מייבל בזנט-סקוט: חיים בין מסדרים סודיים
בשנת 1878 נטל בית המשפט העליון ילדה בת שמונה מידי אמה והעביר אותה לידי אביה. האם הייתה אנני בזנט (Annie Besant), שהייתה אז בדרכה להפוך להוגת הדעות החופשיות הידועה לשמצה ביותר באנגליה; הבת הייתה מייבל, שלא עתידה הייתה לחלוק איתה קורת גג שוב עד שתגיע לגיל עשרים ואחת. מה שעשתה בחייה לאחר מכן היה לעבור ישירות לעולמה של אמה בעולם המסדרים האזוטריים — ולאחר מכן, בגיל שישים ושלוש, לנטוש את כל זה בתוך שנה אחת.
הילדה ממקרה המבחן
היא נולדה ב-28 באוגוסט 1870 בלקהמפטון (Leckhampton), צ'לטנהאם, לאנני בזנט ולכומר הכנסייה האנגליקנית פרנק בזנט (Frank Besant), והיה לה אח גדול בשם ארתור. כאשר הנישואים עלו על שרטון, פנה אביה לבית המשפט העליון וזכה במשמורת ב-1878. מייבל נשארה איתו עד שהגיעה לגיל עשרים ואחת, אז חזרה אל אמה. זוהי הצורה המתועדת כולה של ילדותה: מכשיר משפטי, בית כומר ופער של שלוש-עשרה שנים. כדאי להתעכב על כמה יוצאות דופן נראות בחירותיה כבוגרת על רקע זה. בהינתן ההזדמנות לדחות את עולמו של כל אחד מהוריה, היא דחתה את בית הכומר.
אינדוקס "הדוקטרינה הסודית"
היא הצטרפה לאגודה התיאוסופית ב-1890 והוטלה עליה משימה שנשמעת פקידותית אך אינה כזו: סיוע להלנה פ. בלאבצקי (Helena P. Blavatsky) בעריכת האינדקס לספר הדוקטרינה הסודית (The Secret Doctrine). ספרה של בלאבצקי הוא קוסמולוגיה רחבת היקף וסינקרטית הנשענת על טקסטים בסנסקריט, קבלה, גיאולוגיה ומיתוסים השוואתיים, לעיתים קרובות באותו עמוד. לאנדקס אותו פירושו להחליט על מה הוא — אילו מונחים חוזרים הם נושאי משקל, אילו מהם עיטורים, והיכן מושג שהוצג תחת שם אחד מופיע מחדש תחת שם אחר. זהו סוג העבודה הדורש ממך להחזיק ויכוח גדול מאוד ולא מסודר בראשך בבת אחת. יהיה מייבל בזנט אשר יהיה, בגיל עשרים היא זכתה לאמון לבצע זאת בביתה של מייסדת התנועה.
מלבורן, והמרה שאף אחד לא ציפה לה
בשנת 1892 נישאה לעיתונאי ארנסט סקוט (Ernest Scott) במרילבון שבלונדון, והזוג היגר לאוסטרליה, שם נולדה בתם מיוריאל. במלבורן הפכה למארגנת עובדת ולא ליורשת של שם: היא הייתה פעילה בקהילה התיאוסופית המקומית והקימה את המגזין התיאוסופי הראשון שם. הקמת כתב עת בעיר קולוניאלית בשנות ה-90 של המאה ה-19 משמעותה הייתה מציאת כותבים, מדפיסים, מנויים וכסף, וזו העדות הברורה ביותר בתיעוד שלה ליכולת ביצועית עצמאית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →באוסטרליה היא גם עשתה את הדבר התמוה ביותר בחייה. היא התנצרה לקתוליות — בתה של הכופרת המפורסמת ביותר של המאה, האישה שגודלה על ידי כומר אנגליקני ובחרה באוקולטיזם על פניו, נכנעה לרומא. התיעוד אינו מסביר זאת, ואף תיאור מאוחר יותר של הקריירה האזוטרית שלה לא מצליח להסביר זאת כראוי. היא חזרה לאנגליה עם מיוריאל ב-1909; ארנסט סקוט הגיש בקשה לגירושין ב-1915.
הדרגה השלושים ושלוש
חייה המוסדיים העיקריים היו בבנייה חופשית מעורבת (Co-Freemasonry), הענף של המלאכה שקיבל נשים ושבו הייתה אמה הדמות המובילה בבריטניה. מייבל החזיקה בדרגה השלושים ושלוש של הנוסח הסקוטי — פסגת המערכת ההיא — ולאחר מותה של אנני בזנט, הפכה לזמן קצר לראש הפדרציה הבריטית של הבנייה החופשית המעורבת. היא הייתה גם רוזיקרוציאנית. כשהן מוחזקות יחד עם הקתוליות, הפורטפוליו מוזר באמת: תיאוסופית, בונה חופשית, רוזיקרוציאנית, וקתולית מומרת, הכול בחיים אחד.
