לואי ז'אן פרנסואה דלאשו נכנס לממסד הרפואי הצרפתי ב-1830, מה שסימן את תחילתה של קריירה שניתבה מחדש את הטיפול הפסיכיאטרי כלפי בעלי מוגבלויות שכליות ואנשים שסבלו מאפילפסיה. לאורך המאה ה-19, עבודתו עברה מפרקטיקה כללית באיברי-לה-בטאי לתפקידי הנהגה במוסדות קליניים פריזאיים מרכזיים.
קריירה קלינית ותפקידים מוסדיים
לאחר שקיבל את הדוקטורט שלו בפריז ב-1830, דלאשו הקדיש שמונה שנים לעיסוק ברפואה באיברי-לה-בטאי. לאחר תקופה זו, עבר לבית החולים ביסאטר לפני שקיבל תפקיד ניהולי בסלפטרייר. במהלך כהונתו במוסדות אלו, הוא נתן עדיפות לטיפול הקליני בחולי אפילפסיה ובאלו שסווגו באותה תקופה כבעלי מוגבלויות שכליות. בסביבה מקצועית זו, הוא פיקח על עבודתם של אנשי צוות שונים, כולל הפסיכיאטר דזירה-מגלואר בורנוויל.
מחקר על אפילפסיה
דלאשו ביסס את המוניטין המקצועי שלו באמצעות הסיווג השיטתי שלו לאפילפסיה. הוא הציע שלושה סוגים מובחנים של ההפרעה המבוססים על תצפיות קליניות. אפילפסיה אידיופתית הוגדרה כהפרעה נוירוטית ללא נגעים פיזיים. אפילפסיה סימפטומטית זוהתה כמצב שבו פרכוסים משמשים כתסמין לנגעים מוחיים בסיסיים. לבסוף, אפילפסיה סימפתטית תוארה כמצב הנובע מהקרנה של רשמים חושיים חריגים שמקורם בכל חלק בגוף מחוץ למערכת העצבים המרכזית.
תרומות לפסיכיאטריה של הילד
מורשתו כוללת תפקיד יסודי בפיתוח הפסיכיאטריה של הילד. מעבר לסיווג הקליני, הוא פעל למען חינוך בעלי מוגבלויות שכליות, ודגל בגישות שסיפקו תמיכה מובנית במקום כליאה בלבד. הממצאים האקדמיים שלו הגיעו לקהל אירופי רחב יותר כאשר עבודתו העיקרית, Traité de l'épilepsie; histoire, traitement, médecine légale, תורגמה לגרמנית ב-1855 על ידי פרידריך וילהלם תייל תחת הכותרת Die Epilepsie.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות מהירות
- תאריך לידה: 14 באוקטובר 1804, גארן-סור-אור - תאריך פטירה: 5 ביוני 1893, פריז - לאום: צרפת - מקצוע: פסיכיאטר - פרסום עיקרי: Traité de l'épilepsie; histoire, traitement, médecine légale - עוזר מרכזי: דזירה-מגלואר בורנוויל
שאלות נפוצות
### מהם שלושת סוגי האפילפסיה שתיאר דלאשו?
הוא סיווג את המצב לאפילפסיה אידיופתית, אפילפסיה סימפטומטית ואפילפסיה סימפתטית.
### היכן עבד דלאשו במהלך הקריירה שלו?
הוא עסק ברפואה באיברי-לה-בטאי, בבית החולים ביסאטר, וכיהן כמנהל בסלפטרייר.