, אפילו על ידי בעלי ברית, לדמות מסנוורת אינטלקטואלית או מעוררת השראה. הוא היה מפורסם בתרבות הפוליטית הספרדית בסגנון דיבור ציבורי איטי, מתחמק, כמעט אטום במכוון, שמבקרים לעגו לו כאסטרטגיה של הימנעות ולא של דיון, ותגובתו החתומה למשברים אמיתיים הייתה לעיתים קרובות עיכוב וצמצום ולא פתרון נחרץ — הוא סירב להתפטר בגלל גילויי ברסנס במשך שנים, והטיפול שלו במשאל העם הקטלאני ספג ביקורת רחבה על כך שאפשר למתחים להסלים לפני שהגיב בכוח. אם ראחוי הפגין כישרון מיוחד כלשהו, זו הייתה יכולת עקשנית לשרוד שערורייה ומבוי סתום ולא שום גאונות אסטרטגית או אינטלקטואלית ייחודית.
מורשת
מורשתו של ראחוי אינה ניתנת להפרדה מהראשוניות ההיסטורית שסיימה את כהונתו: הוא נותר ראש הממשלה הספרדי היחיד מאז חזרת המדינה לדמוקרטיה שהודח בהצבעת אי-אמון פרלמנטרית ולא בבחירות או בבחירה אישית. בין אם ייזכר בעיקר כטכנוקרט שהוביל את ספרד מחוץ למשבר הכלכלי המודרני הגרוע ביותר שלה או כמנהיג המפלגה שהסובלנות שלו לשחיתות בתוך הארגון שלו עלתה לו בסופו של דבר בכוח, שבע שנותיו בתפקיד הותירו את הנוף הפוליטי של ספרד מפוצל יותר — ואת המערכת הדו-מפלגתית שלה שבורה לצמיתות יותר — ממה שמצא אותה.