1933 ו-1934: הכול בבת אחת
מותה של אמה גרם להתפרקות נאמנויותיה במקום לאשר אותן. בשנת 1933 נסעה להודו, פגשה את מהר באבא (Meher Baba), וכתבה מאמרים עבור האדיאר בולטין (The Adyar Bulletin). לאחר מכן, ב-1934, התפטרה מהבנייה החופשית המעורבת, התפטרה מהאגודה התיאוסופית ב-5 במאי, והצטרפה למסדר הרוזיקרוציאני "קרוטונה פלושיפ" (Crotona Fellowship). בתוך כשנה עזבה האישה שירשה את הנהגת הפדרציה הבריטית כל ארגון שאמה בנתה אותה לתוכו.
התיאטרון הרוזיקרוציאני הראשון באנגליה
ה"קרוטונה פלושיפ" נוסד על ידי ג'ורג' אלכסנדר סאליבן (George Alexander Sullivan) בסביבות 1924 ועבד באמצעות הרצאות, הצגות וחומרי התכתבות; לאחר אמצע שנות ה-30 הוא עבר מליברפול לאזור כרייסטצ'רץ' שבדורסט. קרקע שנתנה קתרין אמילי צ'אלק (Catherine Emily Chalk) נשאה את אולם ה"אשראמה הול" (Ashrama Hall) מעץ, שהושלם ב-1936, וב-1938 בנתה הקבוצה את תיאטרון הגן של כרייסטצ'רץ', שהציג את עצמו כ"תיאטרון הרוזיקרוציאני הראשון באנגליה" והעלה מחזות מיסטיים שסאליבן כתב תחת השם אלכס מתיוס (Alex Matthews). מייבל הפכה לפעילה בתיאטרון זה. זוהי מערכה אחרונה מוזרה ומקסימה למדי — בונה חופשית בדרגה שלושים ושלוש בשנות השישים לחייה שעושה דרמה מיסטית חובבנית בגינה בדורסט — וזה חשוב יותר ממה שזה נראה. החוקרת סבינה מליוקו (Sabina Magliocco) הציעה כי עד סוף שנות ה-30, חלק מחברי הקהילה ייתכן שביצעו טקסים הקשורים למה שג'רלד גארדנר (Gerald Gardner) כינה מאוחר יותר ה"קובן של היער החדש" (New Forest coven). התביעה ההיסטורית העיקרית של הקהילה היא בדיוק הקשר שלה לגארדנר ולפיטר קאדי (Peter Caddy).
מדוע מייבל מכונה גאונה
אף מקור בתיעוד הנגיש אינו מכנה את מייבל בזנט-סקוט גאונה, והאדרתה תהיה גם לא ישרה וגם מיותרת. הייחודיות שלה אינה מקוריות אינטלקטואלית — היא לא יצרה דוקטרינה, לא מערכת ולא ספר משל עצמה. מה שהיה לה הוא כשרון ספציפי ומוערך חסר: היכולת לעבד חומר אזוטרי דחוס מהר מספיק כדי לארגן אותו עבור אנשים אחרים. האינדקס לדוקטרינה הסודית הוא ההוכחה המוצקה לכך. כך גם הקמת המגזין התיאוסופי הראשון של מלבורן מאפס, ועלייה לדרגה השלושים ושלוש של מערכת טקסית שהעלייה בה היא משמעת זיכרון לא פחות מאשר כבוד.
טיעון הנגד חזק ויש להודות בו. כמעט כל דלת שדרכה עברה נשאה את שם אמה; היא הובילה את הפדרציה הבריטית רק לזמן קצר ורק לאחר שאנני בזנט מתה; הביקור אצל מהר באבא והמאמרים באדיאר בולטין הם פעילות של משתתפת בעלת קשרים טובים, לא של מייסדת. השינויים הסדרתיים שלה בנאמנויות — חינוך אנגליקני, תיאוסופיה, קתוליות, בנייה חופשית, רוזיקרוציאניזם — יכולים להיקרא כעצמאות שיפוט כנה או כחיים ללא מרכז מיושב, והראיות הקיימות אינן מכריעות ביניהם. פסק הדין ההוגן ביותר הוא שהיא הייתה מארגנת מרשימה ואוצרת מהשורה הראשונה של רעיונות של אנשים אחרים, ושהמילה "גאון" אינה שייכת לאף אחד מהדברים הללו.
מורשת
היא נפטרה בפולקסטון (Folkestone), קנט, ב-22 במאי 1952; דיוקנה מוחזק על ידי הגלריה הלאומית לדיוקנאות בלונדון. חשיבותה כיום היא מבנית ולא אישית. היא יושבת בצומת שבו התיאוסופיה הוויקטוריאנית, הבנייה החופשית של נשים והסביבה הקטנה של דורסט שהזינה את התחייה הפגאנית המודרנית נוגעים כולם, והיא אחת הבודדות שהיו נוכחות פיזית בכל השלושה. היסטוריונים של האזוטריקה של המאה העשרים ממשיכים למצוא אותה בחדר. זו אינה תהילה, אבל זהו סוג של הכרחיות שדמויות קולניות יותר לעולם לא משיגות.